פסק-דין בתיק הפ 2136/03

ההליכים

1.         העובדות הנוגעות להליכים אלה פורטו בפסק דין שנתתי ביום ד' בטבת תשס"ד                (29.12.03), ולא ראיתי מקום לחזור עליהן בפירוט.

אלה העובדות בתמצית: המבקשת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (להלן - "המבקשת") פרסמה ביום 23.8.01 הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - "הפקודה"), כי המקרקעין בגוש 30609, חלקות 91 ו-92 (להלן - "המקרקעין"), דרושים לה לצורכי ציבור - סלילת דרך - וכי היא מתכוונת לרכוש חזקה מיידית במקרקעין. המשיבים, מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה ומוחמד בדר ראג'ב אבו עיישה (להלן - "המשיבים"), סרבו למסור למבקשת את החזקה המיידית במקרקעין, למרות שנדרשו לעשות כן, ולפיכך, הוגשה התביעה בתיק זה למסירת החזקה המיידית.

המשיבים העלו שתי קבוצות של טענות עיקריות: הקבוצה האחת, לפיה המבקשת לא קנתה סמכות להפקיע את המקרקעין הואיל ונפגעה הוראת סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק"), וכי חלק מחלקה 91 שהופקעה הביא להפחתת שווי של יתרת המגרש; הקבוצה השניה, עניינן אי קבלת הודעה על ההפקעה, חריגה מסמכות, אי תשלום פיצויים כתנאי לפינוי והתנהגות בלתי הוגנת של המבקשת ביחסיה עם המשיבים.

            בפסק הדין מיום 29.12.03, דחיתי את טענות המשיבים וחייבתי אותם לפנות את המקרקעין.

2.         המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בע"א 1148/04, דחה את הערעור, ככל שדברים נוגעים לעילה המייסדת עצמה על סעיף 190(א)(1) לחוק. לעומת זאת, התקבל הערעור, ככל שהדברים נוגעים לסעיף 8 לפקודה. בית המשפט העליון קבע כי בפסק הדין לא התייחסתי לטענות המשיבים נגד פינויים מהמקרקעין במסגרת ההליך לפי סעיף 8 לפקודה. לאור זאת, הוחזר התיק לבית משפט זה על מנת שאדון בטענות המשיבים, הנזכרות בפרק ד' לתגובתם לבקשה.

3.         לאחר שהתיק חזר אלי, שבו באי הצדדים וסיכמו, בהתאם להחלטה שנתתי, בשאלה האם המבקשת רשאית לתפוס חזקה מידית במקרקעין, או, שמא, יש למשיבים טענות שבכוחן למנוע את התפיסה המיידית של המקרקעין בידי המבקשת.

4.         ב"כ המבקשת, עו"ד סעיד ע'אליה, ביקש לדחות את טענות המשיבים. לדבריו סעיף 8 לפקודה מתווה דרך מהירה לתפיסת המקרקעין שהופקעו, ללא סיבוכים מיוחדים. תכליתו של הסעיף לאפשר למבקשת לתפוס את המקרקעין בהליך מהיר ללא שיהוי, תוך פינוים המהיר.

            לטענת ב"כ המבקשת, מי שמתנגד לתוכנית בניין או להפקעה רשאי לפנות לערכאות במגבלות הזמן שנקבעו ולא לאחר שהמבקשת נאלצה לפנות לבית המשפט בבקשה למסירת החזקה לפי סעיף 8 לפקודה, מפני שהמשיבים סרבו למסור את החזקה במקרקעין שהופקעו.

הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי בנסיבות המקרה דנן התקיימו ארבעת התנאים, שפורטו בפסיקה, למסירת החזקה במקרקעין בהתאם לסעיף 8 לפקודה: ראשית, פורסמה ברשומות הודעה על כוונה להפקיע, לפי סעיף 5 לפקודה; שנית, פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודה; שלישית, הגיע המועד לתפיסת החזקה; רביעית, הבעלים או המחזיקים מסרבים לאפשר למבקשת לתפוס את החזקה.

            יתרה מזאת, רק במקרים נדירים יתיר בית המשפט להעלות טענות הגנה המתייחסות לחריגה מסמכות, וזאת כאשר נפלו פגמים בסיסיים בהפקעה. כמו כן, אין להעלות בגדרו של הליך לפי סעיף 8 לפקודה טענות, המתייחסות לפיצויים המגיעים למשיבים בגין ההפקעה, הואיל והזכות לקבלת החזקה אינה מותנית בתשלום פיצויים.

אשר לטענה כי ההפקעה חורגת מתוכנית מפורטת מק/7501, המאוחרת להפקעה ולתוכניות שמכוחן הופקעו המקרקעין, היה על המשיבים להעלותה במסגרת התנגדות לתוכנית זו ולא בהליך לפי סעיף 8 לפקודה. 

            מסכם ב"כ המבקשת וטוען כי כל חפצם של המשיבים הוא לקבל פיצויים ואין ברצונם להחזיק במקרקעין.

5.         ב"כ המשיבים, עו"ד משה רז-כהן, טען כי ההפקעה מוציאה לפועל את שנקבע בתוכנית המתאר. הוועדה המחוזית, המאשרת את תוכנית המתאר, קובעת את היעוד של המקרקעין לדרך ומסמיכה את המבקשת להפקיע את המקרקעין. במקרה זה המבקשת לא הוסמכה להפקיע את המקרקעין, שכן התוכנית מק/7501 קובעת תוואי שונה של הדרך. המבקשת אינה מוסמכת להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור ללא עיגון מפורש בתוכנית בת תוקף.

            יתרה מזאת, המבקשת פעלה ופועלת בחוסר תום לב, בסירובה לנהל משא ומתן עם המשיבים לקבל פיצוי חלף ההפקעה, למרות הצהרת המשיבים כי אין בכוונתם לסכל את תוכניות ההפקעה והם דורשים פיצוי הוגן, מלא וריאלי. לטענת ב"כ המשיבים, המשיבים עלולים לצאת קרחים מכאן ומכאן אם תידחה בקשתם לקבלת פיצוי, מפני שהמועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק חלף והמבקשת מסרבת לשאת ולתת עם המשיבים. לאור האמור, הדרך היחידה למנוע סילוקם של המשיבים מהמקרקעין ללא פיצוי היא לטעון נגד חוקיות ההפקעה.

לטענת ב"כ המשיבים, בתי המשפט הרחיבו, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו את מסגרת הטענות שניתן להעלות נגד עתירות לתפיסת חזקה מידית. בתי המשפט התנו את מסירת החזקה בתשלום פיצויים מלא או חלקי.

אעיר כבר עתה כי לא התייחסתי לטענות נוספות של המשיבים, שהובאו בסיכומיהם הנוספים שלא בא זכרן בפרק ד' לתגובה לבקשה, זאת לאור המתווה לדיון בפני שנקבע בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, אשר כאמור החזיר התיק אלי.

6.         ביקשתי מהמבקשת תגובה לסיכומי המשיבים בנושא תוקף ההפקעה לאור השוני הנטען שנעשה בתוואי הדרך בתוכנית מק/7501. בסיכומי התגובה טען ב"כ המבקשת, כי תוכנית זו אינה משנה את תוואי הדרך, עת מטרתה לשנות את קווי בניין ואין היא נוגעת בהפקעה, כפי שנקבעה בתוכניות בניין עיר 3457א' ו-3458א', מכוחן הופקעו המקרקעין.

7.         על תגובה זו השיבו המשיבים כי בהתאם לחוות דעתו של השמאי סיקרון, אשר בדק שוב את הנתונים, תוואי הדרך עבר שינוי בתוכנית מק/7501.

דיון

8.         ברע"א 3092/01 יהודה קיסר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב -יפו, פ"ד נז(1) 313, 324-323 (2002), נאמר מפי השופט חשין (כתוארו אז) כדלהלן: