פסק-דין בתיק הפ 2164/03

1.         עניינה של התובענה להעביר את הבורר, עו"ד שמעון דיסקין, מתפקידו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ה-1968 (להלן- "החוק") בנימוק לפיו נתגלה כי הבורר ודרך ניהול ההליך אינם ראויים לאמון, וכי התנהגותו של הבורר מעלה חשש כבד וממשי שאין הוא יכול למלא את תפקידו במידת האובייקטיביות הראויה.

2.         הצדדים בתובענה הם שותפים לעסק, וזאת על פי הסכם שותפות אשר נכרת ביניהם ביום 3.1.01. כשנה לאחר כריתת הסכם השותפות, התגלעה ביניהם מחלוקת. המבקשת ביקשה לפרק את השותפות וחלוקת הנכסים בין השותפים. הצדדים פעלו על-פי סעיף 11 להסכם שביניהם, המורה על פתרון הסכסוכים על דרך פניה לבורר מוסכם, הרי הוא עו"ד דיסקין. במסגרת הבוררות ועד לתחילת ההליכים בבית משפט זה, התקיימו חמש ישיבות בפני הבורר.

3.         בדיון מיום 3.6.03 בפני הבורר, הודיע בא כוח המבקשת על כוונתו לפנות לבית המשפט בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו. הוא ציין גם שבקשתו אינה קשורה בהכרח להחלטה שניתנה בסמוך לאותה עת על ידי הבורר (החלטה לפיה נדחתה בקשתו למינוי מומחה שלישי). על אף שהבורר הביע תמיהה על עיתוי הגשת הבקשה להעברתו מתפקידו, הוא החליט לעכב את ההליכים בתיק.

4.         טענות המבקשת

המשיבים הם אשר הציעו את הבורר כמי ששולט בשפה הרוסית. מעבר לכך לא נמסר לה דבר. בדיעבד, במהלך ניהול הבוררות, הסתבר לה כי המשיבים שכרו בעבר את שירותיו המקצועיים של הבורר כעורך דין, שייעץ להם באשר לעריכת מסמכים למכרז לרכישת החנות שיועדה לשותפות עם המבקשת, טרם החתימה על הסכם השותפות. במהלך עדותם של המשיבים התברר למבקשת כי הבורר אף ייצג את המשיבים ברכישת אותו נכס. הבורר לא דיווח לה על הקשר המקצועי האמור, ובכך הפר את חובת הגילוי והאמון המוטלת עליו מכוח סעיף 30 לחוק הבוררות.

            אף שעובדות אלה נתגלו למבקשת, היא המשיכה בהתדיינות בפני הבורר. ואולם, לטענתה, ככל שהתקדמו ההליכים התגלו עובדות נוספות, המצביעות על כך שהבורר מתקשה לנהל את הבוררות באובייקטיביות הראויה. להלן פירוט אותן עובדות חדשות:

ראשית, גיבוש עמדתו של הבורר באשר לתוצאות פסק הדין. במהלך הליך הבוררות, ביקשה המבקשת למנות מומחה מוסכם שיכריע בין חוות הדעת השונות שהוכנו על ידי מומחים מטעם הצדדים, לנוכח פערים עצומים ביניהם. בהחלטתו מיום 18.3.03, קבע הבורר כי יהיה מקום לשקול מינוי מומחה נוסף רק לאחר תום העדויות של המומחים והצדדים (נספח ו' לבקשה). ואכן, משתמה חקירת המומחים ביום 19.5.03, הועלתה הבקשה שוב על ידי המבקשת, ואילו הבורר הודיע בעל-פה כי לדעתו אין בכך צורך שכן "הכיוון של פסק הדין הנו ברור".

