פסק-דין בתיק הפ 200514/06

פסק דין זה ניתן בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת המרצת פתיחה שהגישה המבקשת נגד המשיבים למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת הינה בעלת הזכויות הבלעדיות במיטלטלין, לרבות ציוד וסחורה, המצויים בחנות ברחוב אלנבי 84 בתל-אביב (להלן: " המיטלטלין" ו- " החנות").

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה, בו הצהירה כי החל משנת 1999 היא מפעילה חנות ברחוב אלנבי 84 בתל-אביב הידועה כ"תכשיטי רות", אותה היא שוכרת מבעליה, אברהם אירני חברה להשקעות בע"מ. לטענת המבקשת, היא זו אשר רכשה את כל המיטלטלין והסחורה המצויים בחנות לאורך השנים בכספה שלה בלבד. עוד הצהירה המבקשת כי היא מעסיקה בחנות עובד אחד בלבד, וכן לעיתים נעזרת בבני משפחתה לתפעול החנות, אולם איש מהם איננו שותף שלה ואינו מקבל שכר.

במהלך הדיון נחקרה המבקשת על תצהירה והעידה כי היא נמצאת בחנות כל יומיים לערך, בעוד אביה נמצא בחנות כמעט כל יום. כמו-כן העידה כי בתמורה לעזרתו של אביה במכירת התכשיטים, נותנת לו המבקשת כסף לרכישת אוכל וסיגריות. כשנשאלה המבקשת האם היא יודעת כמה מע"מ שולם עבור הסחורה ומה מחזור המכירות החודשי והשנתי השיבה כי איננה יודעת. המבקשת הכחישה את האמור בתצהירים קודמים של אביה ואחיה שהוצגו בפניה, ולפיהם החנות הינה בבעלותו של האב. בהמשך העידה כי עבדה אצל אביה בחנות שברחוב אלנבי 85 מגיל 18 ועד גיל 26, ולאחר שפשט את הרגל, לקחה הלוואה וקנתה את הסחורה, ובתשובה לשאלתו של ב"כ המשיב 1 העידה כי אינה זוכרת מה סכום ההלוואה שלקחה. לקראת סוף החקירה השיבה המבקשת תשובות סותרות לגבי עבודתו של אחיה בחנות.

בהמשך נחקר אחיה של המבקשת, מר זורב רוז'יני, והעיד כי הוא משמש כמנהל החנות. כמו-כן העיד, בין היתר, כי התכשיטים שנשדדו ממנו ביום 29/8/04, על פי תצהיר קודם שלו שסומן
מש/1, היו חלקם בבעלותו וחלקם בבעלותו אביו, כאשר המבקשת לא היתה מעורבת בעניין.  

לאור התארכות הדיון וויתרו הצדדים על סיכום טענותיהם, והוסכם כי יינתן פסק דין מנומק
על-פי החומר המצוי בפני בית המשפט.

דיון  

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין התובענה להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

תחילה ייאמר כי המבקשת לא טרחה לפרט במדויק, במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה, מהם אותם מיטלטלין וסחורה שבבעלותה. לא פורטו שמות היצרנים, שנות היצור, מספרי הדגמים, צבע, גודל וכל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את הפריטים. כמו-כן לא צורפו קבלות או אסמכתאות אחרות המעידות על רכישת המיטלטלין. באשר לסחורה בחנות, כל שציינה המבקשת הוא שיש בבעלותה "תכשיטי זהב עם יהלומים, דברי כסף ותכשיטי כסף", ללא כל פירוט מינימאלי של סוג התכשיטים בהם מדובר וללא צירוף תמונות או תיעוד אחר של הסחורה. המבקשת צירפה קבלות שהוצאו לכאורה בשמה על מספר מצומצם של תכשיטים, בסך כולל של אלפי שקלים בודדים בלבד - כולן מהחודשים אוקטובר ונובמבר 2003 - כאשר סך שווי הסחורה בחנות על-פי עדותו של אחיה, מנהל החנות, הינו כ- 50-60 אלף דולר.

בנוסף לכך, אחיה של המבקשת הגיש בעבר תצהיר, אשר הוגש וסומן מש/2, ובו הצהיר כדלקמן:

"ביום 29/8/04, בערך בשעה 11:00, באתי לחנות של אבא שלי ברחוב אלנבי 84 בתל-אביב לקחת חבילת יהלומים על-מנת למכור אותה".

דבריו הנ"ל סותרים את טענתה של המבקשת לפיה החנות היתה בבעלותה משנת 1999, כאשר עולה מעדותו כי בסוף אוגוסט 2004, פחות משנתיים לפני הגשת התובענה, החנות ברחוב אלנבי 84 הייתה בבעלות אביו של המבקשת ואחיה.

יתר על כן, בעוד המבקשת טענה בתצהירה כי בני משפחתה אינם מקבלים דבר עבור עבודתם בחנות, במהלך הדיון העידה כי אחיה עובד בשכר וגם אביה מקבל כסף תמורת עבודתו. עוד עולה מהחקירות הנגדיות שהמבקשת אינה מעורה בניהולה של החנות מבחינה כספית, ואילו אביה ואחיה, אשר נמצאים בחנות כמעט מדי יום, מתמצאים בכך יותר.

זאת ועוד, המבקשת טענה לראשונה בחקירתה שקנתה את המיטלטלין והסחורה מחנות תכשיטים של אביה, אך לא טרחה לציין זאת בתצהירה וכן לא הציגה מסמכים המעידים על כך, לרבות אישורים על ההלוואה שנטלה לטענתה לצורך הרכישה.

אמנם המבקשת צירפה לתצהירה חוזה המעיד לכאורה כי היא זו ששוכרת את החנות, אך אין בחוזה זה משום ראיה מספיקה ומהימנה כדי לבסס את בעלותה במיטלטלין. כמו-כן אין די באישור כללי ובלתי מפורט של רואה חשבון לפיו הכנסות והוצאות החנות מדווחים בשם המבקשת לשלטונות המס. בנסיבות העניין, כאשר כל הסחורה נרכשה לטענת המבקשת מחנות שבבעלות אביה החייב, אשר עסק בתחום במשך שנים רבות, וכאשר בני משפחתה של המבקשת נמצאים בחנות לעיתים קרובות יותר מהמבקשת עצמה, היה על המבקשת להתכבד ולהציג את טענותיה בתצהיר ביתר פירוט וכן לבסס את תביעתה כנדרש. בין היתר, היה עליה לצרף מסמכים המעידים על תשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות של החנות מחשבונה בפועל, אישורים על רכישת המיטלטלין והסחורה ודיווחים כספיים מפורטים על הוצאות והכנסות החנות.

משלא הציגה המבקשת פירוט ואסמכתאות כנדרש על-מנת להוכיח שהמיטלטלין והסחורה בחנות נמצאים בבעלותה, יש לדחות את התובענה.

אשר על כן, הנני דוחה את התובענה, מורה בזאת על המשך הליכי ההוצאה לפועל וכן מחייב את המבקשת לשלם למשיב 1 סך של 5,000 ש"ח (אשר כולל את רכיב המע"מ) בגין שכר טרחת עו"ד. הגזברות מתבקשת להעביר סך של 5,000 ש"ח שהופקדו לצורך עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ישירות למשרד ב"כ המשיב 1.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ד' בשבט, תשס"ז (23 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.