פסק-דין בתיק הפ 200600/04

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 17/11/04 וכן בהמשך להודעות נוספות אשר הוגשו לתיק ביהמ"ש מאז אותו מועד, ובעקבות ההחלטה הנ"ל.

כאמור, נקבע בהחלטה מיום 17/11/04 כי למעשה ניתן לתת פס"ד הצהרתי לפיו הרכב נשוא התובענה, רכב מסוג אאודי משנת ייצור 2002 מ.ר. 88-339-35 הינו בבעלותו הבלעדית של המבקש, למעט המנוע שבו, מנוע שלא ניתן היה לזהות את הפרטים אשר הופיעו בו.

עפ"י רישומי הרכב המקוריים מס' המנוע המקורי היה 039913 ALT.

טענת המבקש הינה כי המשיבה 1, או מי מטעמה, לא עשו די ע"מ לזהות את המספר, ועל כן אין מקום לקבל את ממצאי המחלקה לזיהוי פלילי לפיהם לא ניתן לזהות את מספר המנוע המקורי ע"ג המנוע.

עמדת המשיבה 2 הינה כי בהעדר יכולת לזהות את מספר המנוע על גבי המנוע אשר מצוי ברכב, יש להחליף את המנוע כתנאי לחידוש רישוי הרכב.

בהחלטה מיום 17/11/04 קיימת התייחסות לכך שלא הובא בפני בימ"ש זה דו"ח מעודכן בנוגע לשעבודים ועיקולים של הרכב, מצב אשר מקשה על מתן פס"ד סופי בתיק זה.

כמו כן נקבע בהחלטה הנ"ל, כי על המשיבה 2 להמציא פירוט מעודכן של שעבודים ועיקולים בנוגע לרכב, כאשר בנוסף על המשיבות 1 ו- 2 להביע את עמדתן בנוגע לבקשת המבקש לבצע בדיקה חוזרת ע"מ לזהות את מס' המנוע על גבי המנוע אשר מצוי ברכב.

ב"כ המבקש התבקש לקבל את עמדת חב' איילון, חברה לביטוח, בנוגע לתיק, וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת העתק מההחלטה הנ"ל.

משיבים 1 ו- 2 הגישו הודעה בהתאם ביום 12/12/04, ובה נטען כי על הרכב הנדון הוטל שעבוד מיום 15/8/01 לטובת איילון חב' לביטוח.

המשיב 2 הביע התנגדות להטבעת מספר על גבי המנוע, מאחר וקיים חוסר וודאות לגבי המספר המקורי, וכאשר זהותו של המנוע ברכב אינה ידועה.

בנוסף לכך נטען, כי אין למשיבים 1 ו- 2 כל טענה בענין הבעלות הקניינית ברכב, על כל רכיביו, אולם במצב הדברים הנוכחי לא ניתן להעניק רישיון רכב כאשר המנוע המותקן בו כיום אינו מזוהה כמנוע המקורי של הרכב.

עוד נטען בתגובת המשיב 2 כי באפשרות המבקש להחליף את המנוע במנוע תקני בעל תיעוד מתאים, ובכך יוכל לאפשר רישוי הרכב בכפוף לתשלום אגרות ועמידה בתנאים הקבועים עפ"י דין.

בנוסף לכך נטען ע"י ב"כ המשיבים 1 ו- 2 כי המשיבה 1 פעלה בהתאם לנדרש ובהתאם לחוק, והצליחה להגיע לממצאים מבלי שהמנוע יפורק מתוך הרכב.

כמו כן נטען כי אין לחייב את המשיבה 1 לשאת בעלויות ובאחריות לפירוקם של הרכבים אשר נגנבו וזוהו, אולם המנועים הושחתו, כך שנדרש פירוק מיוחד לצורך ביצוע בדיקות, כאשר יתכן ובמהלכן לא ניתן יהיה כלל לגלות את המספרים המקוריים.

ב"כ המבקש הגיש הודעה ביום 28/12/04, ממנה עולה כי מאחר וחברת הביטוח הגיבה, מתבקש ביהמ"ש ליתן החלטה סופית במסגרת התובענה.

ב"כ המבקש מפנה להודעה ותגובה מיום 14/12/04, ושם נטען כי אפשר להבין מנוסח התשובה של חב' הביטוח איילון כי אין להם התנגדות לרישום הרכב ע"ש המבקש והטבעת המספרים, ובלבד שהשעבוד יישאר על כנו.

לאור כל האמור לעיל, כאשר המבקש הגיש תובענה לפסק דין הצהרתי להצהיר כי המבקש הינו הבעלים הבלעדיים של הרכב, וכן להטביע במידת הצורך על חלקי הרכב את מס' השילדה, המנוע והרישוי המקוריים, כאשר אף מתבקשת המשיבה 2 להוציא רישיון רכב חדש על מנת שניתן יהיה לעשות ברכב שימוש, הנני נותן פס"ד הצהרתי במעמד זה, לפיו המבקש הינו הבעלים הבלעדיים ברכב.

יחד עם זאת, ולאור עמדת המשיבים 1 ו- 2, אינני מוצא לנכון להורות למשיבים 1 ו- 2 להטביע על המנוע אשר מצוי ברכב כיום את מספר המנוע המקורי, ופועל יוצא מכך הוא כי לא ניתן יהא ליתן רישיון רכב לטובת המבקש בהעדר החלפת המנוע.

הנטל להוכחת התובענה מוטל על מבקש, להוכיח כי גם המנוע עצמו אשר מצוי ברכב הינו המנוע המקורי. נטל זה לא הורם ובוודאי שאין מקום לחייב את המשיבים 1 ו- 2 לשאת בעלויות ניכרות כדי לבדוק האם, אולי, ניתן יהא למצוא מספר מנוע מקורי במקום שלא היה נגיש כלל למכונאים מטעם המשיבה 1, כאשר עליהם לפרוק את המנוע כבקשת המבקש ועל חשבונם.