פסק-דין בתיק הפ 200610/05

א.        כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה להצהיר כי מיטלטלין שפורטו בבקשה המצויים ברחוב שוקן 30 פינת הפטיש, קומה א' בתל אביב (להלן: "הנכס") הינם רכושה של המבקשת ושלה בלבד. מדובר ב - 23 פרטי מיטלטלין, כגון: פקס, מסכי מחשב, מדפסות וטלוויזיות.

             נטען שהמבקשת יושבת בנכס, אותו קיבלה ריק ממיטלטלין עפ"י הסכם בינה למשיבה 2, צורפו חשבוניות להוכחת רכישת המיטלטלין על ידי המבקשת. לטענת המבקשת החייבת למשיבה 1 הינה המשיבה 2 (להלן: "החייבת") והליך העיקול, בוצע בגדר חובותיה של החייבת ולא המבקשת.

2.         המשיבה 1 מתנגדת לבקשה,לטענתה, מאחורי המבקשת והחייבת עומד אדם אחד, מר גל ניסים אקוקה, צורפו תדפיסי רשם החברות של שתי החברות, נטען כי ליום התגובה לחייבת חובות ארנונה ומים למשיבה 1 בסך 248,455 ש"ח, חובות אלה נצברו בגין שני נכסים, הנכס נשוא הדיון כאן ונכס ברחוב יהודה הימית 5 בתל אביב יפו בו פעלה החייבת בעבר, נטען שפעילות החייבת והמבקשת ולפי דוח חוקר שנעשה - חד הן, שהחייבת נרשמה בספרי העירייה כמחזיקת הנכס נשוא הבקשה ובהעדר הודעה על החזקה שונה, מטעם המבקשת כנדרש בסעיף 326 לפקודת העיריות. נטען שבהליכים שקשורים לערר בקשר לנכס הוצגה אשת מר אקוקה כמחזיקת הנכס, מה שמלמד על ערבוב בין החברות לבעלים, נטען לשימוש לרעה ב"פרגוד ההתאגדות" תוך השארת החייבת כקליפה ריקה מתוכן והעברת פעילותה למבקשת, נטען להעדר ידיים נקיות שעה שפונים לסעד הצהרתי מן היושר, ותוך אי ציון הקשר המשמעותי שבין המבקשת לחייבת.

ב.         דיון  והכרעה:

3.         ביום 25.6.06, נשמעו ההוכחות בתיק והמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירה נגדית על ידי הצד שכנגד, מטעם המבקשת העיד מר אקוקה גל שהינו המנהל והבעלים. מטעם המשיבה העידו מר בילי גרוסמן שהינו חוקר פרטי, ביצע חקירה בנוגע לפעילות העיסקית/כלכלית של החייבת. וכן הגברת לינוי אילוז המשמשת כמפקחת ראשית באגף לגביית ארנונה ומים במשיבה.

4.         התמונה העובדתית שמתקבלת מן החומר שבתיק והדיון, הינה, שהמבקשת והחייבת הינן למעשה חברת אדם אחד, מר גל אקוקה, שהינו המוציא והמביא, והפועל בשם שתיהן. שעם קריסתה של החייבת ועל מנת להמשיך בפעילותה הוקמה המבקשת. המבקשת והחייבת עסקו בעיקרו של דבר באותו תחום פעילות, אין שום הסבר להקמת המבקשת זולת קריסתה של החייבת והחובות שהותירה. ראה דברי העד מר אקוקה בעמוד 4 שורות 7 -  10,  13 -  15,  ובעמוד 5 שורה 21, 22:

" הבנו מהר מאוד שהשוק לא יתן לנו לחיות על בסיס שם זה (של החייבת) עקב החובות האדירים, ועל כן בראשית ספטמבר פתחתי את המבקשת, שהיא שכרה את המקום בחוזה פנימי מהמשיבה  2 שבכלל שכרה את המקום שבראשיתו היה מחסן...

חוזה שכירות פנימי הכוונה להסכם שכירות בין המשיבה 2 למבקשת שהיא זו ששוכרת את הנכס, מכיוון שהמשיבה 2 הפסיקה את הפעילות שלה ולא יכלה להתרומם כפי שרצתה או ציפתה...

