פסק-דין בתיק הפ 200416/05

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה לפס"ד הצהרתי לפיה מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי רכב מרצדס מ.ר 4918915  (להלן: "הרכב" ) הינו בבעלותה הבלעדית של המבקשת, והשעבוד אשר נרשם על הרכב הנ"ל לטובת המשיב 4 בטל, וכן להורות למשיב 1 לרשום את הרכב ע"ש המבקשת כשהוא נקי מכל שעבוד, עיקול וזכות צד ג'.

            לטענת המבקשת הנה הבעלים של הרכב מ-1/1/02.

            ב-15/12/02 כרתה הסכם מכר עם המשיב 2, שמסר שיקים מעותדים וקיבל       החזקה ברכב. שני שיקים אחרונים בגין תמורת הרכב (מתוך 14), כל אחד על סך     6,418 ש"ח חזרו, ובנסיבות אלו בוטל ההסכם לרכישת הרכב ולמשיב 2 הושב כספו,   בין השאר באמצעות קיזוז כספים שהמשיב 2 חב למנהל המבקשת.

            בדיעבד הסתבר למבקשת כי הבעלות ברכב הועברה לשם המשיבה 3, וזו משכנה            את הרכב לטובת המשיב 4, שאף מימש את המשכון.

            לטענת המבקשת העברת הבעלות למשיבה 3 לא נעשתה עפ"י ייפוי- כוח שחתמה           או מסרה, ומדובר בזיוף ותרמית כלפיה, ולפיכך גם אין תוקף למשכון שנרשם.

2.         המשיבה 3 טוענת כי הרכב נמכר למשיב 2, לא היה שום ביטול עסקה, המשיב 2             מסר לה ייפוי- כוח תקין לביצוע העברת הבעלות, מכוחו נרשמה הבעלות בשמה   ולאחר מכן המשכון לטובת המשיב 4.

3.         המשיב 4 טוען לשיהוי בלתי מוסבר בין מועד ביטול ההסכם (ראשית 2004) למועד         הפניה לביהמ"ש, 3/05, שזכותו גוברת על זכות המבקשת גם אם היא בעלת הרכב,         ומכוח סעיף 5 לחוק המשכון. כן נטען שהסכם המכר הנטען בין המבקש למשיב 2     אינו הסכם מכר, אלא מטרתו הייתה ליצור משכון מסווה לטובת המבקשת,       ומשלא נרשם, אין מקום לטענות בגינן כלפי צדדים שלישיים.

            כל המשיבים טוענים כי לא הייתה השבת כספים בגין ביטול ההסכם הנטען ע"י             המבקשת, מה שמלמד שלא היה ביטול, וכי התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום    לב, ובהעדר ידיים נקיות, לרבות אי בהירות בקשר למעמד המצהיר מטעמה, שאינו מופיע ברישומי רשם החברות כמנהל, וחרף הצהרתו בעניין.

ב)         דיון

4.         העידו בפני, בח"נ על תצהירי העדות הראשית, מטעם המבקשת מר רמי ברזילי,             המשיבה 3 ומטעם המשיב 4 - מנהל הסניף מר פליקס שמואל.

            התבקש צירוף תצהיר הזמה של המשיב 2, מטעם המבקשת, ואולם בהעדר         התייצבות מטעם המשיב 2, הדבר ירד מן הפרק.

5.         לאחר עיון בחומר שבתיק וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לדחות את הבקשה לגופה לגבי כל המשיבים, ולמעט המשיב 2, לגביו הבקשה נמחקת בהעדר התייצבות וטיעון.

            לא ראיתי מן החומר שבפני שהמבקשת זכאית להירשם כבעלת הרכב, ובנסיבות            שכאן ואלו נימוקי : -

            מסוף 2002 הרכב לא היה בחזקת המבקשת, וכאשר החזקה והשימוש בו בעיקר             בידי המשיב 2, וברשות המבקשת.

לא שוכנעתי שאכן היה ביטול עסקה, המצדיק השבת הרכב למבקשת, וכנגד התחשבנות וקיזוז שנערך בין המבקשת ומנהלה למשיב 2. הדבר נותר בתום הדיון לוט בערפל, אי הבהירות כאן פועלת לחובת המבקשת, שהסתפקה לעניין זה בטיעון         תמציתי ביותר כאמור בסעיף 8 לתצהירה. הטענה נשארה סתומה ובלתי מוכחת             עד תום הדיון, כאשר מאידך לא נסתרה הטענה שבמקביל נפתח תיק הוצל"פ כספי ע"י המבקשת כנגד המשיבה 3, ובקשר לחלק מן השיקים שאמורים להיות תמורת הרכב שהמבקשת עקב הביטול הנטען, לא אמורה לגבותם, ו/או לחילופין לא פירטה להנחת דעתי זכות קיזוז מספקת בהתחשבנות הכלולה שבינה ומנהלה, לבין המשיב 2.

            אין גם הסבר מספק לשיהוי שבפניה בעניין לביהמ"ש, ממועד ביטול העסקה, בו             חלפה למעלה משנה, ובוודאי מן המועד שחידוש רישיון הרכב לא הגיע למבקשת.

            ביחס למשיבה 3 לא הוכח כי בנסיבות כאן, ונוכח החזקתו הממושכת של המשיב 2         ברכב, ודרך רשום רכבים אחרים שהיו בבעלותו על שם המשיבה 3, שהמשיבה 3   הייתה שותפה לתרמית ו/או הייתה מודעת לפגם כלשהו בזכויות המשיב 2 ברכב עת הועברו אליה מסמכי העברת הבעלות, ופעלה מכוחם.

            יצוין כי, ביחס למשיב 4 מתקיימים התנאים המצוינים בסעיף 5 לחוק המשכון, כך         שאף אם המשיבה 3 לא הייתה בעלת הרכב, גובר בתחרות שבינו לבין המבקשת.