פסק-דין בתיק הפ 200557/05

1.         המשיבה הגישה למבקש ביום 19.1.05 דרישה לתשלום חוב ארנונה בסך של 34,943 ש"ח (נספח א' לתובענה).

            כיוון שהחוב לא שולם, פתחה המשיבה בהליכי גבייה, כולל הטלת עיקולים.

            המבקש טוען, כי הוא אינו חייב כל סכום שהוא למשיבה, ואדרבא, המשיבה חייבת להשיב לו סך של 15,000 ש"ח. 

            בתובענה זו, עותר המבקש למתן צו הצהרתי, על-פי הנטען על ידו.

            המשיבה ביקשה בתשובתה לדחות את תביעת המבקש, והיא עומדת על כך שחובו של המבקש הינו כאמור בדרישה שנשלחה אליו, וכי עד להגשת תשובתה כבר גדל החוב לסך של 39,588 ש"ח (סעיף 3 לתשובה). 

2.         בפתח הדיון מיניתי מומחה מטעם בית-המשפט לבדיקת החשבונות שבמחלוקת.

            המומחה, רו"ח נתן יזרלביץ, בעל נסיון רב בבקורת דו"חות כספיים ובבדיקות כלכליות חשבונאיות (עמ' 3 לחוות - הדעת), קיבל לידיו את כל המסמכים שהמציאו לו הצדדים, ובכללם רשומות מחשב של המשיבה, בחן היטב את טענות הצדדים ובחווות-דעת מנומקת ומפורטת היטב דחה את כל טענותיו של המבקש, תוך שהוא מונה את כל הטעויות שהובילו את המבקש לחישוביו השגויים (עמ' 10).

            מסקנתו בחוות-הדעת (עמ' 10) הייתה, כי חובו של המבקש למשיבה עמד ביום 30.04.05 על סך של 38,156 ש"ח.

3.         גם אז, לא נחה דעתו של המבקש.

            תחילה, שלח שאלות הבהרה למומחה.

            שאלות אלה נענו על-ידי המומחה, אחת לאחת, ובצורה מפורטת ומנומקת.

            המבקש לא הסתפק בכך ועמד על חקירת המומחה.

המומחה זומן, נחקר על-ידי המבקש (עמ' 8-4)  ועמד על כל האמור בחוות-דעתו. גם בסיכומיו, המבקש אינו מצליח להצביע על פירכה כלשהי בחוות-דעתו ובתשובותיו של המומחה.

            להמחשת מסקנתו של המומחה, ולמרות שהדברים נותחו היטב בחוות - הדעת, אזכיר כאן מעט מטענותיו השגויות של המבקש.

4.         המבקש טען (סעיף 4 לתובענה), כי חובו ביום 19.8.97 עמד על סך 12,994 ש"ח, ולראיה צירף כנספח ב' "צילום אישור עירייה על כך שגובה החוב עמד ב - 19.8.97 ע"ס 12,994 ש"ח".

עיון במסמך מעלה, כי הוא איננו "אישור עירייה", אלא אישור שהוצא על-ידי גורם כלשהו בהוצאה-לפועל או במשטרת ישראל, שנועד לקבוע מהו הסכום שעל המבקש להפקיד כדי לבטל צו עיכוב יציאה שהיה קיים כנגדו.

5.         המשיבה הסבירה והראתה בתשובתה (סעיפים 8-15), כי אותו צו התייחס לשני  תיקי הוצאה-לפועל שהיו קיימים כנגדו באותה עת, אולם אותם תיקים שנפתחו בשנת 1997 התייחסו לחובו של המבקש, כפי שהתגבש ביום 30.08.96, ומאז הוסיף חוב הארנונה של המבקש לגדול עד למימדיו הנוכחיים.

            הסבר זה מתייחס גם לטענה אחרת של המבקש, לפיה אותם תיקי הוצל"פ שנפתחו כנגדו כבר נסגרו.

6.         המשיבה אישרה, אמנם, כי המבקש שילם מפעם לפעם סכומים אחדים על חשבון החוב, ואלה נזקפו הן על חשבון החוב בהוצל"פ והן על חשבון חוב הארנונה השוטף. כל החשבונות ששולמו נלקחו בחשבון בחוות-דעת המומחה.