פסק-דין בתיק הפ 216/05

1.         עסקינן בתובענה שהוכתרה כ"בקשה לביטול פסק משקם", שניתן במסגרת הסדר חובות מכוחו של חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

המבקש, אסף נמרוד (להלן: "המבקש"), הגיש נגד המשיבה, כפר מונאש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה") תביעת חוב במסגרת ההליך שנקבע בחוק ההסדרים. ביום 23/9/98 נתן המשקם עו"ד א' בן-ישראל החלטה שהשלימה החלטה קודמת מיום 4/3/98, והיוותה ביחד עמה פסק משקם, על פי האמור בסעיף 27 לחוק ההסדרים. פסק זה בוטל, בהסכמת הצדדים, בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 22/3/99 בעקבות בקשות שהגישו שני הצדדים לביטולו (ה"פ 200898/98 וה"פ 200812/98), והתיק הוחזר לדיון לפני המשקם. ביום 30/4/00 נתן המשקם עו"ד בן-ישראל פסק משקם לזכות המבקש (פסק המשקם צורף כנספח ב' לתשובת האגודה לתובענה, להלן: "הפסק היסודי"). הפסק היסודי העמיד את חובה של האגודה למבקש על סך 44,803.60 ש"ח (ובתוספת מע"מ - 52,868.24 ש"ח), כאשר סכום זה יהא צמוד למדד ויישא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24/1/93) ועד לתשלום בפועל.

משלא שולם סכום זה, פנה המבקש להליכי הוצאה לפועל במינהלה להסדרים, שהוקמה מכוח הוראת סעיף 6 לחוק ההסדרים. במסגרת זו ניתנה ביום 21/5/01 החלטת המשקם עו"ד אופיר כץ שלפיה יקבל המבקש סך 70,000 ש"ח על חשבון המגיע לו, כאשר סכום זה יהיה זמין בפיקדון האגודה שהחזיקה המינהלה בנאמנות עבור נושי האגודה (נספח 4 לתובענה, סעיף 5 להחלטת המשקם עו"ד כץ). ביום 1/7/01 שולם למבקש סך 71,892 ש"ח בהתאם להחלטה מיום 21/5/01. משלא שולמו סכומים נוספים, שב המבקש ופנה אל המשקם. המשקם אופיר כץ קבע בהחלטה מיום 1/7/02 (נספח ד' לתשובת האגודה), כדלקמן:

"אני קובע בזה כי יתרת התשלום לעו"ד אסף נמרוד תבוצע במסלול מהיר, דהיינו בשלושה תשלומים שנתיים שווים בתום כל שנה.

הסכום המדויק יחושב על ידי המנהלה ויקבע על ידי בנפרד."

ביום 30/9/02, לאחר קבלת התחשיב שערכה המינהלה, נתן המשקם עו"ד כץ פסק משקם חלקי, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל כאמור, אשר בו קבע את הסכומים המדויקים שישולמו למבקש ואת מועדי התשלום (נספח ה' לתשובת האגודה, להלן: "פסק 2002").

ביום 1/11/04 פנה המבקש אל המשקם בטענה כי הסכומים ששולמו לו לא כללו הפרשי הצמדה וריבית (מכתבו של המבקש - נספח 6 לתובענה). ביום 14/11/04 השיבה האגודה לטענת המבקש ודחתה אותה מכל וכל. לטענת האגודה, היא עמדה בהוראות פסק 2002 ומילאה אחריו. ביום 27/12/04 התקיים דיון לפני המשקם עו"ד אריה הרמלין שבו פרשו הצדדים את טיעוניהם בעניין זה. בו ביום נתן המשקם את החלטתו, הדוחה את דרישתו של המבקש. המשקם קבע בהחלטתו, כי פסק 2002 הוא "פסק משקם חלקי" ולא "החלטה" כטענתו של המבקש, וכי האגודה עמדה בתשלומים על פי פסק 2002 (נספח 1 לתובענה, להלן: "החלטת 2004").

המבקש לא השלים עם החלטת 2004, והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 4/1/05 דחה המשקם עו"ד הרמלין את הבקשה, והורה למינהלה לצרף את התחשיב שנערך ביום 18/9/02, ואשר עליו התבסס פסק 2002 (צורף לנספח 2 לתובענה, להלן: "תחשיב המינהלה"). המבקש לא אמר נואש, וביום 9/1/05 שב ופנה אל המשקם עו"ד הרמלין בבקשה נוספת לעיון חוזר (נספח 10 לתובענה). בהחלטתו מיום 17/1/05 דחה המשקם את בקשת המבקש, וציין:

"ביצוע התשלומים נעשה עפ"י פסק המשקם החלקי שניתן ביום 30/9/02 ואין בסמכות משקם ההוצאה לפועל, לשנות מפסק משקם חלקי זו [כך במקור - ע.ב.] . הבקשה נדחית בשנית." (ההדגשה שלי - ע.ב.)

