פסק-דין בתיק הפ 223/02

מהות התובענה :

עיון בכתב התובענה אשר הוגש בדרך של המרצת פתיחה, מלמד כי הסעדים המבוקשים בו רבים הם ושונים. חלק מן הסעדים המבוקשים לא הוכחו וחלק מתייתר, בשל התוצאה אליה הגעתי.

להלן הסעדים שנתבקשו:

(א)       ליתן פסק דין הצהרתי כי הנתבעת מס' 1, וידאד מנסור (להלן: " וידאד"), הינה היורשת היחידה והבלעדית של המנוח מישל נאסר מנסור (להלן: " המנוח מישל"). בשל כך שיתר היורשים הסתלקו מחלקם בעזבון, ולהורות לנתבעת מס' 2 - רשם המקרקעין בנצרת, לתקן את רישומיה בחלקים 18 ו- 36 שבגוש 10294  (להלן: " החלקות"), כך שיימחק רישום היורשות המנוחות אנג'לא ונג'לא מנסור ותרשם וידאד כיורשת יחידה.

(ב)        פסק דין אשר יצהיר כי הסכם המכר שבין התובע לוידאד מיום 8/10/02, על פיו רכש התובע את החלקות, הינו הסכם תקף ושריר וכי התובע רשאי לרשום את זכויותיו על פיו אצל רשם המקרקעין, בכפוף לתשלום כל המיסים.

(ג)        פסק דין אשר יצהיר כי ההערות שנרשמו לטובת האופטרופוס לנכסי נפקדים, נתבע מס' 4 (להלן: " האופטרופוס"), בחלקות בטלות וכן להורות לנתבעים 2 ו-3 למוחקן.

התובענה נתמכה בתצהיר ובמסמכים אשר צורפו לה.

רקע עובדתי :

עיון בנסחי המקרקעין המתייחסים לחלקות מלמד כי, שתי החלקות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין בנצרת והינן נשוא התובענה, - חלקה 36 ו- 18 בגוש 10234, נרשמו בשמן של אנג'לה סאבא מנסור - 2/16, נג'לא מנסור - 3/16, וידאד מנסור - 3/16 ביום 17/5/1944, מכוח ירושה (להלן: " הבעלים הרשומים") (יתרת המחצית רשומה על שם אחרים). אין גם חולק על כך שבתאריך הקובע (29/11/2947), על פי חוק נכסי נפקדים, תש"ו - 1950 (להלן: " חוק נכסי נפקדים"), הבעלים הרשומים לא היו נוכחות בישראל.

אין גם חולק על כך כי הבעלים הרשומים, אנג'לא ונג'לא, חיו בתאריך הקובע וגם לאחריו, ואף נפטרו, בירדן. וידאד אזרחית אוסטרלית נכון להיום. לא הוכח ממתי וידאד הינה אזרחית אוסטרלית (ראה נספח ב' לכתב התובענה שהינו החלטת בית הדין הכנסייתי לעדה האיתיסקופית האוונגלית בירושלים (להלן: " החלטת בית הדין הכנסייתי").

מהחלטת בית הדין הכנסייתי אנו למדים כי, וידאד פנתה לבית הדין באמצעות בא כוחה - נסרי חוראני (להלן: " חוראני"), וביקשה לתקן את צו ירושת אביה המנוח, מישיל נסאר, אשר הלך לעולמו בעיר יפו ביום 17/11/1943.

עוד עולה מהחלטת בית הדין הכנסייתי כי, אלמנת המנוח מישל מנסור, אנג'ילא סאבא מנסור, הלכה לעולמה ביום 12/3/1957, ובנותיה וידאד ונג'לה הוכרזו כיורשותיה היחידות, על פי צו ירושה שניתן בבית הדין הכנסייתי ברבת עמון- בירדן, שמספרו 567/21-2002/22.

עוד למדנו מהחלטה זו כי, נג'לא מנסור בתו של המנוח מישל ואנג'לה מנסור, הוכח גם היא לעולמה ברבת עמון ביום 11.4.2001, ועזבונה חולק בין שלושת ילדיה ג'אד, האני ורימא, בהתאם לצו ירושה שניתן בבית הדין הכנסייתי ברבת עמון ביום 20.5.02, שמספרו 533/21-2002/19. ילדיה אלה הסתלקו מחלקיהם בעזבון אמם לטובת דודתם וידאד, בהתאם להחלטת ההסתלקות אשר נרשמה והתקבלה בבית הדין הכנסייתי ברבת עמון ביום 15.6.02.

לפיכך, הורה בית הדין הכנסייתי, כי יורשתו היחידה של המנוח מישל נאסר מנסור, הינה וידאד.

על פי החלטה זו, אשר ניתנה ביום 8.10.02 ביקש התובע מבית משפט זה להצהיר, כי וידאד הינה היורשת היחידה של המנוח מישל נאסר מנסור. באותו יום, נחתם הסכם המכר בין התובע לבין וידאד באמצעות מיופה כוחה, מר חוראני. על פי הסכם המכר נמכרו החלקות לתובע. כמו כן, נמכרה חלקה שלישית נוספת- חלקה 13 בגוש 10253 אשר רשומה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה (להלן: "הסכם הרכישה"). ביום 10.10.05 התייצב התובע ובא כוחו אצל לשכת רישום המקרקעין בנצרת לצורך רישום החלטת בית הדין הכנסייתי המתקן את רישום הירושה, וכן לשם רישום הערת אזהרה לטובתו, על פי הסכם הרכישה.

המפקחת על המקרקעין סירבה לרשום את הבקשה לתיקון צו הירושה. מהחלטת המפקח אשר צורפה לתובענה כנספח ה' עולה כי, חוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"), קובע כי הסתלקות יורש מן העזבון יכול שתעשה רק על ידי יורש בחייו, כל עוד לא ניתן צו ירושה. עוד על פי נימוקיה של המפקחת על המקרקעין, על פי סעיף 72 (א) לחוק הירושה, תיקון צו ירושה יכול שיעשה רק על ידי בית המשפט שנתן את הצו. בשל כך שתוכנה של החלטת בית הדין הכנסייתי סותרת את הוראת חוק הירושה, הן באשר לסמכות התיקון והן לתוכנו, סורבה הבקשה.

עוד למדנו מהחלטת המפקחת על המקרקעין, כי על החלקות נרשמה הערה לפיה חלקים אלה הינם נכסי נפקדים וגם מטעם זה לא ניתן לבצע רישום (ראה מכתבה של המפקחת צור נפסח ה' לתצהיר התומך בתובענה).