פסק-דין בתיק הפ 201308/05

1.         הוריו של המבקש ושל אחיותיו נפטרו והותירו ליורשים דירת מגורים, הממושכנת למשיב. 

כיון שהיורשים ביקשו למכור את הדירה, פנה המבקש למשיב כדי לברר מהו גובה החוב שיש לסלקו לשם סילוק המשכנתא. המשיב השיב כי הסכום הינו 15,000 ש"ח (נכון ליום מתן התשובה). משביקשו היורשים לפרוע חוב זה כדי לסלק את המשכנתא, סירב המשיב להיעתר לכך, וזאת בשל חוב אחר, שיש למבקש כלפי המשיב, בסך של 148,244 ש"ח.

            המבקש ביקש, לפיכך, בתובענה זו ליתן צו הצהרתי, לפיו המשכנתא המוטלת על הדירה נועדה להבטיח את ההלוואה שניתנה בגינה בלבד, ואין לעכב את סילוק המשכנתא בשל החוב האחר.

            יצוין, כי המשיב לא הגיש תשובה לבקשה (התובענה).

2.         יחד עם התובענה, הגיש המבקש בקשה לצו עשה זמני, במסגרתה היה מוכן המבקש לסלק את החוב המובטח במשכנתא ולהפקיד את הסכום בגין החוב האחר (148,244 ש"ח) בקופת בית-המשפט עד למתן פסק-דין, ובינתיים למחוק את המשכנתא, כדי שניתן יהיה למכור את הדירה.

            יצוין, כי בשלב הגשת התובענה כבר נערך הסכם עם רוכשי הדירה.

            המשיב הסכים עקרונית להצעת המבקש, אך דרש שהמבקש יפקיד סך של  160,850 ש"ח, סכום, שלטענת המשיב, כלל הוצאות נוספות שנגרמו לו.

            בהחלטתי, הכרעתי, כי המבקש יפקיד סך של 150,000 ש"ח (נוסף על תשלום חוב המשכנתא) ובכך ינתן צו למחיקת המשכנתא.

            בפועל, המבקש, מסיבותיו שלו, לא פעל בהתאם להחלטה והמשכנתא לא הוסרה עד כה.

3.         במועד שנקבע לדיון בתובענה, המלצתי לצדדים, כי התובענה תתקבל ללא צו להוצאות.

            ב"כ המבקש (לאחר התייעצות עם מרשו) נתן את הסכמתו להצעה.

            ב"כ המשיב עמד על פסיקת הוצאות.

            סיכומי הצדדים הוגשו לשאלת ההוצאות.

            לא לחינם ציין כב' השופט א. גורן בספרו, סוגיות בסדר-דין אזרחי (להלן: "גורן"), מהדורה שמינית, עמ' 664, כי "נושא הוצאות המשפט הוא אחד הנושאים הרגישים ביחסים שבין בעלי הדין, בינם לבין עצמם ובינם לבין בית-המשפט", והעובדה שגם הצדדים (התובע במיוחד) וגם בית המשפט בפסק דין זה נאלצו להאריך בשאלה זו, תעיד.

4.         אופן ניהול הדיון על ידי בעלי הדין הוא אחד השיקולים, שניתן להביא בחשבון בעת הטלת ההוצאות (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין, פ"ד מז (5) 114, 131), ובכלל זה, יש להביא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות גם הארכתו של דיון שלא לצורך על-ידי מי מבעלי הדין ( גורן, עמ' 667).

            אכן, מלכתחילה לא היה מקום לסירובו של המשיב לסלק את המשכנתא כנגד החוב, שלהבטחת פרעונו היא נעשתה, ולא היה נכון מצידו לתלות זאת בסילוק חוב אחר של המבקש, שאין לו כל קשר לדירה הנדונה ולמשכנתא הנדונה.

            כיון שהמשיב אף לא טרח להגיש תשובה לתובענה, לא ניתן אף לברר בצורה ראויה, ולו לשם הכרעה בהוצאות בלבד, את טיב טענות הנגד של המשיב, וניתן להניח, כי אילו היו למשיב טענות שכנגד ראויות, היו אלה בודאי מפורטות ונטענות בתצהיר תשובה, שהיה מוגש כדת וכדין.

            אולם, אפילו אם המשיב פעל בתום-לב, אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום הוצאותיו של המבקש, לאחר שזכה בדינו (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו (4) 822, 829).

5.         אכן, כטענת המשיב, העובדה, שצד למשפט מסכים להצעת בית המשפט ופסק-הדין ניתן על יסוד הצעה והסכמה אלה, יכולה להיות, לעיתים, שיקול, שדי בו כדי לפטור אותו צד מהוצאות המשפט, או לפחות להעמידן על הצד הנמוך. אולם, אין זה כלל ברזל, ולעיתים יש בהסכמתו של אותו צד כדי לחסוך ממנו תשלום הוצאות מוגברות יותר, שהיו מוטלות עליו אילולא אותה הסכמה, ואם הדיון היה ממשיך כסדרו ועד תומו.