שנית, הבורר לא הקפיד על הכלל של ניהול שיחה עם צד בנוכחות הצד השני. לטענת המבקשת מדובר גם בעניינים הקשורים קשר ישיר בתוכן הליך הבוררות ולאו דווקא בעניינים טכניים. כך, נהג הבורר לשוחח עם המשיבים טלפונית בעקבות בקשות שהוגשו על ידי המבקשת, לצורך הבהרתן ותרגומן של הבקשות. יתרה מכך, בתום הדיון האחרון בפניו, נותרו המשיבים במשרדו של הבורר ושטחו בפניו את טענותיהם כלפי המבקשת. השיחה התנהלה בקול רם ובצעקות, כך שהגיעה לאוזני המבקשת עצמה, אשר שהתה מחוץ למשרד באותה עת.

שלישית, הבורר שם עצמו לפה למשיבים, ובכך חרג מכל נורמה של ניהול וקיום הליך בוררות המחייב הקפדה על אובייקטיביות מרבית. הדברים באו לידי ביטוי, מבחינת המבקשת, בסדרת החלטות תמוהות, כלשונה, של הבורר בעקבות עמידתה על פסיקת הוצאות לטובתה בעקבות העדרו של המשיב מהישיבה באמתלת שווא של מחלה, כאשר למעשה עבד כרגיל בעסקו. המבקשת יוצאת בעיקר כנגד החלטת הבורר מיום 12.3.03 (מב/2) במסגרתה סיפק הבורר הסבר שהמשיב לא טען במסגרת תגובתו (נספח ח/1), והוא שאין מדובר במחלה מדבקת ואין כל מניעה חוקית לכך שאדם חולה יעבוד בעסקו. במקום אחר (נספח ד'), כך לטענת המבקשת, שם עצמו הבורר למומחה רפואי בקבעו כי "מן המפורסמות, כי בשילוב עם לחץ דם גבוה מדובר במצב מסוכן עם חשש לאוטם שרירי לב", וחרף הסיכון הגבוה לא ראה הבורר פגם בכך שהמשיב הופיע לעבודה אך לא לדיון.

לטענת המבקשת, המשיבים הילכו אימים על הבורר, שכן במסגרת תגובתם לבקשת התובעת (לפסילת חוות דעת מומחה), אמרו המשיבים: "אם תהיה שוב ישיבה נוספת על-פי בקשת הצד הנגדי, אנו מתנגדים לשלם את כל ההוצאות הקשורות במשיכת זמן מכוונת בגלל שהדבר הוא בלתי אפשרי מבחינתנו",  והדברים מכוונים, לדידה, לשכר טרחת הבורר (נספח ט/2) (סעיף 31 לסיכומים). סלחנותו של הבורר לדברים קשים אלה, וניסיונותיו ליתן הסברים לבקשת הדחייה של המשיבים, מוסיפים נדבך נוסף לחשש הכבד בדבר משוא פנים.

רביעית, הבורר ניהל את ההליך באופן לא ראוי. הוא שימש כמתורגמן לעדים, מרוסית לעברית וההפך, ורשם בעצמו את פרוטוקול הדיון, דבר אשר סרבל את ההליך ופגע באמון המבקשת בהליך, שכן לא אחת הובהר לה כי התשובות של העדים תורגמו שלא במדויק לשפה העברית (ס' 32 לסיכומים). לטענתה, הבורר חקר בעצמו את העדים ושאל שאלות מגמתיות.

לבסוף טוענת המבקשת, כי נסיבות המקרה דנן עומדות גם במבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה באשר לפסלות שופט. המבקשת טוענת, כי יש להקפיד עם הבורר ולהיעתר לבקשה, גם מקום שאין לנהוג כך לגבי שופט, שכן לשופטים, שזהו תחום עיסוקם היחיד, מיומנות מיוחדת והם נהנים מאמון מיוחד של הציבור, ואילו ביחס לבורר, שבמרבית המקרים אין זה תחום עיסוקו היחיד, יש לנקוט גישה מחמירה כל אימת שמראית פני הצדק נפגעת (סעיף 38 לסיכומיה).

