פסק-דין בתיק הפ 201019/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         המבקשים/ תובעים הגישו בקשה לפס"ד הצהרתי המצהיר כי המיטלטלין המפורטים להלן, אשר נמצאים בבית המבקשים - ברחוב הקטלב 275 בישוב בית אריה (להלן : "הבית"), הנם בבעלותם המשותפת של המבקשים (בני זוג הנשואים זה לזה), וכנגד התשלום למשיבים או למי מהם של פדיון מלוא שווים של המיטלטלין המפורטים להלן, על פי חוות דעת השמאי המצ"ב כנספח ג', לא ניתן יהא לנקוט כנגד מיטלטלין אלו בהליכים כלשהם לגביית חוב, לרבות עיקול והוצאה על ידי המשיבים או מי מהם, בשל חובם של המבקשים או מי מהם אליהם.

2.         המשיב 12 התנגד בתשובתו לבקשה, לסברתו אין לחייב " רגיל " בהוצל"פ זכות לפדות את המעוקלים בתשלום כזה או אחר. לחייב בהוצל"פ שיש כסף לפדות מעוקלים, שיתכבד וישלמו בתיק ע"ח החוב, ובד בבד ייפרד מאותם מיטלטלין שאינם פטורים מעיקול לפי חוק שיימכרו במכירה פומבית לטובת הנושים. צוין שיכול והתפתחה פרקטיקה המאפשרת לעיתים " פדיון " בהסכמה, ואולם בהעדר הסכמה לא ניתן לכפות על הנושים פדיון ע"י החייב עצמו. המשיב 12 רואה בבקשה שימוש לרעה בהליכי משפט ואף מודיע בתגובתו כי אם המבקשים מציעים לפדות המיטלטלין תמורת 4,250 ש"ח, יציע הצעה גבוהה יותר ככל שתידרש.

3.         לדיון עצמו הופיעו המבקשים, המשיב 12 ועוד שני משיבים נושים - המשיבה 3 ו-15, ונקבע שראשית יסכמו הצדדים לעניין זכות הפדיון, המבקשים טוענים בסיכומיהם שהליכי הוצל"פ הנם הליכי גבייה ולא הליכים עונשיים, שמדובר בסכום " נטו " שעולה על מימוש בדרך הרגילה, מונע הוצאות והליכים מיותרים כאשר קיימים נושים רבים, כל נושה רשאי לחלוק על תוכן חוות הדעת, שהליך הפדיון יש בו לאזן בין זכות הקניין של הנושה, לגביית החוב מחד, לזכות החייב למניעת פגיעה מיותרת ומציקה, ותוך מקסום התמורה מאידך, כן נטען שעפ"י סעיף 21א לחוק ההוצל"פ : " ראש ההוצל"פ רשאי לצוות על עקול מיטלטלין של החייב ומכירתם או  על ממושם בדרך אחרת " , והסיפא מלמדת על דרך מימוש אחרת שאינה מכר כפוי ממש, למשל פדיון כמבוקש כאן. המשיב 12 משיב לסיכומים באותן טענות שצוינו לעיל, וצירף פס"ד תיק ה"פ ירושלים 657/04 , כב' השופט שטראוס, שם נדחתה בקשת צד ג' (בן זוג של חייב) לפדות בכסף את חלקו של בן זוגו במיטלטלין, ומכאן, לא כל שכן, לסברתו שיש לדחות הבקשה במקרה שהפודה הוא החייב עצמו.

ב)         ההכרעה

4.         אני מקבל את עמדת המשיב 12 ולפיה אין למבקשים/ החייבים בתיקי ההוצל"פ זכות עקרונית וקנויה לפדות המיטלטלין ברי העיקול שבביתם, וכנגד שמאות כזו או אחרת. אין זאת אומרת שבמסגרת תיק הוצל"פ פרטני לא ניתן להגיע להסכמות פרקטיות בעניין, ואולם בהעדר הסכמה לא נראה לי שניתן לכפות על הנושה - המשיבים כאן, פדיון המיטלטלין, להבדיל ממכירתם ובדרך הקבועה בחוק ההוצל"פ.

            המבקשים מודעים לכך שבפדיון לבדו אין די, שכן גם אם יפדו את הרכוש, יוכלו הנושים לשוב ולעקלו מאוחר יותר, ולפיכך, מבקשים לקבוע שכנגד תשלום סכום הפדיון, המשיבים כאן לא יוכלו לשוב ולעקלו. איני רואה הצדקה לכך.

            אני מקבל את עמדת המשיב 12 שאם לחייב עצמו כספים פנויים, שיתכבד ויעבירם לנושים ולא ירכוש בהם חסינות מפני הליכים ביחס לרכוש שהוא בר עיקול ומימוש לפי חוק. בהמשך לגישת המבקשים כאן, יוכל מבקש אחר שעוקלו כספיו בבנק ו/או במוסד צד ג' אחר, לטעון שכנגד העברת אותם כספים פודה את המיטלטלין ברי העיקול שבביתו, ולא היא. חוק ההוצל"פ מתיר נקיטת הליכים ביחס לכספים, רכוש ואף מאסר בתנאים שנקבעו בחוק. אין ספק שתכלית הליכי הגבייה אינם לרדת לחייו של החייב, אלא לגבות החוב באמצעות מימוש נכסיו. המיטלטלין שעקולם אינו אסור עפ"י דין, אין למנוע עיקולם, בשל רצון החייב לפדותם. אדגיש כי בהליך שבפני החייב הוא המבקש לפדות את המיטלטלין ולא צד ג', בעניין אחרון זה קיימות דעות לכאן ולכאן ואיני מכריע בו בהליך שבפני.

ג)         סוף דבר

3.         אני מקבל טענת הסף של המשיב 12, ומורה, בהעדר התנגדות של המשיבים שיש לקבל העתירה הראשונית לפיה המיטלטלין נשוא הבקשה הנם בבעלותם המשותפת של המבקשים, חלקה הנוסף של העתירה לעניין פדיונם וחסינות עקב כך מהליכי עיקול,  לגביו הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה 12 שטרחה בעניין יותר משאר המשיבים, הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל, וכן סך 750 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל למשיבה 3 שהתייצבה לדיו יום 5/12/04 והתנגדה לבקשה.

ביחס לשאר המשיבים, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים.

ניתנה היום ג' בניסן, תשס"ה (12 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: