פסק-דין בתיק הפ 203/03

           בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו בטלה החלטת המשיבה להוציא את המבקש מחברותו במשיבה.

העובדות הצריכות לעניין וההליכים שקדמו לתביעה דכאן

1.        המבקש, פנסיונר יליד 1920, בן 83 בעת הגשת התביעה דכאן, תושב העיר בקה אלע'רביה.

המשיבה, עמותה שהוקמה בשנת 1984, פועלת לקידום ענייניהם של הקשישים בבקה אלע'רביה (להלן: " העמותה"). העמותה מפעילה, בין היתר, מועדון ומרכז יום לקשיש, מספקת שירותי הסעה וארוחות בוקר וצהרים, ומארגנת פעילויות שונות לרווחתם של קשישי העיר. הקשישים הנהנים משירותיה של העמותה, רובם ככולם, הם חברי העמותה.

2.         העמותה חפצה לסלק את המבקש משורותיה, ונחלקו הצדדים אודות הסיבה לכך. המבקש טען, כי המניע לכך הוא הביקורת שמתח על התקנון המצוי של העמותה, ועל דרך התנהלותה. ואילו העמותה טענה, שהמבקש "מפגיז" את כל הרשויות במכתבי תלונה שקריים אודותיה, ובכך גורם לה נזקים ישירים ועקיפים. כן טענה העמותה, שהמבקש לא שילם דמי חברות והפר הוראות התקנון.

3.         ביום 16.7.2002 הודיעה העמותה למבקש, כי יו"ר והנהלת העמותה, החליטו על הפסקת חברותו בשל אי כיבוד תקנון העמותה ומוסדותיה.

ביום 8.8.2002, עתר המבקש לבית משפט זה, בבקשה לביטול ההחלטה, בהיותה מנוגדת לחוק העמותות ולתקנון העמותה (ה.פ. 215/02). בדיון שהתקיים בפני כב' השופט ברלינר ביום 12.8.2002, טען המבקש, כי הפסקת חברותו בעמותה נעשתה על ידי ההנהלה של העמותה " ולא על ידי האסיפה הכללית שהיא הגוף המוסמך לזה".

בסופו של דיון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, לפנים משורת הדין, מבלי שהעמותה תודה בטענה כלשהי, ולאור המלצת בית המשפט, יורשה למבקש להשתתף באסיפה הכללית כחבר מן המניין ולהעמיד את עצמו לבחירה במסגרת האסיפה הכללית.

כמו כן הוסכם, שיתחיל מחדש הליך הוצאתו של המבקש מהעמותה, החל מהשלב שלאחר המלצת ועדת החברות של העמותה. כן נקבע, שהזימון וההודעות למבקש יהיו באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד אבו עסבה.

4.         ויהי לאחר הדברים האלה, קיבלה העמותה ביום 29.9.2002 החלטה נוספת על הוצאתו של המבקש מחברותו בעמותה. חזר אפוא המבקש ועתר לבית משפט זה בבקשה לביטול ההחלטה השנייה (ה.פ. 289/02). בית המשפט נעתר לבקשת המבקש ונתן סעד זמני המונע ביטול חברותו בעמותה.

במהלך ישיבת בית המשפט מיום 26.1.2003, הצהירה העמותה, שהיא נכונה, לפנים משורת הדין, לקבל הצעת בית המשפט ולהחזיר את המבקש לחברותו בעמותה, תוך הבעת תקווה " שתהיה יותר הרמוניה, כך שלא נגיע שוב למצב של הוצאה".

כב' השופט ברלינר, נתן תוקף של פסק דין להצהרות הצדדים וקבע שהוצאתו של המבקש מהעמותה מתבטלת והוא יהא חבר לכל דבר ועניין. בית המשפט הוסיף ואמר, שיש לקוות שהסיטואציה של הוצאת המבקש מהעמותה לא תחזור, ולכן אין צו להוצאות. עם זאת,  אם יהיו הליכים חוזרים ונשנים בנושא, אפשר יהיה לשקול את עניין ההוצאות בבוא העת, בהליך חדש שיתקיים.

5.         חלפו מספר חודשים, וההליך השלישי, הוא ההליך שבפני, נתגלגל לפתחו של בית המשפט. ביום 27.8.2003, נערכה אסיפה כללית של העמותה, ובה הועלו לדיון מספר נושאים שעל סדר היום. בין היתר, הועלתה הצעה לסלק את המבקש מחברותו בעמותה. ההצעה  נתקבלה ברוב של 100 חברים כנגד  2 חברים, שאחד מהם הוא המבקש עצמו.

6.         כנגד החלטה זו, עתר המבקש בבקשה דכאן, ובד בבד, עתר במעמד צד אחד, למתן סעד זמני המורה להימנע מהוצאתו מהעמותה, וכן להורות לעמותה להמשיך להעניק לו את מלוא הזכויות והשירותים המוענקים ליתר החברים. דחיתי את הבקשה מן הטעם שלא ראיתי כל דחיפות ובהילות בבקשה למתן צו עשה זמני, בהתחשב בכך שהעמותה אינה מספקת לחבריה שירותים חיוניים כמו שירותי סיעוד (החלטתי מיום 16.10.2003).

הצדדים הגישו תצהירים ותגובות ותצהירים משלימים, והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. כעת, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, אין לי אלא ליתן החלטתי.

הערה מקדמית

7.         המבקש העלה במהלך עדותו וטיעוניו, במפורש וברמיזה, טענות שונות הנוגעות להתנהלותה של העמותה. למעט אמירות בעלמא של המבקש ודברי רכילות של שני עדים בעלי אינטרס, שהביא המבקש לתמיכה בעמדתו, לא הונחה כל תשתית ראייתית להאשמות להם רמז המבקש.

אין בדעתי להידרש לנושאים אלו, ולו מן הטעם, שהמבקש כבר שטח את טענותיו בפני כל הרשויות הנוגעות בדבר, החל מרשם העמותות וכלה במבקר המדינה. על פניו, חלק מהטענות אינן נכונות בעליל, בבחינת הוצאת דיבה על העמותה. כך, למשל, במכתב התלונה לרשם העמותות מיום 4.8.2003 (מש/1) טען המבקש כי לא זומנה אסיפה כללית משך שנים, למרות שהיה ידוע לו שבשנת 2002 התקיימה אסיפה כללית, וכי עומדת להתקיים אסיפה כללית נוספת. מכל מקום, תלונותיו של המבקש נבחנו על ידי רשם העמותות, שאף מינה  רואה חשבון מטעמו, לעריכת דו"ח ביקורת על פעילות העמותה. דו"ח הביקורת הצביע על ליקויים כאלו ואחרים בפעילות העמותה, אך בסופו של יום, ולאור המלצת רואה החשבון, קיבלה העמותה אישור ניהול תקין. 

העמותה עמדה בסיכומיה בהרחבה על שלל התלונות שהגיש כנגדה המבקש ועל הכזב שבהן (עמ' 20-25). אולם, כאמור, אין בדעתי להיגרר אחרי הצדדים, באשר ההליך שבפנינו, אינו ההליך המתאים לבירור תלונותיו של המבקש. לכן, אין בתוצאה הסופית אליה הגעתי, משום מתן "תעודת כשרות" לעמותה. ככל שאדרש לתלונותיו של המבקש, יהא זה רק  כראיה לעצם משלוח התלונות על ידו לרשויות שונות.