פסק-דין בתיק הפ 201/07

מחלוקת בעניין פרשנות פסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 1510/94 מינהל מקרקעי ישראל נ' פרחאת  (6 בפברואר 1996).

פסק הדין קבע כי המשיב ישלם למבקש סכום פיצויים בסך 108.3 ש"ח נכון ליום 19.3.76, בעבור הפקעת חלקת המבקש. כן נקבע כי "יש להוסיף לסכום זה ריבית של 4% לשנה והפרשי הצמדה מלאים על פי אינדקס יוקר המחיה מיום 19.3.76 ועד למועד הגשת התביעה ביום 16.10.90; וממועד זה ועד ליום התשלום בפועל ישא הסכום האמור ריבית של 3% והפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת ריבית".

על פרשנות קביעתו האופרטיבית הנ"ל של בית המשפט העליון חלוקים הצדדים. למחלוקת היו בתחילת הדרך שלושה יסודות:

א.            שיעור הריבית בתקופה שבין מועד ההפקעה למועד הגשת התביעה (להלן: " התקופה הראשונה"). המבקש סבור, כי זו ריבית צמודה ואילו המשיבים טוענים, כי הריבית אינה צמודה.

ב.            המדד הקובע לחישוב הפיצוי. המבקש טוען כי זה המדד שהיה ידוע בעת ההפקעה (מדד פברואר 1976) ואילו המשיבים טוענים כי המדד הוא זה של חודש ההפקעה (מדד מרץ שהתפרסם באפריל 1976).

ג.              קיזוז סכומים אשר שולמו על ידי המשיב לפני הגשת ע"א 1510/94 לבית המשפט העליון וסכומים שנפסקו לזכות המשיבים.

המבקש זנח את טענותיו בעניין הקיזוז (ראו פרוטוקול מיום 11.2.08 - עמוד 42, החל משורה 19), כך שנותרה המחלוקת בנושא הריבית לגבי התקופה שעד הגשת התביעה והמחלוקת לגבי המדד הקובע לחישוב הפיצויים.

א. הריבית לגבי השנים 1976-1990 - האם מדובר בריבית צמודה?

1.            הוראת בית המשפט העליון אינה מתייחסת כלל לשאלת הצמדת הריבית.  נקבע כי על המשיב להוסיף לסכום הפיצויים המקורי ריבית של 4% לשנה (צמודה או לא צמודה) והפרשי הצמדה.

נפנה להוראות הדין לגבי פסיקת ריבית.

המתווה הנורמטיבי

2.            מספר הסדרים עוסקים בחישוב פיצויים למי שממנו הופקעו מקרקעין. אחד נמצא בסעיף 12 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943. הסדר שני מובא בחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964 (להלן: " החוק המתקן"). ההסדר השלישי, שאין חולק שהוא ההסדר היחיד הרלבנטי לענייננו, כלול בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: " חוק פסיקת ריבית והצמדה").

3.            נתייחס בקצרה לשני ההסדרים הראשונים. פיצוי לפי הסדר שבסעיף 12 לפקודת הקרקעות "אינו ניתן להצמדה, לא על הפיצוי עצמו ולא על הריבית שעליו".  לכן, הסדר זה "היה כגוף חסר רוח-חיים וככלי אין חפץ בו"; ראו ע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ ז"ל פ"ד נא(5) 23, 51 (1997) (להלן: " פרשת עיזבון המנוח הורוביץ ז"ל").

חוסר יעילותו של ההסדר הראשון הובילה ליצירת ההסדר השני - שבחוק המתקן (החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור). הסדר זה עבר גלגולים שונים, אך החל משנת 1995 (תיקון מס' 8 לחוק המתקן) הוא קובע, כי סכום שווי זכות במקרקעין שהופקעו יוצמדו למדד המחירים לצרכן "בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור 4% לשנה עד יום ט' בניסן התשנ"ג (31 במארס 1993), וריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן התשנ"ג (1 באפריל 1993) ואילך..." (ראו סעיף 8 לחוק המתקן).

על מנת למנוע את שחיקת ערך הפיצויים מציע ההסדר שלושה כלים: הצמדה למדד המחירים לצרכן, ריבית לא צמודה בשיעור 4% לשנה עד מארס 1993 וריבית צמודה בשיעור 1.5% לשנה החל מאפריל אותה שנה. יושם אל לב, כי הריבית הצמודה נוספה רק בשנת 1993 במסגרת תיקון 8 לחוק. להרחבה, ראו: פרשת עיזבון המנוח הורוביץ ז"ל, 42; א' קמר דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שישית, תל אביב 2001) 467-470 (להלן - " דיני הפקעת מקרקעין").

4.            חוק פסיקת ריבית והצמדה מכיל אף הוא הסדר לשימור ערכם של פיצויים הנפסקים על ידי בתי המשפט.  מאז קבלתו, החוק לא הציע פיתרון מספק ולכן עבר תיקונים רבים (ראו, למשל, ד' קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך (חיפה 1996) 46-51 (להלן: " פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך"); דיני הפקעת מקרקעין, לעיל, 471).

כך, השתנה מעת לעת שיעור הריבית, כפי שהוסבר בפרשת צאיג: " גם שיעור הריבית לא היה תמיד כפי שהוא היום: עד ליום 9.2.1984 הייתה הריבית (הלא צמודה) בשיעור 3% לשנה. ראו סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית (תיקון מס' 3). ממועד זה ועד יום 12.4.1989 עלתה הריבית (הלא צמודה) לשיעור 4% לשנה. ראו סעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 4), תשמ"ד-1984. ביום 12.4.1989 הפכה הריבית לריבית צמודה, ושיעורה הועלה ל-8% לשנה. ראו סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8),  תשמ"ט-1989. ביום 1.6.1993 חזרה הריבית (הצמודה) לשיעור 4% לשנה. ראו צו הריבית (שינוי שיעורים), תשנ"ג-1993" - ע"א 6663/93 יוסף צאיג נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד נה(1) 49, 83א (1999); פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך, לעיל, 182-192).

בשנת 1989 נערכו מספר שינויים משמעותיים במיוחד בחוק פסיקת ריבית והצמדה, במסגרת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), התשמ"ט-1989. לדוגמה, מאז תיקון זה ניתן לפסוק ריבית על הקרן לאחר הוספת הפרשי ההצמדה, והריבית עצמה הוצמדה, כאשר היא מצטרפת אל הקרן אחת לשנה. למעשה, תיקון מס' 8 ביטל את האיסור, שהיה קבוע בסעיף 7 לחוק פסיקת ריבית, על פסיקת "ריבית דריבית".

5.            בית המשפט העליון לא החיל את ההסדר הטמון בחוק פסיקת ריבית והצמדה במלואו, לגבי סכום הפיצויים הנדון בענייננו. כזכור, פסק הדין קבע כי "יש להוסיף לסכום זה ריבית של 4% לשנה והפרשי הצמדה מלאים על פי אינדקס יוקר המחיה מיום 19.3.76 ועד למועד הגשת התביעה ביום 16.10.90; וממועד זה ועד ליום התשלום בפועל ישא הסכום האמור ריבית של 3% והפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת ריבית".