5.         טענות המשיבים

המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה על הסף, בהיותה טורדנית וקנטרנית. עצם הגשת הבקשה גרמה להם עינוי דין, מכיוון שהבוררות נמצאת בשלביה המתקדמים, לאחר חמישה דיונים. לטענתם, העילה האמיתית להגשת הבקשה הנה שהמבקשת לא הסכימה להחלטות הבורר, בפרט להחלטה לדחות את בקשתה למינוי מומחה שלישי מוסכם. לדידם, עיתוי הגשת הבקשה מצביע על חוסר תום ליבה של המבקשת, שכן אילו החלטתו זו של הבורר היתה לרוחה, הבקשה כלל לא היתה מוגשת. לחילופין, טוענים המשיבים, דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין.

באשר לטענה של קיום קשר קודם בינם ובין הבורר, טוענים המשיבים כי הודיעו למבקשת בעת חתימת הסכם השותפות שהבורר ערך עבורם מסמכים על מנת לגשת למכרז, ושבהיותו דובר רוסית עזר להם באופן חד פעמי בעבר. אילו צדקה המבקשת בטענתה שרק במהלך הבוררות נודע לה על קיום קשר כזה, היה עליה להודיע מיד, שאינה רוצה להמשיך הבוררות בפניו. משלא עשתה כן, היא מושתקת מלהעלות זאת כעת. מכל מקום, המבקשת לא הוכיחה כי קיים חשש מוחשי ממשוא פנים, וכי סביר להניח שבעקבות כך הבורר לא יפסוק באופן אובייקטיבי.

בנוסף, טוענים המשיבים, כי אין להסיק מאמירתו של הבורר לפיה "הכיוון של פסק הדין ברור", שהוא לא ראוי לאמון הצדדים . הבורר לא ציין לאיזה  כיוון הוא נוטה, ואין זה חריג שבזמן שמיעת התיק, שופט או בורר, מתרשמים מן הנעשה באולם ומגבשים עמדה, שמשתנה מעת לעת עם ההתפתחויות שחלות בתיק.

באשר להחלטותיו של הבורר, טוענים המשיבים, כי היו אלו הגיוניות וסבירות, וכי לפי סעיף 2 לתוספת לחוק, הבורר אינו כפוף לסדרי הדין, לדין המהותי ולדיני הראיות. ראשית, החלטתו שלא למנות מומחה שלישי ושלא לפסוק הוצאות, אין בה כל חריגה מסמכות, והיא אף מקדמת ומקצרת את ההליך ומונעת עינוי דין, ובכך מגשימה את אחת המטרות של הליך הבוררות, הרי היא יעילות הדיון.

שנית, ההחלטה לנהל את הישיבות ברוסית נומקה על ידי הבורר באופן סביר באומרו כי הצדדים הסכימו לנהל את הבוררות בפניו בזכות העובדה שהישיבות תנוהלנה ברוסית, למשיבים יש הסתמכות על כך ואין זה נכון לשנות את המוסכמות כעת. ולבסוף, מדגישים המשיבים שהטענה לפיה הילכו אימים על הבורר הנה משוללת כל יסוד.

באשר לטענה של קיום "שיחות פרטיות" בינם ובין הבורר, הם מציינים כי אכן יצרו קשר עם הבורר, אך זה נעשה לצורך הבהרה, ולאחר קבלת בקשות המבקשת לדחיית מועדי הדיון, וזאת משום שהבקשות נערכו בעברית, שפה בה לא שולטים המשיבים, כאשר הם אינם מיוצגים בהליך הבוררות. ייתכן שבמהלך השיחה נשאלה שאלה האם לבקשת הדחייה צורפה אסמכתא כלשהי, אך אין מקום להסיק מכך שהבורר אינו מסוגל למלא את תפקידו כראוי.

לבסוף, טוענים המשיבים, כי לפי הפסיקה, העברת בורר מתפקידו היא סעד חמור, וכי לדידם, כלל לא התקיימו הקריטריונים שנקבעו בפסיקה.

דיון

6.         סעיף 11 לחוק הבוררות עניינו העברת בורר מתפקידו והוא מורה בהאי לישנא: