פסק-דין בתיק הפ 200556/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו "לנתבעת אין זכות עכבון ברכב אשר נתפס על ידי הנתבעת ולחילופין כי זכות העכבון הנ"ל מוגבלת לעלות התיקון השני שבוצע ברכב על ידי הנתבעת בחודש פברואר 2004 בעלות של 21,527 ש"ח בלבד".

 בהמרצת הפתיחה נטען כי המבקשת, אשר עוסקת כחברת ליסינג לכלי רכב  הינה הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מגנום GLS שנת ייצור 2003 מ.ר. 90-478-36 (להלן - "הרכב") כאשר הרכב הושכר לחברת ד.מ.ב.א.ש. מסחר בע"מ (להלן חב' "דמבאש").

בנוסף לכך נטען כי חב' דמבאש נקלעה לקשיים, הפרה התחייבויותיה לשלם עבור הרכב ועל כן בהעדר החזרת הרכב נאלצה המבקשת לתפוס את הרכב בפועל מידי חב' דמבאש.

ביום 27/1/04 נפגע הרכב בתאונה והועבר לתיקון אצל הנתבעת. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח אשר העמיד את גובה הנזק בסך של 39,209 ש"ח ויחד עם המע"מ חויב מר אילן שטרית מטעם חב' דמבאש לשלם למשיבה סך של 40,045 ש"ח בגין התיקון הראשון.

הרכב הוחזר למי מטעם חברת דמבאש מבלי שהחוב בגין התיקון הראשון נפרע ומבלי שהמשיבה ניסתה לממש את זכות העיכבון.

במהלך חודש פברואר 2004 או בסמוך לכך נפגע הרכב בתאונה נוספת ונמסר לתיקון אצל המשיבה.

המשיבה לא טרחה להודיע למבקשת על קרות שתי התאונות או על גובה החיוב עבור תיקון הנזק שנגרם לרכב. במסגרת התיקון השני להבדיל מהתיקון הראשון, לא טרחה המשיבה לקרוא לשמאי על מנת להעריך את הנזק אשר נגרם לרכב במסגרת התאונה השניה כאשר מדובר בעלות בסך של 21,527 ש"ח.

המבקשת טענה בנוסף בהמרצת הפתיחה כי המשיבה התנהלה שלא כדין ופעלה בחוסר תום לב כאשר לא נערך בירור האם יש כיסוי לרכב בגין הנזק וכאשר "נתקבל אישור טלפוני לביצוע התיקון ללא חב' ביטוח".

המבקשת מפנה בתובענה לסעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין לפיו "הוציא הנושה מרצונו את המיטלטלין המעוכבים בשליטתו , יפקע העיכבון" וכן לפס"ד ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' דר י. גרוס, פד"י מד (3), 185 והדגישה כי זכות העיכבון הינה יחידה במידה וקיימת רק בגין התיקון האחרון אשר נעשה בנכס.

המבקשת מפנה בנוסף לע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת נ' מאן אמין שחיבר, פ"ד נו (5), עמ' 925 לקבוע בעמ' 933 שבו: "...משהוציא קבלן את הנכס מחזקתו, ואח"כ קיבלו שוב לחזקתו לשם ביצוע מלאכה או שירות נוספים, עומדת לו זכות העיכבון רק להבטחת הכספים המגיעים לו בעד המלאכה או השירות האחרונים ולא לאבטחת כספים המגיעים לו בעד המלאכה או שירות שביצע לפני הוצאת הנכס מידיו."

ב"כ המשיבה הגיש הודעה לתיק לפיה יש לראות את תשובת המשיבה לבקשה לצו מניעה הזמני ככתב התשובה בתיק. מר יגאל לביא מנהל ובעל המניות של חברת סמי קאר בע"מ שהינה הבעלים של מוסך טורינו בבקשה הגיש תצהיר מטעם המשיבה ולהלן טענותיו:

1.      המבקשת באה לבית המשפט תוך שהיא מעלימה מבית המשפט כי היא קבלה את דמי הביטוח בגין התאונה הראשונה.

2.      על פי ההסכם אשר נכרת בין המבקשת ובין חב' דמבאש, המבקשת היתה רשאית לתפוס את הרכב כבר ביום 20/11/03 ועל כן לו המבקשת רצתה לתפוס את הרכב יכלה לעשות כן ועל כן השתהתה בהפעלת זכויותיה.

3.      לגופו של עניין לא היתה למשיבה סיבה להאמין או לדעת כי המבקשת תקבל לידיה את תגמולי הביטוח ולא תשלם למשיבה את המגיע לה.

4.      בתום התיקון השני פנה המצהיר למר שיטרית אשר הודיע לו כי הרכב בחכירה וכי חוזה החכירה תם וחברת הליסינג תשלם לו עבור התיקונים ותקבל את הרכב.

5.      זמן מה לאחר ביצוע התיקון השני ובטרם נלקחה הרכב התקשר אליו משהו אשר הציג את עצמו כנציג המבקשת ובאותה שיחה הבין כי המבקשת איננה מתכוונת לשלם דבר על חשבון התיקונים ועל כן מאחר ולא שולם דבר על חשבון התשלום הראשון הופעלה זכות העכבון עבור שני התשלומים גם יחד.

מר רוני מירון נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי מי שהכניס את הרכב לתיקון במוסך צריך לשלם עבורו כאשר המבקשת לא הביאה את הרכב לתיקון במוסך. עוד עלה כי הבנק אשר מימן את העיסקה קיבל את השיק בגין התיקון הראשון מחברת הביטוח.

מר יגאל לביא מטעם המשיבה נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד כי אכן שוחרר הרכב לאחר התיקון הראשון מבלי שקיבל כספים בגין התיקון. מר לביא הוסיף והעיד כי הרכב שוחרר מאחר וכאשר מדובר בתיקון בסכום מאוד גבוה בדרך כלל מימון ביצוע התיקונים מגיע מחברת הביטוח כאשר טרם הגיע המועד לתשלום דמי הביטוח בין 30 - 60 יום. עוד עלה מהחקירה כי המשיבה לא ידעה כי הרכב שייך לחברת ליסינג.

בעקבות הדיון הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. הצדדים חזרו בסיכומיהם הנ"ל על טענותיהם אשר פורטו לעיל.