פסק-דין בתיק הפ 201067/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה לפס"ד הצהרתי לפיו המבקש הנו הבעלים היחידי והבלעדי של מלוא הזכויות ברכב מסוג אאודי A6 מספר רישוי 8815118 (להלן: "הרכב" ), כי אין למשיב 2 כל זכויות ברכב, כי אין למשיבים, או מי מהם, כל זכויות ברכב, לרבות זכות לעיקול הרכב ומימושו לצורך כיסוי חובותיו של המשיב 2 למשיב 1 בתיק הוצאה לפועל שמספרו

 01-77351-04-2, כי העיקול שהוטל בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-77351-04-2, באמצעות משיב 2 על רישומי הרכב במשיב פורמלי 3, הינו בטל ומבוטל.

2.         המבקש טוען כי הרכב נרכש ע"י המשיב 2, באמצעות הלוואה שנתן לו המבקש ושולמה ישירות למוכר הרכב, כבטוחה להלוואה שועבד הרכב למבקש, משלא החזיר המשיב 2 את ההלוואה למבקש במועדה, הוסכם שהבעלות ברכב עוברת למבקש, וכנגד תיחשב ההלוואה כנפרעת, וכן הוסכם שהרישום במשרד הרישוי יישאר ע"ש המשיב 2, ע"מ למנוע הפחתת ערך רכב הכרוכה בהעברת הבעלות במשרד הרישוי, ובכל מקרה למן אותו מועד הרכב הועבר לבעלות וחזקת המבקש שנשא מאז בכל עלויות אחזקתו.

3.         המשיב 1 טוען כי המשיב 2 הנו נוכל שהונה אותו בסכומים גבוהים ושבמסגרת תביעה כספית נגדו עוקל הרכב הרשום בשמו, ולאחר מתן פס"ד, נמשכו הליכי המימוש, רק אז "נזכר" המבקש לפנות להוצל"פ, שם טען כי אין לנקוט הליכים ביחס לרכב הואיל ומשועבד לזכותו, כאשר באותה פניה, להבדיל מכאן, לא פורטה טענת הבעלות עפ"י הסכם מיום 29/1/02 וייפוי כוח להעברת בעלות מאותו יום, ושצורפו לתביעה כאן. מכאן טוען המשיב 1 כי אין לבקשה כולה על מה לסמוך, וכי למבקש אין כל זכויות ברכב, לחילופין יש להשאיר בעינה החלטת ראש ההוצל"פ שהורתה על המשך ההליכים ביחס לרכב, ובכפוף לכך שטיעוני המבקש (צד ג' שם) למשכון הרשום לטובתו על הרכב, יילקחו בחשבון לעניין חלוקת תמורת המכר לאחר מכירתו. המשיב טוען כי עניין העברת הבעלות "נולד" לאחר אותה החלטה, כדי למנוע מן המבקש הפחתת דמי שימוש ברכב למן 2/02, ובעת חלוקת התמורה.

4.         המבקש משיב לטענות אלו שגם בהוצל"פ עלתה למעשה טענת בעלים מ 2/02, בשפת המבקש שלא היה מיוצג, וכן עקב בהילות הבקשה צורפו באותו זמן רק חלק המסמכים, והמסמכים הנוספים צורפו כעת, ושמכל מקום לא נסתרה גרסת המבקש.

5.         המשיב 2 מצטרף לטענות המבקש ומאשר את גרסתו העובדתית.

ב)         דיון והכרעה

העידו בפני ונחקרו נגדית המבקש עצמו והמצהיר מטעם המשיב 1, והצדדים סיכמו עפ"י החלטתי.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות את הבקשה כפי שפורטה לעיל, יחד עם זאת אני סבור שלא נסתר שלמבקש שעבוד תקף ביחס לרכב, שאף מופיע ברישיון הרכב, ולפיכך ניתן להמשיך בהליכים ביחס לרכב ובהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 8/9/04.

6.         אין חולק כי הרכב עד היום, וכ-3 שנים לאחר סדרת ההסכמים הנטענת לגביו, בין המבקש למשיב 2, עדיין רשום בשם המשיב 2, ועד היום לא הועברה הבעלות במשרד הרישוי לשם המבקש.

