פסק-דין בתיק הפ 212/06

רקע עובדתי

1. המבקשים והמשיבים הם בעלים במשותף של זכויות חכירה לדורות בחלקה ששטחה הכולל הוא 2,595 מ"ר (להלן: " החלקה"). המחכירה היא המשיבה 10.

המבקשים טוענים כי בעלי הזכויות המשותפות בחלקה ערכו ביניהם הסכם שיתוף ביום 24.9.90 (להלן: " הסכם השיתוף").

על פי הסכם השיתוף, נספח ג' להמרצת הפתיחה, הוסכם בין הצדדים על זכויות החזקה והשימוש בחלקה. כל אחד מבעלי הזכויות היה אמור לקבל לשימושו שטח של 576 מ"ר, והופרש על ידי כל אחד מהצדדים שטח שיאפשר יצירת דרך כניסה לכל אחד מחלקי החלקה (הנמצאים בטור זה אחר זה. דרך הכניסה תכונה להלן: " חלקת המעבר"). רוחבה של חלקת המעבר היה 3 מ'. לכל השותפים ניתנה זיקת הנאה בחלקת המעבר.

המבקשים טוענים כי הסכם השיתוף דווח ונרשם אצל מינהל מקרקעי ישראל, וכי האמור בו בוצע על ידיהם - כך, בשנת 1996 נהרסה החומה הקיימת, ונבנתה חומה חדשה, המפרידה בין המעבר המשותף לבין חלקת המבקשים.

2.         ביום 9.2.99, אושרה תוכנית שיכון ציבורי (" התרש"צ"), ולצורך כך הוכן תשריט לצורכי רישום. המבקשים טוענים כי נפלה טעות בהליכי המדידה והכנת התוכנית לרישום, וכפועל יוצא מכך - גם ברישום בטאבו. כך, במקום שרוחב חלקת המעבר (בה יש למשיבים זיקת הנאה) יהיה 3 מ', הוא שונה לרוחב של 4 מ'. בכך יש כדי "לנגוס" בחלקת המבקשים בשטח של 21 מ"ר, ושטחה קטן מ-576 מ"ר ל-555 מ"ר בלבד.

בין הצדדים התקיים דיון בבית משפט השלום בפתח תקווה (ת. א. 3689/04). בהליך זה תבעו המבקשים כי בית המשפט ייתן צו מניעה קבוע שימנע מהמשיבים להרוס את החומה המפרידה בין חלקתם לבין חלקת המעבר. ההליך בפתח תקווה הוקפא לצורך הגשת התביעה הנוכחית (ר' פרוטוקול הדיון שם, נספח י' להמרצת הפתיחה).

בתביעה הנוכחית עותרים המבקשים כי הטעות שנפלה ברישום - תתוקן, והסכם השיתוף ייושם כפי שהצדדים התכוונו, היינו כי רוחב חלקת המעבר יהיה 3 מ'.

עמדת המשיבה 10

3.         בישיבת  29.5.05, בבית משפט השלום בפתח תקווה, הצהיר ב"כ המשיבה 10 כי חלקת המעבר, שמלכתחילה סומנה בתרש"צ בעקבות הסכם השיתוף,  סומנה ברוחב של 4 מ', וכי " המינהל הגיע למסקנה כי עקב טעות כנראה, שביל המעבר שבפועל הרוחב המוסכם שלו היה 3 מטר... המשיך את חייו ברוחב של 4 מטרים באותה התוכנית רישום שיכון ציבורי " (עמ' 2 שורות 4-6 לפרוטוקול, נספח ט' להמרצת הפתיחה). ב"כ המינהל אף הצהיר כי " המינהל מוכן לתקן את הטעות" (עמ' 2 שורה 7 לפרוטוקול, נספח ט' להמרצת הפתיחה).

עמדת המשיבים 5-9

4.         המשיבים 5-9 (להלן: " המשיבים") התנגדו לבקשה הנוכחית. לטענתם התרש"צ מהווה תוכנית שאושרה מכוח חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה"), ועל כן שינויה צריך להיות רק על-פי חוק התכנון והבניה. דהיינו, בדרך של הגשת תוכנית חדשה ולא על-ידי צו שיפוטי.

עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את התביעה מטעמי שיהוי - שכן מאז שאושרה התרש"צ בשנת 1999, המשיבים שינו את מצבם לרעה: הם הסתמכו על התרש"צ וקבלו היתרי בניה, חתמו על הסכמים עם בעלי מקצוע ונטלו משכנתאות, תוך הסתמכות על התרש"צ אשר קבע חלקת מעבר ברוחב של 4 מ'.

5.         המשיבים הוסיפו וטענו, כי הליכי התרש"צ מאיינים את הסכם השיתוף בין הצדדים, שכן כוחה של תוכנית הנרשמת - ככוח חוק. לטענתם, הצדדים אף התנו ביניהם בהסכם השיתוף כי הוראה בו שלא ניתן לבצעה - תבוטל. 

המשיבים טוענים עוד כי גם לגופו של ענין אין מדובר בטעות, משום שהתרש"צ "צילם" את המצב הקיים, וסימן את החומה במקום בו היא נמצאת היום.

דיון

6.         אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם השיתוף קבע כי רוחב חלקת המעבר צריך להיות 3 מ'. המשיבים אינם מעלים כל טענה בקשר לכך.

עולה אם כן, כי הרישום בתרש"צ היה רישום שהיה מנוגד להסכם השיתוף, והוא נעשה - לכן - ככל הנראה בטעות. עוד עולה מהחומר שבפני כי הרשויות המוסמכות אשר בצעו את הטעות, מודות בה, ומוכנות לחזור בהן ממנה, ולתקן את הרישום בהתאם להסכם השיתוף, כפי שהיה צריך להיות מלכתחילה.

7.         יחד עם זאת, איני סבורה כי יש לקבל את תביעת המבקשים. אני סבורה כי יש לקבל את טענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבים, זאת מאחר שהמשיבים הוכיחו כי הם שינו את מצבם לרעה בתקופה בין עריכת התרש"צ ועד הגשת התובענה.

התרש"צ נערכה בשנת 1999. התובענה הנוכחית הוגשה רק בשנת 2006.

המבקשים לא פנו בכל דרך חוקית כדי להתנגד לתרש"צ, כאשר התוכנית עמדה להתקבל. בהקשר זה טענו המבקשים, כי נודע להם על אישור התרש"צ רק בהליכים שהתנהלו בפני בית המשפט השלום בפתח-תקווה. הם טענו גם כי התרש"צ נערכה על-ידי המשיבה מס' 10 בלבד, בלי שהיתה למבקשים זכות טיעון או זכות להתנגד לאישורה.

8.         איני מקבלת את הטענה.