פסק-דין בתיק הפ 201148/05

1.         המבקש, עורך דין במקצועו, החזיק ביפוי כח בלתי חוזר (להלן - יפוי הכח), שנתנו לו נתן וגאולה כהן (להלן - כהן) בקשר לנכס מקרקעין מסוים (להלן - הנכס).

            המבקש השתמש ביפוי הכח כדי למכור, בשם כהן, את הנכס לקונה בשם זימק. הסכם המכר נחתם ביום 10/8/94.

            זימק מכר את הנכס כשנה לאחר מכן לקונה בשם שטרן.

            לא היה חולק, כי כהן לא ידעו על מכירת הנכס.

            כהן תבעו את כל המעורבים בעיסקאות שנעשו, ובראשם המבקש, כלפיו טענו (על דרך החילופין) לזיוף יפוי הכח, הטעיה והפרת חובת האמון.

            התביעה, ת.א. 496/96 (להלן - תביעת כהן), שהוגשה ביום 12/5/96, נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בפני כב' השופטת אסתר חיות.

            פסק הדין ניתן ביום 16/9/03 (להלן - פסק הדין). בית המשפט דחה את התביעה כלפי זימק ושטרן לביטול עיסקאות המכר. כלפי המבקש: בית המשפט דחה את עילות הזיוף וההטעיה, אך קיבל את עילת הפרת חובת האמון וחייב את המבקש לשלם לכהן סך של 110,400 דולר ארה"ב וסכומים נוספים.

            חישובי הסכומים וטעמיהם אינם רלבנטיים לעניננו.

2.         בתביעה זו (להלן - המרצת הפתיחה) מבקש המבקש מבית המשפט: "ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי פוליסת הביטוח שהנפיקה המשיבה למבקש בגין אחריות מקצועית, שמספרה.... תקפה לכל דבר וענין והיא מכסה את המבקש בגין כל ההליכים בת.א. 496/96, וכפועל יוצא מכך על המשיבה לפצות ולשפות את המבקש בגין כל ההוצאות והסכומים שחויב המבקש לשלם לתובע ע"פ פסק הדין שניתן בתביעה".

            המשיבה ביקשה לדחות את המרצת הפתיחה על הסף מחמת התישנות.

            קיבלתי את טיעוני הצדדים בטענה זו, ומסקנתי היא, שאכן דין המרצת הפתיחה להידחות  מחמת התישנות.

3.         ואלה חלופות ההתישנות, שנפרשו  על ידי המשיבה, כאשר על פי כולן קמה התישנות.

            הראשונה - יום חתימת הסכם המכר עם זימק, ביום 10/8/94.

            השניה - היום, שבו התחייב המבקש כלפי כהן לפעול לביטול הסכם המכר, 12/11/95 (נספח ה' לכתב תביעת כהן, נזכר בסעיף 12).

            השלישית - יום הגשת התביעה, 12/5/96.

המרצת הפתיחה הוגשה ביום 26/9/05.

4.         אכן, על פי כל המועדים שצוינו, כבר חלפה תקופת ההתיישנות להגשת תביעת המבקש כנגד המשיבה.

            סעיף 31 ל חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הביטוח) מורה כי "תקופת ההתישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

            על פי הלכת ג'רייס (ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441), שוב אין ספק, כי הכוונה בסעיף זה היא להגשת תביעה ממש לבית המשפט.