פסק-דין בתיק הפ 201237/04

1.         המבקשת עתרה כי בית המשפט יצהיר כי המשיבים חייבים לשלם לה את מלוא סכום הארנונה שיש לשלם עבור המושכר, כפי שיפורט להלן.

2.         המבקשת והמשיבה 1 (להלן: "השוכרת") התקשרו ביום 12.2.03 בהסכם שכירות (להלן: "ההסכם"). המשיבים 2 ו-3 ערבו להתחייבויות השוכרת בהסכם.

            בסעיף 5 להסכם הוגדרה מטרת השכירות, ונקבע בו כי:

            "השוכר שוכר את המושכר מהמשכירה לתורך (צ. ל. "לצורך") מגורים בלבד. השוכר לא יהיה רשאי לעשות שום שימוש במושכר מלבד המוסכם לעיל."

            בסעיף 10 להסכם נקבע כי דמי השכירות כוללים "תשלום ועד בית, תשלום ארנונה חודשי, אך לא כולל מים".

3.         המבקשת טוענת כי חרף התחייבותה בהסכם, השוכרת עשתה שימוש במושכר לשימוש עיסקי, וניהלה בו משרד רו"ח. לכן, העיריה הגדילה את החיוב בארנונה בגין השיומש במושכר.

            לטענת המבקשת, הדבר מהווה הפרה של ההסכם.

            לכן, לטענת המבקשת, השוכרת חייבת לשלם לה את ההפרש בין דמי הארנונה כפי שהיו לו היה המושכר משמש למגורים, לבין דמי הארנונה הנוכחיים, שנקבעו לאור השימוש העיסקי במושכר.

4.         מנגד, טען ב"כ המשיבים בסיכומיו, כי היה מקום כי בית המשפט יאפשר למשיבים להביא עדויות מטעמם בקשר למטרת השכירות המוסכמת. המשיבים טוענים כי לא ניתן להם די זמן כדי להערך לדיון, וכי בית המשפט צריך להעביר את הדיון לפסים רגילים ולחלופין - על בית המשפט לקבוע מועד נוסף לדיון, במסגרתו יעידו עדים נוספים מטעם המשיבים.

5.         אינני מקבלת את הטענה.

            ישיבת יום 13.1.204 נקבעה כישיבת הוכחות, והדבר היה ידוע למשיבים. המשיבים הגישו לקראת הישיבה תצהירי תשובה מטעמם. לא היתה כל מניעה שהם יגישו את כל תצהירי התשובה שהם מצאו לנכון להגיש לקראת ישיבה זו.

            המשיבים ביקשו במהלך ישיבת ההוכחות כי בית המשפט יורה על העברת הדיון לפסים של סדר דין רגיל, וכעולה מההחלטה מיום 13.12.04, בית המשפט לא קיבל את בקשתם. הראיות נשמעו, הצדדים הגישו סיכומים מטעמם, ולא ניתן (ואין גם סיבה) להחזיר היום את הגלגל לאחור, לפתוח שוב את פרשת הראיות, ולאפשר למשיבים להגיש ראיות נוספות מטעמם.

6.         עוד טוענים המשיבים, כי  המבקשת לא הוכיחה את טענותיה ה"כלכליות" לפיהן אין זה סביר כי המבקשת תישא בסכומי הארנונה המוטלים על עסק, במקום את הסכומים המוטלים על דירת מגורים.

            אינני מקבלת את הטענה.

            העדה מטעם המבקשת הסבירה בחקירתה הנגדית באופן מדוייק ביותר, את האופן בו חושבו דמי השכירות, בהתאם לשיעור הארנונה המחוייב על דירת מגורים. היא ציינה כי "מנהלת החשבונות העבירה להם שובר שקבע בדיוק את הסכום היה משהו בסביבות 350 ש"ח ודמי השכירות כל הסכום הזה חושב בשקלים וחולק לפי שער הדולר באותו יום וכל הגענו ל-724 דולר המופיע בחוזה השכירות" (ר' עמ' 4 שורות 12-14). 

            די בעדות מפורטת ואמינה זו, שלא נסתרה, כדי להוכיח את הטענה לפיה  תחשיב דמי השכירות הביא בחשבון תשלום ארנונה ע"פ תעריף למגורים. גילום הארנונה בדמי השכירות בהסכם, נעשה לכן, ע"פ תעריף ארנונה למגורים, ולא ע"פ תעריף ארנונה לעסקים.

7.         עוד טענו המשיבים, כי המבקשת היתה מודעת לכך כי מטרת השכירות היתה לצורך ניהול משרד רואי חשבון במושכר, וכי בהסכם השכירות נרשם כי המטרה היא ל"מגורים" רק ע"פ בקשת המבקשת.

            המשיבים טוענים כי הדבר נעשה משיקולי מס של המבקשת.

            אינני מקבלת את הטענה.