פסק-דין בתיק הפ 200913/07

זו בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו עותר המבקש להצהיר כי המיטלטלין המצויים בדירת המשיב 2, משועבדים למבקש וזאת להבטחת הלוואה שנתן המבקש למשיב 2, ואין המשיב 1 רשאי לעקלם.

המבקש טוען שביום 25/6/05 חתם על הסכם הלוואה (להלן - ההסכם) עם המשיב 2, לפיו ניתנה הלוואה למשיב 2 בסך 62,000 ש"ח, ולהבטחת פירעון ההלוואה חתם המשיב 2 - הלווה -  על הודעת משכון על המיטלטלין המפורטים בבקשה, ונרשם שיעבוד על המיטלטלין ברשם המשכונות. עוד טוען המבקש, כי נוכח העובדה שהמשיב 1 הינו הזוכה בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד המשיב 2, ונוכח הליכי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, תיפגע יכולת הפירעון של המבקש כתוצאה מהוצאת המיטלטלין מדירת המשיב 2 וממכירתם. בהקשר זה טוען המבקש, שבהתאם לחוק המשכון, גוברת זכות המשכון על צווי העיקול, וקודמת לכל עיקול.

המשיב 1 שהתייצב לדיון הינו נושה במשיב 2 - החייב, ומתנגד לבקשה.

בדיון בפניי נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. כן הותר לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות לעניין המחלוקת נשוא הבקשה.

ב"כ המבקש חוזר בסיכומיו על עיקרי הטענות כאמור, וטוען כי המדובר בקשר חברי הדוק, במסגרתו ניתנה הלוואה סבירה במזומן בסך 62,000 ש"ח, ונחתם הסכם בעניין. נטען שהחייב פרע כשליש מחובו במזומן, והעובדה שהחוזה לא נאכף ככתבו וכלשונו, ואי צירוף אסמכתא לאימות העברת ההלוואה לחייב, אינם פוגמים בתקינותו, ולפיכך, לא מדובר בהסכם למראית עין.

ב"כ המשיב 1 מבקש לדחות הבקשה, שכן מדובר בבקשה תמוהה ונעדרת תימוכין. ב"כ המשיב 1 תמה באשר לתוקפו ואמינותו של ההסכם, הואיל והמבקש טען בחקירתו שההלוואה ניתנה עובר לחתימת ההסכם ב-6/05, בעוד שהמשכון נרשם ב- 6/06 בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב ואשתו. המשיב 1 מצביע גם על סתירה בין היחסים האישיים והחבריים שנטענו, לבין החתימה על הסכם ורישום משכון על מיטלטלין של החייב. אשר לנסיבות מתן ההלוואה, נטען שהמבקש לא צירף כל אסמכתא להעברת ההלוואה, אלא טען בעלמא שהסכום מצוי בארון בביתו ולא הסביר מדוע הלווה את כל חסכונותיו. בנסיבות אלה טוען ב"כ המשיב 1, שמדובר בהסכם למראית עין ומטרתו לעזור לחייב לחמוק מחובו, ועל כן ההסכם בטל מעיקרו.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות את הבקשה.

אני מקבל את עמדת המשיב 1 שהמבקש שעליו הנטל בעניין, לא עמד בנטל הנדרש להוכחת מתן ההלוואה עפ"י מאזן הסתברות אזרחי, ובמיוחד נוכח העובדה שנמנע מלהביא ראיות, מסמכים ועדים שאמורים לתמוך בטענת מתן ההלוואה ספציפית כנגד שיעבוד המיטלטלין, כמו המשיב 2 עצמו, שעימו חתם על הסכם ההלוואה, או להגיש תצהיר מטעמו, ע"מ לנסות ולהפריך טענות המשיב 1, והימנעות זו נזקפת לחובתו. לא צורפה אסמכתא כלשהי למתן ההלוואה בפועל, ולמעט ההסכם, למשל העברה בנקאית, משיכת מזומנים וכיוצ"ב, כן לא צורפה אסמכתא או ראיה ממשית כלשהי לעניין החזר תשלומי ההלוואה מצד המשיב, וכפי שנטען בדיון.

בסיכומיו טוען ב"כ המבקש, שהנטל להוכיח שמדובר בהסכם למראית עין, מוטל על המשיב 1 שטוען זאת. בהקשר זה טוען ב"כ המשיב 1, כי מטבע הדברים, בהיות העובדות הקשורות לנסיבות כריתת ההסכם הינם בידיעתם של עורכי ההסכם, בענייננו, המבקש והחייב, כמות הראיות שעל הטוען, המשיב 1, טענה מסוג זה להביא הינה פחותה, ואם הוכיח את הטענה במידה מספקת, מועבר נטל הבאת הראיות על עורכי החוזה לשכנע כי המדובר בעסקה אמיתית, ומפנה לחיזוק טענתו  בעניין לפסיקה ולספרות.

יש בידי לקבל עמדת המשיב 1. אכן מן הדיון עולה שהמבקש הלווה לחייב את כל חסכונותיו בסך 62,000 ש"ח, מבלי שצירף אסמכתא למקור הכספים, ומסמך העברה, אלא טען בעלמא שמדובר בחסכונות של מס' שנים, שהחזיקם בארון בביתו, ונמסרו לחברו בעת צרה. כן עולה מהדיון ומנספחי הבקשה, שההלוואה ניתנה עובר לחתימה ב- 6/05, שעה שבדיון נטען שנמסרה בחלקים , והמשכון נרשם כשנה לאחר מכן, בסמוך לפתיחת תיק הוצל"פ כנגד החייב ואשתו, ולא מיד לאחר החתימה על ההסכם כנהוג, ומבלי שניתן הסבר מספק בעניין. ככל שהעלה המבקש טענות חדשות אשר לקשר החברי עם החייב, ולנסיבות מתן ההלוואה הרי שלא נתמכו בתצהיר ולא בראיות כלשהן, ולא ניתן להסתפק בעניין זה רק על הסכם הלוואה חתום שתנאיו ועריכתו בוצעו מטעם ב"כ החייב.

בנסיבות העניין, וכאמור לעיל, שוכנעתי להנחת דעתי, כי המשיב 1 הרים באופן מספק את הנטל להוכחת טענתו, כי הסכם ההלוואה נחתם למראית עין בלבד, ועל כן דינו בטלות, ודווקא המבקש כשל מליתן הסבר מספק לסימני השאלה, ואותות מראית העין עליהם הצביע המשיב 1.

אציין שגם אם נלך לשיטת המבקש והחייב וניתנה הלוואה כספית כלשהי, לא זה המקרה שיש ליתן נפקות מלאה להסכם ולמשכון מכוחו, כגובר על בעל חוב - מעקל כמו המשיב 1, כאשר ברור מן הנסיבות שתכלית ההסכם והמישכון יצירת עדיפות לחבר מקורב לחייב, תוך מתן חסינות למיטלטלי החייב ופגיעה בשאר הנושים, ובמילים אחרות, עשיית שימוש במבקש ע"י החייב, לצורך העדפת נושים, ומילוט נכסים מידם, עניין שאינו ראוי בנסיבות כאן להכרה, על ידי מתן פסק דין הצהרתי כמבוקש.

נוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את הבקשה. המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות הדיון בעניין בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום, ד' בטבת, תשס"ח (13 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.