פסק-דין בתיק הפ 201016/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד המבקשים, בא כוחם וכן ב"כ המשיבה 1, וזאת במסגרת בקשת המבקשים ליתן פס"ד הצהרתי לפיו המבקשים הינם הבעלים הבלעדיים בכל המיטלטלין אשר פורטו בנספח א' אשר צורף לבקשה ואשר מצויים בדירת המבקשים ברחוב ירמיהו 24 ברמת השרון.

המבקש 1 הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה ובו הצהיר כי המשיב 1 הינו נושה של המשיב 2, אשר נגדו ננקטו הליכי גבייה בנכס ובמיטלטלין אשר שייכים למבקשים בלבד. בנוסף לכך הוצהר כי למשיב 2 מעולם לא הייתה כל זכות בנכס ו/או במיטלטלין, כאשר מדובר במיטלטלין ישנים ומשומשים אשר נרכשו על ידי המבקשים במהלך השנים. בתצהיר הנ"ל צוין בנוסף כי המשיב 2 שכר את הדירה ואת המיטלטלין מאת המבקשים והתגורר בה יחד עם אשתו לשעבר ובתם, הגב' קארין ליאור. להשלמת התמונה נטען כי המשיב 2 הסתבך בחובות רבים אגב מעשי הונאה אשר ביצע כנגד נושים שונים, ואף גנב מבתם שיקים וזייף את חתימתה. אגב כך, בתם התגרשה מהמשיב 2.

בהתייחס לדירה נטען כי היא נשארה ריקה מכל אדם מיום 15/06/05, כאשר המשיב 2 עזב את הנכס עם מיטלטליו בחודש יוני 2005 ובתם נאלצה לעזוב את הדירה לנוכח איומים על חייה מנושים של המשיב 2 מהשוק השחור. לעניין הליכי עיקול נטען כי ב- 18/08/05 נפרץ הנכס בהוראת המשיב 1 והוצאו מתוכו מיטלטלין אשר שייכים למבקשים בלבד.

עוד נטען בהקשר זה כי בעת הוצאת מיטלטלין על ידי קבלן ההוצל"פ, שכנים מסרו לקבלן כי המשיב 2 אינו מתגורר בנכס, אולם הקבלן בחר בכל זאת להמשיך בהליכי עיקול ובהוצאת מיטלטלין.

רשימת המיטלטלין אשר צורפה לתובענה הינה רשימה מאוד מצומצמת ודלה, אשר כוללת תנור אפייה, מדיח כלים, מכונת כביסה, מייבש כביסה, פינת אוכל + 6 כיסאות, פינת ישיבה, מזנון, פינת ישיבה בגינה וספסלי עץ, מיטה + ספת ישיבה ומקרר.

במסגרת הבקשה לעיכוב הליכים הוחלט כי כנגד הפקדת סך של 2,500 ש"ח, יעוכבו הליכי ההוצל"פ עד למתן פס"ד בתובענה.

המשיבה 1 הגישה כתב תשובה בצירוף תצהיר וזאעת באמצעות בעל המשיבה 1 ובו תיאור בנוגע למגעים שונים אשר התנהלו מול המשיב 2, לרבות מסירת האזהרה לכתובת מגוריו ברחוב ירמיהו 24 ברמת השרון. בנוסף לכך הוצהר באותו תצהיר כי ביתם של המבקשים מעולם לא פנתה אליו או אל מי ממשרדו בהודעה כי המשיב 2 אינו מתגורר בכתובת בה בוצעה המסירה. לעניין העיכוב נטען כי ביום 06/07/05 הוגשה בקשה לביצוע עיקולים בדירת המשיב 2 וכן בקשה לעיקול רכבו, כאשר רכבו עוקל בפועל ביום 07/07/05 וביום 18/07/05 בוצע עיקול ברישום על ידי לשכת ההוצל"פ בדירת המשיב 2.

בתצהיר התייחסות לכך שלא נכח בדירה אדם ועל כן - הושאר טופס העיקול בת"ד של המשיב 2 ובעקבות זאת, בוצעו עיקול והוצאה של המיטלטלין מאותה דירה ב- 17/08/05.

מר בדש הוסיף והצהיר כי קבלן ההוצל"פ מצא בדירה מסמכים רבים השייכים למשיב 2, כגון תעודת ביטוח רכב ופוליסת ביטוח לדירה, לרבות חשבונות ודפי חשבון, מסמכים אשר מעידים על כך כי המשיב 2 אכן התגורר בדירה ומנהל בה חיים פעילים.

בהתייחס להסכם הגירושין אשר נחתם בין בני הזוג ואשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 15/08/05 נטען כי בסעיף 6 לאותו הסכם הוסכם כי תכולת דירת המגורים בה יתגוררו הצדדים תישאר בבעלותה של האישה, למעט חפציו האישיים של הבעל. לאור זאת נטען כי אין הסכם הגירושין מחייב את המשיבה 1. לעניין הסכם השכירות נטען כי מדובר בהסכם שכירות פיקטיבי כאשר לא הוכח תשלום שכ"ד לידי המבקשים בפועל.

המבקש 1 נחקר במסגרת ח.נ. על תצהירו ובה העיד כי שולם בערך שליש ממה שנרשם בהסכם השכירות בגין דמי שכירות, כאשר התשלום בוצע דרך חשבון הבנק של הבת שלו עבור בעלה, המשיב 2. יצוין כי במהלך הדיון הוגשו מסמכי בנקים שונים אשר סומנו כמב/1.

המבקש 1 העיד כי הסכם השכירות נערך הלכה למעשה על מנת שהמשיב 2 לא יוכל לטעון לזכויות בעלות בדירה.

עוד עלה מן החקירה כי הדירה רשומה כיום על שם אשתו של המבקש 1, כאשר בתם הייתה נשואה למשיב 2 במשך 5 שנים.

המבקש נשאל שאלות בנוגע לאופן כתיבת התייחסות למיטלטלין בדירה כאשר נראה כי הדבר נעשה באותו עט והמבקש השיב כי לא נראה כי מדובר באותו עט, כאשר בוצעו בכל שנה תיקונים על גבי אותו הסכם כדי להאריך את תקופתו בהתאם.

ב"כ המבקשים סיכם את טענותיו בתום הדיון וטען כי גירסת המבקשים לא נסתרה. בנוסף לכך, הוא הפנה לתשלומים סך של 2,000 ש"ח לחודש והדגיש כי העיקול בוצע בפועל לאחר שבני הזוג עזבו את הבית ועל כן - קיימת חזקה לפיה מדובר בבית של המבקשים ובמיטלטלין שלהם ולא של החייב.

ב"כ המשיב סיכם את טענותיו וטען כי המבקשים לא הוכיחו בפועל מי הבעלים של הנכס, כאשר ניתן היה לעשות כן באמצעות הצגת אישורים מכל רשות מוניציפאלית או לשכת רישום מקרקעין.

בנוסף לכך, העלה ב"כ המשיב תהיות בנוגע לאותנטיות של הסכם השכירות, כאשר נקבעו תשלומים בגובה 1,000$ לחודש, אולם שולמו 2,000 ש"ח לחודש, כפי שעלה מאותם מסמכים אשר הוצגו לראשונה במהלך הדיון.

כמו כן נטען על ידי ב"כ המשיב בסיכומיו כי מהסכם הגירושין - סעיף 6 שבו - צוין במפורש כי תכולת דירת המגורים תישאר בבעלות האישה. סעיף זה סותר את גירסת המבקש לפיה לא היו לבתו מיטלטלין כלשהם וכל המיטלטלין הם של המבקשים בלבד.

ב"כ המבקשים השיב לדברי ב"כ המשיב והדגיש כי בעת מועד העיקול, החייב לא נכח בבית ולא גר שם. לעניין כתובתו של החייב עצמו, הפנה ב"כ המבקש להסכם הגירושין אשר אושר על ידי ביהמ"ש ביום 16/08. מהסכם זה עולה כי כתובת החייב הינה רחוב היבנר 39 בפתח תקווה.

דיון