פסק-דין בתיק הפ 223/03

1.       המבקשת עתרה נגד המשיבים למתן פסק דין הצהרתי, בין היתר, כי פסק הדין שניתן בבית משפט זה בת.א. 1262/82 ביום 1.3.84, שנתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, וכי למשיבות אין כל זכות ביחס למשרד נשוא העתירה, להלן: "העתירה".

2.       בישיבה מיום 2.11.04 הודיעו ב"כ הצדדים כי למעשה " אין מחלוקת עובדתית פרט לשאלה והיא האם שולם הסכום שנקבע בפסק הדין שניתן ביום 1/3/84", שכן עדויות שני הצדדים הן מפי השמועה ובעוד שהמבקשת טוענת כי למיטב ידיעתה הסכום לא שולם, המשיבה טוענת כי הסכום כן שולם.

באי כח הצדדים הודיעו כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה ביהמ"ש "יתן פסק דין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח חדש] התשמ"ד-1984 ביחס לסכום שתשלם המבקשת למשיבה מס' 1 על יסוד הטענות בתיק והסיכומים בכתב שיוגשו בלי צורך במתן נימוקים מפורטים למסקנה אליה יגיע ביהמ"ש. ביהמ"ש יקבע בפסק דין כי כנגד התשלום שישולם כאמור, וקבלה על כך ובהתאם תוצג בפני רשם המקרקעין, תימחק הערת האזהרה הרשומה על שם המשיבה מס' 1. לסיכומים יצורפו מסמכים המתיחסים אך ורק לשווי הנכס".

בנוסף ביקשו ב"כ הצדדים כי בפסק הדין תהיה התיחסות להוצאות.

בית המשפט נתן תוקף של החלטה למוסכם בין הצדדים והורה על הגשת סיכומים בכתב בהתאם למוסכם. בהחלטה ציינתי כי "כל אחד מבאי כח הצדדים יהיה רשאי לצרף לסיכומיו את המסמכים המתיחסים אך ורק לשווי הנכס נשוא המחלוקת. הסיכומים לא הוגשו בזמן והתשובה הוגשה רק ביום 13.3.05.

3.       ב"כ המבקשת הגיש סיכומים בכתב, ב"כ המשיבה מס' 1 הגיש תשובה לסיכומים וב"כ המבקשת הגיב לסיכומי ב"כ המשיבה. אסקור להלן בקיצור את הרקע למחלוקת בין הצדדים ותחילה לטענות המבקשת בעתירה. ההדגשות הן שלי, אלא אם נאמר אחרת.

4.       טענות העותרת:

1)       אריה שיינר ז"ל, להלן: "המנוח", שהלך לעולמו ביום 23.2.02, היה הבעלים הרשום של אולם וחדרי משרד בקומה שנייה בבניין ברחוב הנביאים 28 בחיפה הידועים כחלקה 156/44 בגוש 10857, להלן: "הנכס".  המבקשת הינה היורשת של המנוח ביחס לנכס בהתאם לצו לקיום צוואה מיום 15.7.02.

2)       המנוח חתם, בתאריך 1.4.67 על הסכם למכירת משרד בשטח 8.80 מ"ר, להלן: "המשרד", המהווה חלק מן הנכס, להלן: "ההסכם", לעליזה ווהבה, המשיבה מס'  1, להלן: "המשיבה", וליוסף ווהבה, להלן: "יוסף", שהם אחים, ושניהם ביחד ייקראו להלן: "הקונים", תמורת סכום של 5,000 לירות במזומן. יוסף הלך לעולמו ביום 7.8.96, והמשיבות מס' 2-3 הינן היורשות שלו, על פי צו ירושה מיום 4.11.96, להלן: "המשיבות".

3)       בשנת 1982 הגישו הקונים תביעה בת.א. 1262/82, בבית משפט זה,  כנגד המנוח למתן צו לאכיפת ההסכם. המנוח התגונן והגיש תביעה שכנגד.

בישיבת ביהמ"ש מיום 1.3.84 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, להלן: "הסכם הפשרה", שקיבל תוקף של פסק דין, להלן: "פסק הדין", לפיו הצהיר בית המשפט כי הקונים הינם הבעלים של המשרד, ובמקביל נקבע כי במידה והקונים ישלמו למנוח את הסכום של 64,981 שקלים, המהווה חלקם בתשלום מסים המגיעים למנוח, מתחייב המנוח לחתום על כל המסמכים הדרושים להעברת הבעלות במשרד לקונים. כמו כן חויבו הקונים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקלים, אותם היה עליהם לשלם למנוח תוך 10 ימים. שני הסכומים יקראו להלן: "החוב".

4)       הקונים רשמו הערת אזהרה מכוח פסק דין על הנכס, אך מתברר כי הסכומים הנ"ל לא שולמו למנוח, כולם או חלקם.

5)       ב"כ יורשי המנוח פנה למשיבה במכתבו מיום 23.8.96  והודיע לה כי הקונים הפרו הפרה יסודית את הסכם הפשרה מאחר והחוב לא שולם למנוח, (כאשר בינתיים נצברו חובות ארנונה נוספים). אף הוצע למשיבה כי כנגד חתימתה על הסכמה לביטול הסכם הפשרה ולמחיקת הערת האזהרה, ימחל המנוח על החוב המגיע לו לפי הסכם הפשרה, להלן: "המכתב". המשיבה לא ענתה למכתב והמשא ומתן שהתנהל לא הניב פרי.

6)       לאחר מות יוסף, שנפטר ביום 7.8.96, הגיעו המנוח והמשיבות להסכם לפיו ויתרו המשיבות על זכויותיהן במשרד, (מחצית הזכויות), ולמחיקת הערתה האזהרה הרשומה לטובת יוסף. בעקבות סיכום זה, הערת האזהרה אכן נמחקה ונותרה רק הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיבה.

7)       ביום 8.10.02, פנה ב"כ המשיבה במכתב המתיימר, לטענת המבקשת, להיות תשובה למכתב. בעקבות מכתב זה, התקיימה פגישה בין המשיבה לבין יורשי המנוח. לאחר הפגישה שלח ב"כ המבקשת למשיבה מכתב ביום 22.10.02 בו הודיע לה כי לאור דבריה בפגישה כמו גם ההפרה היסודית של הסכם הפשרה מצידה, אין לה כל זכות במשרד, להלן: "המכתב השני".

ב"כ המשיבה הודיע במכתב השני, בו ציין, בין השאר, כי המשיבה תהיה מוכנה לשקול את הסכמתה לביטול רישום הערת האזהרה כנגד פיצוי הולם.

8)     ב"כ המבקשת טוען כי לאור מהלך האירועים המתואר: הסכם הפשרה, שהוא המשכו של ההסכם, הופר הפרה יסודית ע"י הקונים ובוטל כדין ע"י המנוח ו/או המבקשת. עוד טען ב"כ המבקשת כי המשיבה, בהתנהגותה, נטשה למעשה ביצוע הסכם הפשרה וויתרה על כל זכות שהוקנתה לה, אם בכלל, מכוח הסכם הפשרה.

5.       טענות המשיבה בתשובה לעתירה:

1)       המשרד לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין כתת חלקה נפרדת, אלא נרשם על שם המנוח כחלק מתת חלקה 44 בחלקה 156 בגוש 10857. במהלך השנים ניהלו הקונים עסק בשם "קופי סטר" להלן: "העסק", עד 28.7.72 ומאז כמוסכם בין הקונים, חדלה המשיבה לעבוד בעסק, אך נותרה כבעלת מחצית הזכויות במשרד.