            משכך, פנה המבקש לבית משפט זה ב"בקשה לביטול פסק משקם" בהתייחס להחלטת 2004 כהגדרתה לעיל שניתנה ביום 27/12/04 ובהתייחס להחלטת המשקם מיום 4/1/05 שדחתה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטת 2004. בקשת הביטול הוגשה מכוח הוראת סעיף 28 לחוק ההסדרים, בעילות הבאות: טעות גלויה על פני הפסק (בהתאם להוראת סעיף 28 (א) (3) לחוק ההסדרים), חריגת המשקם מסמכותו (בהתאם לסעיף 28 (א) (1) לחוק ההסדרים), לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו (בהתאם להוראות סעיף 28 (א) (2) לחוק ההסדרים וסעיף 24 (4) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, להלן: "חוק הבוררות") וכן מחמת שתכנו של הפסק מנוגד  לתקנת הציבור (בהתאם להוראות סעיף 28 (א) (2) לחוק ההסדרים וסעיף 24 (9) לחוק הבוררות).

            התובענה הוגשה ביום 31/1/05, ואילו ביום 20/6/05 נתן המשקם הרמלין פסק משקם סופי, שבו קבע כי האגודה פרעה את כל חובותיה. פסק המשקם הוגש לבקשת המבקש ובהסכמת המשיב, במסגרת בש"א 15506/05 (להלן: "הפסק הסופי"), אם כי המבקש לא ביקש לשנות את כתב הטענות כך שיכלול בקשה לביטול הפסק הסופי.

2.         האגודה טוענת, כי פסק 2002 הוא שקבע את יתרת החוב של האגודה למבקש ואת אופן תשלומו, ומשלא נתבקש ביטולו בתוך המועד הקבוע לכך בחוק ההסדרים ובחוק הבוררות, כפי שיפורט להלן, הריהו בגדר פסק חלוט, מה גם שהאגודה מילאה אחריו במלואו ואין מקום לחדש את הדיון בעניין חובה למבקש. בהמשך לכך טוענת האגודה כי החלטת 2004 וכמותה ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר בהחלטת 2004, הן בבחינת "החלטה אחרת" של משקם אשר ככאלה אינן ניתנות לביטול. המבקש, לעומת זאת, טוען כי החלטת 2004 עומדת בכל הכללים שנקבעו בפסיקה לשם הגדרתה כ"פסק משקם חלקי", וכי דווקא פסק 2002 הוא בבחינת "החלטה אחרת", ומשכך לא יכול היה לעתור לביטולו בשעתו.

            מעבר לשאלה זו, חלוקים הצדדים בשאלה אם עומדות למבקש עילות הביטול הקבועות בחוק ההסדרים, בין היתר תוך הפנייה לחוק הבוררות, גם אם ייקבע כי לא החמיץ את המועד להגשת בקשת ביטול.

            בהקשר זה אתייחס בהמשך גם לעובדה שמעת שהוגשה התובענה דנן ניתן פסק משקם סופי, אף שהמבקש לא עתר לשינוי התובענה שהגיש עקב כך, והסתפק בבקשה לצירוף הפסק הסופי לתיק.

דיון

3.         הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה יכריע בית המשפט בתובענה על סמך החומר שבתיק ועל סמך סיכום הטיעונים, תוך ויתור על חקירת המצהירים.

            יוער כי המבקש צירף לתובענתו חלקים בלבד מפסקי המשקם ומהחלטות המשקם הרלוונטיים, ואלה צורפו במלואם רק לכתב התשובה שהגישה האגודה.

ההבחנה בין "פסק משקם" ל"החלטה אחרת"

4.         חוק ההסדרים חוקק על רקע המשבר הכלכלי במגזר החקלאי, ונועד לסייע בידי החקלאים במדינת ישראל להסדיר את חובותיהם - הן לספקים והן לנותני אשראי. משכך, קבע חוק זה מנגנון לבירור היקף חובותיהם של גופים חקלאיים - בין חקלאים פרטיים ובין גורמים חקלאיים אחרים - ולפירעונם של חובות אלה.