מדובר בעסק של אדם אחד,ח ד משמעית - אני. נפלתי העסק נפל".

החייבת שכרה את הנכס, וזהו המצג שהוצג באופן רשמי כלפי המשיבה, לטענת המבקשת על פי הסכם פנימי בינה לחייבת הושכר לה מאוחר יותר המקום, כשהוא ריק ממיטלטלין, דיווח על כך לא נמסר בצורה מסודרת למשיבה כיוון שבעל הנכס אמר שיסדר את העניין. עניין רישום המחזיק בנכס בספרי המשיבה, נותר על שם החייבת, ושונה לדברי עדת המשיבה ובאופן רטרואקטיבי לשם המבקשת, בשנת 2006.

                        בפועל ועל פי דוח החוקר, לקוחות החייבת המשיכו לעבוד עם מר אקוקה

מכתובת המבקשת, תוך שימוש באותם מספרי טלפון ששימשו את החייבת וכאשר למטלפנים למשרד המבקשת נמסר כי זו גם החברה החייבת.

למר אקוקה סכסוך נמשך עם המשיבה בקשר לנכס דנן ולנכס קודם, בו אין מחלוקת שפעלה החייבת, ולגבי אופן החיוב בארנונה מבחינת חלוקת השימוש בנכס לצורך משרד ומגורים, ואין פסק הדין עוסק בעניין זה.

5.         אני מחליט לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים:

6.         הנטל להוכחת הבעלות במיטלטלין ולפי סעיף 28 לחוק ההוצל"פ הינו על המבקשת לנוכח הוראת סעיף 28 (א) לחוק. אין מחלוקת שהמבקשת נרשמה בזמנו כמחזיקה ושוכרת בנכס וכך היה עד למועד הגשת התובענה, ועניין ההסכם הפנימי שבין המבקשת לחייבת לגבי החזקה במקום לא דווח כנדרש למשיבה, כאשר סמכה בעניין זה על טיפול הבעלים. המבקשת לא עמדה בנטל הוכחת בעלות קניינית במיטלטלין נשוא הבקשה כאן ובנסיבות תיק זה, אין מקום לקבל את הטענה אך ורק בהסתמך על חשבוניות שצורפו לבקשה, כאשר אין תשתית עובדתית וראיתית אחרת מלבד אותן חשבוניות, ושאמורה להיות בשליטת המבקשת כגון מאזנים כולל רישום הרכוש, דפי בנק המלמדים על פעילות כספית אמיתית של המבקשת לעניין כספים בחשבון והוצאתם בקשר למיטלטלין הרלבנטיים ומקור הכספים, ובמיוחד בנסיבות כאן, כאשר כפי שיפורט להלן, אכן מדובר באותה גברת, המבקשת, בשינוי אדרת, החייבת.

7.         פסק דין הצהרתי הינו סעד שביושר והינו בשיקול דעת בית המשפט ובנסיבות כאן, אין מקום להעניקו בשעה שפעילות החייבת הועברה למבקשת תוך הותרת חובות כלפי המשיבה על שם החייבת. עניין הקשר ההדוק שבין המבקשת לחייבת הן מבחינת האנשים שקשורים בפעילותן והן מבחינת סוג הפעילות ואופייה לא גולה כלל בבקשה, משמע, המבקשת לא פנתה ב"ידיים נקיות" בעניין, אומנם בדיון, לא היה שום ניסיון להתחמק מטענות המשיבה לעניין זה, ואולם יש לזכור שעל המבקשת בהליך מסוג זה שבפני, למסור את כל הפרטים כולל אלו שאינם נוחים, עם הגשת הבקשה ולרבות הבקשה לסעד זמני שהוגשה בתכוף.

לעניין זה ראה: ע"א 121/65 אדמונד ויוסף נחמד נ. אסתר (קמיליה) ביג'יו ואח' פד"י י"ט  (2) , 578, 581 - 2.

וכן ה"פ (ירושלים)  745/03 המקומון ירושלים בע"מ נ. עיריית ירושלים, פורסם באתר נבו.