7.         העובדה שלבקשה המקורית בהוצל"פ, לא צורף הסכם העברת הבעלות וייפוי הכוח, מיום 29/1/02, ושהדגש שם היה על טענה לזכות משכון ברכב, מחלישה את הטענה שבפני שעניינה בעלות, ולמרות שהדבר אינו משתקף במרשם ולאורך תקופה ארוכה מאוד, יחד עם זאת נטען שאותם מסמכים אותרו רק לאחר מכן וייבחנו לגופם.

            לדעתי גם בהנחה שניתן להסתמך על אותם מסמכים נוספים, השנויים במחלוקת, דווקא מסמך 29/1/02 בסופו, מלמד שיש לדחות את טענת הבעלות כפי שעלתה, להבדיל מהמשכון, בסוף אותו הסכם ולאחר כל התנאים נרשם כי: " המשכון על הרכב ישאר בתוקפו עד החלטת ניסן דקל (המבקש) למכור את הרכב הנ"ל. " מכאן שביחס לשני מרשמים - משרד הרישוי ומשרד רשם המשכונות, הבעלות ברכב אינה של המבקש, למשיב 1 כצד ג' המסתמך על מרשמים אלו, לזכות ו/או לחובה. הזכות להירשם כמעקל הבא בתור לאחר בעל השעבוד הרשום - המבקש, וכל הסכמה אחרת שבין המבקש למשיב 2, ככל שקיימת, מחייבת אולי רק את שניהם, אך לא את כל העולם ו/או את המשיב 1.

8.         מי שבא לבקש סעד מן היושר אינו יכול לאחוז במקל בשני קצותיו, מחד להסתמך על המרשמים, ובכך להטעות קונה עתידי ממנו, לעניין מספר "ידיים" ובעלים קודמים, כאשר מבקש הוא למכור את הרכב, ומאידך, לשלול את תקיפות המרשם כאשר בא צד שלישי וטוען לזכויות של מי שרשום כבעלים. למרשם ערך ציבורי רב הן מבחינת קונה כלי רכב, לגבי מספר הבעלויות בו, והן מבחינת צדדי ג', כמו הנושה במקרה כאן, שטורח ומוציא הוצאות בגין המרשם, ולבסוף נטען כנגדו שאין ליתן לאמור בו נפקות.

            נראה לי, בנסיבות כאן, כאשר המבקש אינו סוחר רכב מורשה, וכאשר בהסכם יום 29/1/02 טרח להדגיש כי רשום המשכון נשאר בתוקף, משמע למשיב 2 יש זכויות ברכב, שכן אחרת אין משכון, וכאשר עניין אי העברת הבעלות חורג מפרק זמן קצר וסביר לחודשים ושנים, ואין פועל בעניין, וכאשר המבקש הטוען לבעלות אינו יודע כיום היכן הרכב, זולת זה שמסר אותו בגין חוב, ובהתחשב, בעיקר, באמור לעיל לעניין חשיבות המרשם מחד, ואיסור קביעת בעלות עפ"י צרכים ונסיבות משתנים, ליתן את הסעד המבוקש שבפני שעניינו סעד מן היושר.

            גישה דומה לעניין שלילת השמעת טענת דבר והיפוכו על יסודה של אותה תשתית עובדתית, ראה בע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד מג(2), 564, בסעיף 13 :

            " אין זה מתקבל על הדעת, שרישום המנוהל לתכלית מינהלית מסויימת יהיה נתון לסתירה, כשמדובר בתכלית מינהלית אחרת, על-פי טענת מי שבעצמו ביקש לערוך את הרישום. לשון אחר : ביחסיו עם רשויות שלטוניות ומינהליות אין האזרח רשאי לאחוז את המקל בשני קצותיו ולהישמע בטענת דבר והיפוכו, על יסודה של אותה תשתית עובדתית, בהתאם לאינטרסים מנוגדים שיש לו ביחסיו עם רשות א' מחד ועם רשות ב' מאידך. "

ג)         סוף דבר

נוכח האמור הבקשה נדחית, ובכפוף לאמור לעיל לעניין חלות המשכון, ותוקף החלטת ראש ההוצל"פ בעניין.

המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות הדיון בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים.