פסק-דין בתיק הפ 201317/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         תחרות זכויות לגבי רכב מאזדה הרשום במשרד הרישוי ע"ש המשיבה 1.

2.         המבקשת טוענת לבעלות ברכב עפ"י הסכם מכר מיום 25/4/03, בין בעלה למשיבה 1, שאותו קיימה, ומאותו מועד מחזיקה ונוהגת מנהג בעלים ברכב, ועד למועד תפישתו ע"י כונס מטעם המשיב 2 ביום 28/11/04 (ובנתיים שוחרר לידיה בצו זמני במסגרת תיק זה).

3.         המשיבה 2 טוענת כי המשיבה 1 חייבת לה כספים בגין אשראי ושירותים בנקאיים, להבטחתם שעבדה את הרכב נשוא הבקשה לטובתה, וזאת לפי שעבוד שנרשם ביום 15/4/04, אצל רשם החברות. מכוח השעבוד הרשום, וחוב כספי של המשיבה 1 למשיב 2 נפתח תיק כנוס בהוצל"פ למימוש הרכב ע"י המשיב 2.

            המבקשת מבקשת צו שיאסור נטילת הרכב מחזקתה ו/או ממושו ע"י המשיב 2, במסגרת אותו הליך למימוש המשכון.

            דיון

            לתביעה שהוגשה במסגרת ה"פ, צורף תצהיר ומסמכים תומכים מטעם המבקשת, וכן תצהיר תשובה ומסמכים, המתנגד לבקשה, מטעם משיב 2. המשיבה 1 שזומנה כדין, עפ"י אישור שצירפה המבקשת, לא התייצבה, ולא הגיבה, ומשכך יש ליתן נגדה פס"ד עפ"י העתירה.

ב)         דיון והכרעה

4.         בדיון במעמד הצדדים מיום 6/3/05, הוסכם על הצדדים, ותוך חזרה על הטענות של כל צד, בבקשה ובתגובה, שתינתן החלטה עפ"י החומר שבתיק, אין באמור חרף העדר חקירה,          להוות הסכמת צד כלשהו, לטענות שעלו בתצהירי הצד שכנגד. הוגשו סיכומים בכתב, כאשר הותרה גם הגשת סיכומי תשובה. נדחתה בקשת המבקשת להוספת מסמך מהותי לתיק, וכן הועברה הודעה לתיק מטעם המשיב 2 לגבי פס"ד בעניין דומה בו מעורבים אותם המשיבים ומבקש אחר, בתיק ה"פ ת"א 201288/04 מיום 9/6/05, שם החליט כב' השופט מ.תמיר לדחות בקשת מבקש אחר, ובנסיבות דומות של טענות לזכויות נוגדות.

5.         עיינתי בחומר שבתיק, וטענות הצדדים, ואני מחליט לקבל הבקשה במלואה.

לא נסתר, ושוכנעתי מן הבקשה כי המבקשת, ועפ"י הסכם שנחתם בין בעלה, למשיבה 1 ביום 25/4/03, זכאית לסעד המבוקש בתיק עפ"י אותו הסכם ומכוחו, המבקשת משתמשת ברכב מיום 25/4/03, והרכב הועבר לחזקתה מאותו יום, דהיינו המבקשת ו/או בעלה הם הבעלים האמיתיים ובעלי זכות הקניין המהותית ברכב. ובהעדר הכחשה מטעם המשיבה 1 ממנה נרכש הרכב, שכאמור לא הגיבה ולא התייצבה, ובהסתמך על תצהיר המבקשת ונספחיו ניתן לקבוע שהמבקשת קיימה את ההסכם.

אומנם רישומית, במשרד הרישוי, הרכב עבר מבעלות קודמת (אלדן) לבעלות המשיבה 1 רק ב 3/04, וכך נותר עד היום, ואולם עניין זה אינו מעלה ו/או מוריד, מבחינת הזכות הקניינית המהותית ברכב, שהיא של המבקשת, והדבר לא נסתר. כידוע רשום הבעלות במשרד הרישוי אינו קובע בלבדית הבעלות הקניינית ברכב, ובמקרה שבפני לא נסתר שהמבקשת לפי ההסכם, רכשה את הרכב, ולאחר שעמדה כנטען, ביתרת התשלומים הייתה זכאית להירשם גם כבעלים במשרד הרישוי.

העולה מכאן ש ב-4/04 עת שועבד הרכב ע"י המשיבה 1 לטובת המשיבה 2, לא היו לה זכויות קנייניות כלשהן בו, ולפיכך לא היה מה לשעבד, והשעבוד שנרשם אינו מקנה כל עדיפות למשיב 2, באשר בוצע אומנם על סמך רישומי משרד הרישוי, ואולם כאמור, וכפי שקבעתי כממצא, לגורם המשעבד באותו מועד לא היו אז, כל זכויות בעלות קניינית ברכב, להבדיל מן הרשום על שמו במשרד הרישוי, ומשכך לא יכל ליתן ו/או לשעבד יותר זכויות משיש לו.

