פסק-דין בתיק הפ 200879/04

1.         המשיב (להלן: " הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בת. א. 36947/01. המבקשת 1 (להלן: " בתדר") נתבעה כחייבת, והמבקשים 2-3 נתבעו כערבים לחובות בתדר לבנק. המבקשים הגישו בקשת רשות להגן כנגד התביעה. ביום 20.2.02, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שצורף כנספח ב' להמרצת הפתיחה (להלן: " הסכם הפשרה").

המבקשים טוענים בתובענה דנן, כי הבנק הפר את הסכם הפשרה, כי הם ביטלו אותו כדין מחמת הפרתו, וכי לכן על בית המשפט להצהיר כי הסכם הפשרה מבוטל.

2.         המבקשים טוענים כי הבנק הפר את הסכם הפשרה בשתי הפרות עיקריות. ראשית, חרף הסדר התשלומים שנקבע בהסכם הפשרה, הבנק חייב את חשבונם בחיובים שונים, אשר הוא לא היה אמור לחייב בהם על פי הסכם הפשרה.

בנוסף, הבנק, לטענת המבקשים, לא עמד בהתחייבותו בהסכם הפשרה, ולא מסר לחברה מכתב הסכמה לשעבוד מסמכים סחירים (להלן: " מכתב השחרור"), כמצוין בס' 10 להסכם הפשרה.

3.         הבנק טוען כי הוא לא הפר את הסכם הפשרה. לטענתו, משעה שנחתם הסכם הפשרה, אין עוד משמעות לרישומים בספרי הבנק, אלא לחוב המבקשים על פי הסכם הפשרה. לכן, אין משמעות ורלוונטיות לשאלה מה נרשם בספרי הבנק.

באשר למכתב השחרור, הבנק טוען כי מסירתו הותנתה בכך שהמבקשים יעמדו בחיוביהם על פי הסכם הפשרה. הבנק עמד בהתחייבותו הראשונית על פי ס' 10 להסכם הפשרה, ומסר לחברה מכתב שחרור לאחר פרעון שני תשלומים על חשבון החוב. תוקפו של מכתב השחרור היה לשנה, עד לחודש 6.5.03. 

הבנק טען כי במועד זה, המבקשים הפרו את התחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה - הם לא שילמו את כל התשלומים שהיה עליהם לשלם, והתשלומים ששולמו - שולמו באיחור. המבקשים אף לא שילמו את הריבית שהיה עליהם לשלם מכוח הסכם הפשרה, שהיא ריבית ניידת, המשתנה על פי שיעור הפריים.

לכן, הבנק לא היה חייב להעמיד למבקשים מכתב שחרור נוסף, לאחר שפקע תוקפו של מכתב השחרור הראשון.

הבנק גם טען כי המבקשים לא טענו בשום שלב כי מכתב השחרור הוא חיוני, והנושא של מכתב השחרור לא עלה בכל המגעים של המבקשים עם הבנק.

6.         להלן יידונו שתי ההפרות הנטענות של הבנק - ביחס למכתב השחרור, וביחס לרישום חוב המבקשת בספרי הבנק.

מכתב השחרור

7.         מכתב השחרור נזכר בס' 10 להסכם הפשרה, שזו לשונו:

"לאחר פרעון שני תשלומים בפועל במועדיהם, ימסור הבנק לבת-דר מכתב הסכמה, בנוסח של 'הסכמה לשעבוד מסמכים סחירים' מיום 16.5.00".

כאמור, אין חולק כי לאחר שהמבקשים שילמו את שני התשלומים הראשונים על פי הסכם הפשרה, הבנק מסר להם מכתב שחרור, שתוקפו לתקופה של שנה אחת - עד יום 6.5.03.

אין גם מחלוקת כי לאחר שפקע תוקפו של מכתב השחרור הראשון, הבנק לא מסר לבת-דר מכתב שחרור נוסף. כאמור - לגרסת הבנק, הדבר נובע מכך שהמבקשים הפרו באותו מועד את הסכם הפשרה.

8.         יש לבחון שני עניינים לצורך הכרעה בנקודה זו: ראשית, האם המבקשים אכן הפרו את הסכם הפשרה במועד בו הבנק היה צריך להאריך את תוקפו של מכתב השחרור.

בהנחה שהמבקשים הפרו את הסכם הפשרה, יש לבחון האם היה הבנק רשאי שלא למסור להם מכתב שחרור נוסף, לאחר פקיעת תוקפו של מכתב השחרור הראשון.

9.         אני סבורה כי הוכח שהמבקשים הפרו את הסכם הפשרה במועד בו היה על הבנק להאריך את מכתב השחרור.

לגרסת המבקשים בהקשר זה, היה עליהם לשלם לבנק עד יום 17.5.03 (הוא המועד של התשלום האחרון ששילמו המבקשים לבנק), סך של 84,141.5 ש"ח (ס' ד' 5 לסיכומים מטעמם).