פסק-דין בתיק הפ 200576/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון שהתקיים במעמד המבקשות, המשיבים 2 ו- 3 ובאי כוחם, ובעקבות עיון במסמכים שהוגשו מטעם המבקשות לאחר הדיון ותגובתו של המשיב 2 למסמכים אלה, וזאת במסגרת המרצת פתיחה שהגישו המבקשות נגד המשיבים בה התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשות הינן הבעלים החוקיים של המיטלטלין המפורטים בכתב התביעה והמצויים בבית שברחוב אורי צבי גרינברג 7 בפתח תקווה (להלן: " המיטלטלין" ו- " הבית" בהתאמה).

בתצהיר שהוגש בתמיכה להמרצת הפתיחה הוצהר כי המשיב 1, שהוא בעלה של המבקשת 1 ואביה של המבקשת 2, נמצא במצב כלכלי קשה וחייב כספים לנושיו, ומשום כך עומדים המשיב 1 והמבקשת 1 על סף גירושין והמבקשות מנהלות את ענייניהן הכספיים בנפרד ממנו. עוד צוין כי בשל חובותיו של המשיב 1, נקטו כלפיו המשיבים 2 ו- 3 הליכי הוצאה לפועל, ובין היתר ביצעו עיקול ברישום על המיטלטלין בבית אשר המבקשות מתגוררות בו. בהמשך הוצהר שמתוך המיטלטלין בבית, רהיטים מסוימים המפורטים בסעיף 9.1 לתצהיר הינם בבעלותה הבלעדית של המבקשת 1, והמחשב הביתי המוזכר בסעיף 9.2 לתצהיר הינו בבעלותה הבלעדית של המבקשת 2. לבסוף טענו המבקשות כי המיטלטלין הנ"ל הינם חיוניים ובסיסיים לחייהן הרגילים בבית, ומשמשים אותן בחיי היום יום.

המשיב 2 הגיש תגובה להמרצת הפתיחה הנתמכת בתצהיר, בה טען כי אין שמץ של ראיה לכך שהמבקשת 1 והמשיב 1 נמצאים על סף גירושין. כמו-כן נטען כי המבקשות משקרות באשר למצב הכלכלי של המשיב 1, וזאת לאור עדותו של המשיב 1 בבית המשפט לענייני משפחה לגבי כספים שקיבל ולגבי שווי הבית שהוא והמבקשות מתגוררים בו. באשר למיטלטלין המפורטים בתובענה, טען המשיב 2 כי לא הוכח שהינם בבעלותן הבלעדית של מי מהמבקשות, וזאת כאשר לטענתו חלה במקרה דנן חזקת השיתוף, לפיה כל המיטלטלין בבית הינם רכוש משותף של המשיב 1
והמבקשת 1, וכל חובותיו של המשיב 1 שייכים גם למבקשת 1. עוד נטען שחלק מהמיטלטלין המפורטים בתובענה הינם רהיטים יקרי ערך, אשר לא ייתכן שהמבקשת רכשה אותם מכספה כאשר לא עבדה באותה תקופה.

במהלך הדיון נחקרו המבקשות על תצהיריהן. המבקשת 1 העידה, בין היתר, כי פתחה תיק גירושין ברבנות חודשיים בלבד לפני מועד הדיון, וקיבלה גט באופן רשמי שבועיים לפני הדיון. המבקשת 1 הודתה כי בשל מצבה הכלכלי הקשה שאינו מאפשר לה לגור בשכירות, היא עדיין מתגוררת בבית יחד עם המשיב 1, אם כי בקומות נפרדות, וטענה שכל העניינים הכספיים ביניהם מנוהלים בנפרד. כמו-כן העידה המבקשת 1 כי עבדה בקונדיטוריה עד לפני כ- 6 עד 7 שנים, ומאז לא עבדה במקום עבודה מסודר. עוד טענה המבקשת 1 כי הרהיטים המפורטים בתובענה נרכשו מכספי ירושה של אמה שקיבלה במזומן.