6.         להבדיל מרישום בפנקסי המקרקעין, שהנם ראיה מהותית, הרשום במשרד הרישוי לגבי זכויות ברכב הנו דקלרטיבי, ומשניתן לקבוע כממצא בתיק שבפני שחרף הרשום הסותר, הבעלות האמיתית הנה של המבקשת, יוצאת המבקשת שידה על העליונה, יחד עם זאת זכותה הקניינית פגומה במידה מסוימת, כאשר אין ספק שלרישום במשרד הרישוי חשיבות רבה, והשפעה ניכרת על תחומים רבים, לרבות יכולת המבקשת להעביר בעלות במשרד הרישוי או לשעבדו, יכולת הנפגעת כל עוד לא בוצע הרישום על שמה.

7.         המשיבה 2 טוענת כי עפ"י הסכם המכר, הבעלות ברכב לא הועברה למבקשת ובהעדר אסמכתא לגמר תשלומים, וכי בהסכם סעיף שימור בעלות למשיבה 1, שעפ"י ההלכות החדשות בעניין עומד בתוקפו. דין טענה זו להדחות, שכן כפי שאין סיבה שלא לקבל את טענות המשיבה 2 בקשר לכשירות הליך המשכון לזכותה, אין כל סיבה שלא לקבל את טענות המבקשת בתצהירה, ושעסקת המכר הושלמה כאמור בה, וכל התשלומים בוצעו, ומה עוד שהבעלים הרשום של הרכב, והצד הישיר להסכם שהמשיב 2 טוען שהופר, ושהנו משיב 1 כאן, לא מוצא לנכון להגיב ו/או לעלות טענה כלשהי בכוון של אי קיום ההסכם מצד המבקשת. משנקבע כך, אין מקום להסתמך על מה שנקבע בה"פ ת"א 201317/04 ע"י כב' השו' תמיר, עניין וינגולסקי , שכן שם נקבע, כממצא, שהמבקש לא סיים לשלם התשלומים בגין הרכב שרכש, ובשל תנאי שימור הבעלות שבהסכם המכר, לא קיבל זכות בעלות ברכב, לפני השלמת רשום המשכון לטובת הבנק, המאוחר להתחייבות כלפיו. שם נחקרו הצדדים, והמבקש אישר כי במועד תפישת הרכב ע"י הכונס, לא סבר שהרכב שלו, כי לא סיים את התשלומים. במקרה שבפני המצב העובדתי שונה, ולא נסתר שלקראת סוף 2003, בגמר התשלום החמישי, לפי ההסכם הייתה המבקשת זכאית לקבל את רישום הבעלות. ובעלותה הקניינית, ככל שהייתה כפופה לסעיף שימור בעלות, עפ"י ההסכם, לעניין גמר תשלומי התמורה, הפכה למלאה ונקייה מכל תנאי. קביעה כאמור מייתרת את הצורך להכריע במחלוקת שעלתה בסיכומי הצדדים לעניין משמעות תניית שמור הבעלות שבהסכם המכר.

8.         כפי שציינתי הגם שביחסי המבקשת והמשיב 1 ברור שהמבקשת זכאית לבעלות מלאה ברכב, הן קניינית והן רשומית במשרד הרישוי, עדיין המשכון שנרשם על הרכב לטובת המשיב 2, עניין שגם הוא נעשה בתום לב ובתמורה מבחינת המשיב 2, ולא הוכח אחרת, יוצר מניעה למכירה עתידית מצד המבקשת, הכוללת שינוי רשום שם הבעלים במשרד הרישוי. למחיקת השעבוד יש מחיר כלכלי עליו יצטרכו להסכים הצדדים, ובהעדר הסכמה, זכות צד מעוניין לפנות לביהמ"ש. סעד בעניין זה, - צו לביצוע רשום ו/או מחיקת המשכון, לא התבקש כאן.

9.         כל שהתבקש הנו לקבוע, בנסיבות כאן, המבקשת זכאית להשבת המכונית אותה נטל המשיב 2, כי על המשיבים להמנע מתפישת המכונית ו/או מניעת השימוש בה ע"י המבקשת, ולסעד זה כאמור יש להיעתר במלואו, ונוכח קביעתי שקודם לרשום המשכון, המבקשת מכוח הסכם המכר הפכה לבעלי המכונית ללא סייג ו/או תנאי, וכאשר הרשום במשרד הרישוי, אינו תנאי שבדין להשלמת העסקה, להבדיל מעסקה במקרקעין.

            סעיף 34 לחוק המכר אינו רלבנטי לענייננו, באשר אין מדובר כאן במוכר - המשיב 1, שיש מחלוקת אם היה בעל הממכר (הרכב), ו/או זכאי למוכרו.

            סעיף 12 לחוק המיטלטלין אינו יכול להקנות עדיפות למשיב 2, באשר לא מתקיימת כאן התיבה, לגבי המבקשת, "... ולפני שמסר לו את המיטלטלין או הקנה לו את הזכות ..." , שכן כפי שנקבע, הרכב נמכר והזכות הוקנתה בשלמות בסוף 2003, ובטרם הוחל ברישום המשכון לטובת המשיב 2.

ג)         סוף דבר