פסק-דין בתיק הפ 201127/04

1.         השאלה הטעונה הכרעה בתובענה שבפני, היא שאלה פרשנית, של פרשנותו של מסמך מיום 18.7.94 שיכונה להלן "כתב ההגבלה".

המשיב 1 (להלן: "שוורד") מישכן מכוח שטר משכנתא מיום 1.5.89את ביתו שברחוב הר דפנה בסביון, (להלן: "הבית") להבטחת חוב של חברת דוד רוזנווסר בע"מ (להלן: "החברה") למבקש (להלן: "הבנק").

            המשכנתא היתה ללא הגבלה בסכום.

            כתב ההתחייבות המקורי עליו חתם שוורד ביום 1.5.89, יכונה להלן: " שטר המשכנתא".

2.         לאחר כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הערבות, ביקש הבנק, ביוזמתו, להגביל את סכום ערבותו של שוורד לבנק. זאת, לאור החיוב "להגביל את סכום המשכנתא לגבי ערב שאינו בעל ענין, לרבות ממשכן המשעבד נכס להבטחת חיובו של אחר" - ר' ס' 8 לתצהירו של העד מר מאיר, מטעם הבנק.

            הבנק ניסח את כתב ההגבלה, ושוורד חתם עליו.

            בכתב ההגבלה נאמר:

"סוף הפיסקה הראשונה בכתב ההתחייבות תתווסף הפיסקה שלהלן:-

'וזאת עד לסכום של 6,064,200 ש"ח (שישה מליון שישים וארבעה אלף שש מאות ש"ח) בצרוף הפרשי הצמדה לשער מכירה (העברות והמחאות) של דולר ארה"ב כמפורט להלן".

3.         בהמשך מושכן הבית במשכנתא שניה לזכות המשיבה 3 (להלן: "גולדקס"), כבטחון לחוב של החברה לגולדקס.

4.         הבנק פתח בהליכי הוצל"פ למימוש הבית. הבית נמכר בסופו של דבר, תמורת סכום העולה על 2.5 מליון דולר.

            המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת חלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת הבית, וביתר דיוק, לשאלת החוב המובטח לבנק - בעל המשכנתא הראשונה. השאלה היא האם סכום החוב לבנק המובטח במשכנתא, לאור כתב ההגבלה, כולל גם ריבית בנקאית (כגירסת הבנק) או שמא הוא אינו כולל ריבית כלל (כגירסת גולדקס).

            הצדדים ויתרו בהסכמה על חקירות נגדיות של המצהירים מטעמם, ופסק דין זה ניתן, לכן, מכוח האמור בתצהירי הצדדים על נספחיהם, ולאור סיכומי הצדדים.

5.         הבנק טוען, כי יש לפרש את כתב ההגבלה כבא להוסיף על האמור בשטר המשכנתא המקורי. לטענת הבנק, הכוונה היתה כי שטר המשכנתא המקורי ימשיך לחול על כל סעיפיו, ובכלל זה סעיפי הריבית המופיעים בו, ס' 16 וס' 22 א'.

            כתב ההגבלה אינו בא, על פי הטענה, לבטל את שטר המשכנתא המקורי, שיוסיף לחול, כאילו נעשה מלכתחילה כשטר משכנתא המוגבלת ל-2 מליון דולר.

            הבנק טוען, כי אף אם יש אי בהירות בנוסח של כתב ההגבלה, הרי על פי כללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה (ובעיקר בפסק הדין המנחה בענין אפרופים), יש לנסות להתחקות אחרי הכוונה הסובייקטיבית המשותפת לשני הצדדים.

בענייננו, אין כל אינדיקציה לגבי הכוונה של אחד צדדים לכתב ההגבלה, מר שוורד.

            באשר לכוונת הבנק - לטענתו, מעדות העד מטעמו עולה כי הבנק התכוון שלא לוותר על הוספת הריבית לסכום החוב שהוגבל מכוח כתב ההגבלה.

כן נטען כי חוק הערבות התיר לצרף לסכום החוב הנקוב גם ריבית.

            עוד טוען הבנק כי אין לקבל את טענת המניעות של גולדקס. זאת, משום שגולדקס לא הוכיחה כי היא שינתה את מצבה לרעה לאור המצג הנטען של הבנק לגבי סכום החוב.