המבקשת 2 העידה בין השאר כי בשנת 2003, כשהיתה בת 21, עבדה כמלצרית בקייטרינג. עוד העידה כי בשנים 2003 ו- 2004 קיבלה תלושי משכורת, ולא הסבירה מדוע לא צורפו לתובענה. כשנשאלה מאין הגיע לחשבונה הכסף שבאמצעותו שולם עבור המחשב, השיבה כי מקורו בכספים שהיא ואמה הרוויחו בעבודתן.   

בסופו של הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה, ולאחר מכן קיבל בית משפט זה החלטה בה ציין שדי היה באי צירוף תדפיס חשבון בנק כדי לדחות את התובענה, אולם קבע כי בטרם מתן פסק דין סופי בתיק, על מבקשות להמציא תדפיס חשבון בנק כאמור בהתייחס למועדים הרלוונטיים לרכישת המיטלטלין, וכן צו ירושה או צו קיום צוואה של אם המבקשת 1.

בהתאם להחלטה הנ"ל, הגישו המבקשות לאחר הדיון העתק צילומי של השיקים ששימשו לטענתן לרכישת המיטלטלין נשוא התובענה, צו קיום צוואה של אם המבקשת 1 והעתק דפי חשבון הבנק של המבקשת 2 ממנו בוצעו על-פי הנטען תשלומים עבור המיטלטלין.

המשיב 2 הגיש תגובה למסמכים הנ"ל, וטען כי צילומי השיקים שהוגשו מטושטשים ולא ניתן להבחין בפרטים הרשומים עליהם. כמו-כן נטען כי העובדה שהשיק על-סך 11,000 ש"ח אשר ניתן כתשלום עבור הרהיטים נמשך מחשבונה של המבקשת 2 דווקא, סותר את גרסתן של המבקשות לפיה הרהיטים נרכשו על-ידי המבקשת 1 מכספי הירושה של אמה. עוד טען ב"כ המשיב 2 כי בניגוד לעדותה של המבקשת 1 במהלך הדיון, לא ניתן ללמוד מהעתק דפי חשבון הבנק שהוגש לבית המשפט על ביצוע הפקדה לחשבון בסך של 11,000 ש"ח, ואף לא הוכח מה מקור המימון של השיק בסכום זה. לגבי כספי הירושה, הודגש כי צוואתה של אם המבקשת 1 קוימה רק ביום 7/6/06, כך שכספים אלה וודאי לא יכולים היו לשמש לרכישת פריטים כלשהם בשנים 2003
ו- 2004. באשר למחשב נטען כי קיים פער בין הסכום המופיע בקבלה לבין הסכום ששולם בשיק,
וכי לא הוכח מה היו מקורות המימון לרכישתו. עוד טען ב"כ המשיב 2 כי מדפי החשבון של המבקשת 2 עולה שמתנהלת בו פעילות עסקית בסכומים של עשרות אלפי ש"ח, שאינה תואמת את מצבו הכספי של אדם צעיר בן 21 העובד במלצרות לפרנסתו. לבסוף נטען כי המבקשות לא קיימו את החלטתו של בית המשפט, אשר הורה להן להמציא דפי חשבון מהתקופה של החודשים הסמוכים למועדי רכישת המיטלטלין.  

דיון

המבקשות טענו כי כל אחת מהן היא הבעלים הבלעדי של מיטלטלין מסוימים המפורטים בסעיף 9 לתצהיר, אולם לא צירפו לתובענה ראיות הנדרשות להוכחת טענתן, פרט לקבלות וספחים של שיקים עם רישום בכתב יד. כך למשל, לא צורפו לתובענה תדפיסי חשבון בנק המעידים על ביצוע התשלום מחשבונותיהן של המבקשות בפועל, וכפי שצוין בהחלטה שהתקבלה במועד הדיון, די היה בכך כדי לדחות את התובענה.

יובהר כי אף שניתנה למבקשות הזדמנות נוספת להמציא לבית המשפט לאחר הדיון דפי חשבון בהתייחס למועדים של כחודש לפני וחודש אחרי רכישות המיטלטלין, כנדרש בהחלטתו של בית משפט זה, הן לא טרחו לעשות כן. העתקי דפי החשבון של המבקשת 2 שהוגשו לבית המשפט אינם מתייחסים ליום רכישת המחשב ולחודש שקדם לו, וכן אינם מתייחסים כלל למועדים הסמוכים לרכישת הרהיטים. אי צירוף דפי החשבון הרלוונטיים על-ידי המבקשות למרות החלטה מפורשת המורה להן לעשות כן, נזקפת לחובתן של המבקשות.

בנוסף יאמר כי המבקשות כלל לא פירטו בתצהירן מה היה מקור הכספים לרכישת המיטלטלין. המבקשת 1 טענה בחקירתה לראשונה כי רכשה את הריהוט מכספי ירושה של אמה, מבלי לציין מהו הסכום שקיבלה מהירושה ומתי קיבלה את הכספים (עמוד 2 פסקה 3 ועמוד 3 פסקה 1לפרוטקול). יתר על כן, מהעתק צו קיום הצוואה שהוגש על-ידי המבקשות לאחר הדיון עולה כי הצוואה קוימה רק ביוני 2006, ולכן ברי כי  הרהיטים המפורטים בתובענה אשר נרכשו בספטמבר 2003 לא מומנו מכספי הירושה.      

יצוין כי המבקשת 1 אינה מכחישה שבתקופה בה נרכש הריהוט היתה נשואה למשיב 1 והתגוררה עמו. כמו-כן הודתה המבקשת 1 כי לא היו לה הכנסות סדירות במועד ביצוע הרכישה, ושכל יתר המיטלטלין בבית נרכשו כתוצאה ממאמץ של המשיב 1 (ראה עמוד 4 פסקה שנייה לפרוטוקול). לפיכך, והיות שגרסתה הכבושה של המבקשת 1 לפיה הריהוט נרכש מכספי הירושה של אמה נסתרה, לא עלה בידי המבקשות לשלול את הטענה שהריהוט נרכש מכספו של המשיב 1.

בדומה לטענותיהן של המבקשות לגבי הריהוט, גם לגבי המחשב אשר נטען כי נרכש על-ידי
המבקשת 2, לא פורט בתצהיר מה היה מקור המימון לרכישתו, והמבקשת 2 כלל לא התייחסה להכנסותיה בתקופה הרלוונטית. כשנשאלה המבקשת 2 בחקירתה מדוע לא צירפה הוכחה למקור הכספים לרכישת המחשב השיבה כי " זה די ברור שהוא הגיע מעבודה" (עמוד 4 פסקה 6 לפרוטוקול), וזאת כאמור כשלא טרחה לציין דבר בעניין זה בתצהירה.  המבקשת העידה לראשונה במהלך הדיון כי בתקופה שבה נרכש המחשב עבדה בקייטרינג וקיבלה תלושי משכורת, אולם לא הציגה תלושים אלה בפני בית המשפט, ואף לא ביקשה להגישם במועד מאוחר יותר יחד עם יתר המסמכים שהוגשו מטעם המבקשות לאחר הדיון.

יתר על כן, העובדה שהמבקשות בחרו להגיש אך ורק את אותם דפי חשבון של המבקשת 2 המתייחסים לתקופה שתחילתה יום לאחר רכישת המחשב, ולא הגישו דפי חשבון המתייחסים ליום הרכישה עצמו ולחודש שקדם לו, כנדרש בהחלטה שהתקבלה במועד הדיון, עשויה להעיד על כוונתן להסתיר מבית המשפט מידע על כספים שהגיעו לחשבונה של המבקשת 2 ושימשו לרכישת המחשב. חשד זה מתחזק לאור זאת שאין בדפי החשבון הנ"ל עדות לתשלום משכורות לחשבונה של המבקשת 2, וזאת בניגוד לטענתה בחקירה לפיה עבדה באותה תקופה בקייטרינג וקיבלה תלושי משכורת.  

המשיב 1 מתגורר בבית יחד עם המבקשות, ובמצב דברים זה, מוטל על המבקשות נטל מוגבר להוכחת טענתן בדבר בעלות במיטלטלין.