פסק-דין בתיק הפ 201431/05

זו בקשה להצהיר כי רכב מסוג קרייזלר מס' רישוי 7199219 (להלן: "הרכב" ), אשר נקנה מכספי המבקש ורשום על שם המבקש, שייך למבקש.

על הרכב נרשם עיקול ברישום בגין חוב המשיב הפורמלי, חתנו של המבקש, לבנק - המשיב 1, וזאת עפ"י החלטת כב' ראש ההוצל"פ הגב' הינדה שרון, ובתום ח"י שנערכה במעמד החייב ונציג הבנק בהוצל"פ (החלטה מיום 3/11/05).

המבקש בן 73, טוען כי אומנם אין לו רישיון נהיגה, ואולם הרכב בבעלותו וכפי שמשתקף ברישומי הבעלות במשרד הבעלות, לטענתו כדי להקל על החייב - חתנו ובתי, ותנאי חיי נכדיו, החליט לקנות רכב, שישמש את צרכי החייבים ונכדיו, וכן את צרכי עצמו. הכסף לרכישת הרכב בסך כ-33,000 ש"ח נמסר לחייב ע"י המבקש במזומן, ובשיק והרכב שנרכש ע"י החייב, ונשאר בשימושו נרשם על שם המבקש.

נטען שהחייב נכה בעל זכאות לרכב, ומכוח זאת זכאי לשלם אגרת רישוי של 25 ש"ח לשנה, שעה שבגין הרכב משולמת האגרה המלאה, מה שמלמד על כנות טענת המבקש, ושאין מדובר ברכב החייב. נטען גם שהרכב משמש להסעת המבקש.

המבקש בדיון חזר על טענותיו, והוסיף גם שמשלם את הוצאות הרכב השוטפות כמו אגרת רישוי, ביטוח ודלק, וכי לחייב אין בלעדיות ברכב מבחינת השימוש, אלא כפופה לרצון המבקש, ובקשותיו להסעות.

עמדת המשיב שהבעלות הקניינית ברכב שייכת לחייב ואשתו, ורשום הרכב ע"ש המבקש נעשה לצורך הרחקת רכוש משמם, ולצורך מניעת הליכי גביה לגביו בגין חובם לבנק. לגישתו לחייבים שימוש בלעדי ברכב, ונושאים בהוצאות אחזקתו, הסעות המבקש ברכב ככל שנעשות הנן בגדר עזרה מקובלת בין אדם להורים, ואינן מצביעות על דבר. כן מפנה לפרוטוקולים והחלטות ראש ההוצל"פ בחקירות היכולת של החייבים, ממנו התרשמה ראש ההוצל"פ שיש להטיל עיקול על הרכב חרף רישומו בשם המבקש, ונוכח מה שעלה באותן חקירות - החזקה קבועה ורצופה של הרכב ע"י החייבים תוך נשיאה בהוצאות השוטפות. נטען שלא צורפו כל ראיות לעניין תשלום ע"י המבקש בקשר להוצאות החזקת הרכב, ומה שצורף כראיה לממון הרכישה לא תואם באופן מלא את מועד הרכישה הרשום ברישיון. נטען לקיום אותות מרמה, ועקב הקרבה המשפחתית והעדר רישיון נהיגה על שם המבקש, וכפי שנקבעו בעניין בד"ל נ' סבג (ה"פ מחוזי ת"א 1823/91, עמ' 421, כב' השופט א.גורן).

לחילופין נטען שגם אם המבקש מסר תשלומים לחייב עובר לרכישת הרכב, מדובר בעצם במתן מתנה לפי ס' 6 לחוק המתנה. לסיכום עמדת המשיב שאין למבקש זכות קניינית ברכב, וחרף הרישום על שמו במשרד הרישוי, שכידוע הנו דקלרטיבי ולא קונסטיאטיבי.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את הבקשה. נטל ההוכחה שרכוש מסוים הרשום במשרד הרישוי ע"ש פלוני שייך לאלמוני מוטל על מי שמבקש לסתור את הרשום במשרד הרישוי. כאן הנטל מופחת במידת מה, ונוכח העובדה שלמבקש אין רישיון נהיגה. נוכח הדיון ניתן לקבוע שהוכח באופן מספק שבסמוך לרכישת הרכב 8/02, העביר המבקש לידי החייב את שווי תמורת הרכב שנרכש, כ-33,000 ש"ח, המבקש צירף לעניין זה אסמכתאות מספקות, במעמד הרכישה הרכב שנקנה בפועל ע"י החייב, נרשם ע"ש המבקש במשרד הרישוי.

מאז החייבים הם שעושים שימוש ברכב ולא המבקש, וכן הם נושאים בהוצאות השוטפות והישירות הקשורות לרכב. יתכן ונעזרים באופן כללי למחייתם ע"י המבקש, ואולם אין המבקש מחזיק באופן שוטף וספציפי את הרכב, והדבר לא הוכח בפני, ככל שנעשה שימוש ברכב להסעת המבקש, הוא זניח לעומת שימוש שנעשה בו ע"י החייבים ואין לפגוע בחזקה ובשימוש הבלעדי שעושים בו החייבים.

במצב הדברים כנקבע לעיל לא שוכנעתי שיש להעדיף את עמדת הבנק לפיה הבעלות הקניינית ברכב שייכת לחייב ולא למבקש, אין להסתפק בשימוש השוטף ונשיאה בהוצאות שעושה החייב ברכב לשם קביעת בעלות קניינית הסותרת את הרשום במשרד הרישוי. יתכן בהחלט שדרך רשום זו משרתת בעקיפין את אינטרס החייב שהרכב לא יעוקל, ואולם מששוכנעתי שעובר לרכישה הממון לה, ניתן ע"י המבקש לחייב, שהיה במצוקה, ושבאותה עת הרכב נרשם ע"ש המבקש, לא נסתרה כוונת המבקש, לכל הפחות, לשמור על בעלותו הקניינית, בדרך רישום הרכב על שמו. המצב האובייקטיבי שמלמד על אפשרות תרמית עליה מצביע הבנק, אינו מספיק לצורך שלילת כוונת המבקש במועד העסקה, ודאגתו לרשום הרכב בשמו. הגם שניתן לסתור את הרשום ולהוכיח בעלות אמיתית אחרת, אין גם לזלזל ברישום למועד הרכישה ועל הכוונה המשתמעת ממנו.

לא ראיתי כל סיבה, וראיה ממשית להעדיף את פרשנות הבנק לעניין, על הסברי המבקש, לפחות בקשר לממון רכישת הרכב ורצונו שיהיה ברור שהרכב שלו, רצון אותו יש לכבד, ולא להעניש בשל העובדה שחתנו ובתו מסובכים בחוב לבנק.

סוף דבר, אני מחליט לקבל את הבקשה ומחייב את המשיב 1 לשלם למבקש הוצאות הדיון בעניין בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים .

ניתנה היום כ"ז באייר, תשס"ו (25 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: