פסק-דין בתיק הפ 209/05

1.         בפניי שני תיקים שהדיון בהם אוחד, שכן עוסקים הם בעניין זהה - תקפות החלטת הבוררים למתן צו מניעה זמני כנגד האגודה - עבדון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה"), האוסר עליה לבצע עסקאות בנוגע לנחלות שונות שבמושב.

2.         עבדון הנו מושב המצוי בגבולה הצפוני של ישראל, וחבריו מאוגדים במסגרת אגודה שיתופית.  חברי האגודה ביחד עם הגורמים המיישבים (הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל) יזמו לפני מספר שנים תכנית להגדלת מספר הנחלות במושב.

התכנית שגובשה כללה פיצול של נחלות המייסדים, באופן שמכל נחלה יועברו 10 דונם לצורך הקמת נחלה חדשה.

3.         מטרת התכנית הייתה לאפשר קליטתם של בני החברים למושב.

4.         התכנית שגובשה כללה קריטריונים שונים לקביעת הנחלות שיפוצלו ולהקמת הנחלות החדשות שיוקמו.

5.         בשנת 1994 התגלע סכסוך בין ארבעה מחברי האגודה לבין האגודה בדבר אופן יישום התכנית לחלוקת הנחלות. בשל כך הגישו אותם חברים בקשה בדרך של המרצת פתיחה לבית משפט זה (ה.פ. 402/99).

במהלך הדיונים בתיק התווספו מספר חברים נוספים כבעלי דין בתיק.

6.         לאחר הגשת הבקשה התנהלו בין הצדדים מגעים להשגת הסדר. בסופו של דבר ולאחר שבאישור משרד החקלאות והגורמים המיישבים הוגבל מספר הנחלות המאושרות לפיצול, הושג הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה"). הסדר זה הוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופטת ש' וסרקרוג (להלן: "פסק הדין הקודם").

7.         בהסדר הפשרה נקבע כי יפוצלו 25 נחלות של מיישבים, ואלו יוקצו לבניהם, הכול כפי שפורט ברשימה שצורפה להסדר הפשרה.

8.         לא כל חברי האגודה שבעו נחת מההחלטות לחלוקת מספר נחלות, מהקריטריונים שנקבעו ליישום התכנית ולבחירת הנחלות שיפוצלו, ומאופן קבלת ההחלטות בדבר אישור הנחלות המתפצלות ואישור רשימת הבנים להם יוקצו הנחלות.

חלקם של המתנגדים להחלטות אלו עתרו בבקשות שונות לבית המשפט, לרבות בבקשות להצטרף כבעלי דין בתיק ה.פ. 402/99. בין המתנגדים היו גם המשיבים בה.פ. 209/05 שבפניי, וחלקם הם המשיבים 2-12 בה.פ. 216/05 (כולם ביחד להלן: "המשיבים").

9.         בקשות המשיבים להצטרף לה.פ. 402/99 נדחו בהחלטות של כב' השופטת וסרקרוג, ולפיכך עתרו הנ"ל בתביעות נפרדות לבית המשפט (ת.א. 203/03 ות.א. 249/03). תביעותיהם אלו של המשיבים הועברו, בהחלטות בית המשפט, לבוררות בפני חברי הוועדה המשפטית שליד תנועת המושבים (להלן: "הוועדה"), המשמשת כגוף מוסכם לבירור מחלוקות בין חברי האגודה לאגודה. הוועדה מינתה לצורך בירור התביעות שלושה בוררים (להלן: "הבוררים").

בפני הבוררים התחילה כבר שמיעת הראיות בתביעתו של חדד זבולון, ואילו תביעתם של שאר המשיבים מצויה עדיין בחיתוליה.

10.        במסגרת הליכי הבוררות עתרו המשיבים בבקשה כי הבוררים יורו לאגודה להימנע מלהתקשר בעסקאות עם אותם חברים ובני חברים אשר זכו להיכלל ברשימת הנחלות שיפוצלו. הבוררים נתנו ביום 28.9.2005 צו מניעה זמני כמבוקש. בקשת האגודה לביטול הצו נדחתה על ידי הבוררים בהחלטתם מיום 29.9.2005.

בגין החלטות אלו, אשר מונעות את אישור התכנית והסדר הפשרה, הוגשו הבקשות שבפניי. בד בבד עם הגשת הבקשות בהמרצות הפתיחה הוגשו גם בקשות לסעדים זמניים (בש"א 13917/05 ובש"א 14383/05).

הדיון בבקשות נקבע ליום 8.11.2005, ובמהלכו הודיעו הצדדים על הסכמתם כי ההכרעה בבקשות לסעדים זמניים ובבקשות תיקי המרצת הפתיחה תינתן במאוחד ללא צורך בהגשת תשובות או טיעונים נוספים.

11.        המבקשים עותרים כי בית המשפט יצהיר שהבוררים והוועדה כלל לא היו מוסמכים ליתן את צו המניעה בכל הנוגע לאותן 25 נחלות אשר לגביהן התקיים דיון בפני השופטת וסרקרוג בתיק ה.פ. 402/99, ויכריז כי הצו שניתן על ידי הבוררים הנו בטל.

הטעם העיקרי לבקשות הנו כי פסק הדין בה.פ. 402/99 יוצר מחסום מפני דיון מחודש בעניין הנחלות האמורות. כן טוענים המבקשים כי לבוררים כלל לא הייתה סמכות למתן צווי מניעה. לבסוף טוענים הם כי בבקשת המשיבים למתן צו המניעה נפלו פגמים כגון שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, המצדיקים את ביטול הצו שניתן.

12.        הדיון במחלוקת שבין הצדדים מחייב התייחסות לשלושה נושאים; האחד - במישור דיני הבוררות - סמכות הבוררים ליתן צווי מניעה וסמכות בית משפט זה להיזקק לטענות כנגד החלטת הבוררים, השני - במישור הדיוני - האם פסק הדין בה.פ. 402/99 מהווה מחסום מפני  תקיפת ההחלטות בדבר חלוקת הנחלות והקצאתן לבנים, והשלישי - במישור שיקול הדעת -  האם בנסיבות המקרה היה מקום שהבוררים ייעתרו לבקשה כפי שהוגשה.