פסק-דין בתיק הפ 200326/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב, וזאת לאחר קושי באיתור כלל הסיכומים אשר הוגשו לתיק זה. פסק הדין ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל המיטלטלין והרכוש מכל מין וסוג שהוא המצויים בביתם של המבקשים ברחוב השחף 60 בתל מונד (להלן: "הבית") שייכים למבקשים והינם בבעלותם ובחזקתם הבלעדית.

המבקש 2 הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה ובו הצהיר כי המבקשים הינם הבעלים והמחזיקים הבלעדיים של הבית, כאשר כתובת המשיבות 2 ו- 3 הינה רחוב השחף 60 בתל מונד, אולם אין להן כל רכוש בבית. בנוסף לכך הוצהר כי המשיבה 2 הינה חברה בלתי סולוונטית וכי אין כל יריבות בין המשיבה 3 ובין המשיב 1. לבסוף הוצהר כי המשיב 1 קיבל צו במעמד צד אחד להטלת עיקול ברחוב השחף 60 בתל מונד, אצל המשיבה 3, על אף שלמשיבה 3 אין כל נכסים בכתובת הנ"ל וכאשר כל המיטלטלין אשר נמצאים בבית נקנו על ידי המבקשים והינם רכושם הבלעדי. המבקשים צירפו לתובענה רשימת מיטלטלין.

בכתב התשובה אשר צורף מטעם המשיב 1 הוגש תצהיר של מר רונן מנשה, אשר מבצע חקירות עבור משרד ב"כ המשיב 1 ובאותו תצהיר צוין כי בעקבות החקירה, המשיבה 2 איננה פעילה כיום וכאשר מדובר בחברה אשר עסקה בייבוא ושיווק נורות, וזאת כאשר היא פעלה מתוך בית מגורי המבקשים.

בפתח הדיון נטען על ידי ב"כ המשיב 1 כי מדובר בבית מגורים שהוא גם כתובת החברות וכמות המכשירים החשמליים מדברת בעד עצמה. ב"כ המבקשת טען כי מדובר בבית מגורים וכי יש בתים רבים שבהם יותר מ- 7 טלוויזיות.

במהלך הדיון ביקש ב"כ המבקשים לצרף תצהיר של המבקשת 2. ב"כ המשיב 1 התנגד לכך וביהמ"ש התיר צירוף התצהיר וקבע כי כל צד יכול להתייחס לכך בסיכומיו.

המבקש 1 נחקר במהלך הדיון על תצהירו במסגרת חקירה נגדית ובשלב מסוים התערב ביהמ"ש בחקירה וביקש מב"כ המשיב 1 להתמקד בנושא המיטלטלין, וזאת בהמשך להערת ב"כ המבקשים לפיה כל השאלות אשר נשאלו עד אותו מועד לא התייחסו כלל להמרצת הפתיחה ולמיטלטלין. ביהמ"ש קיבל את בקשת ב"כ המבקשים לצרף חשבוניות נוספות במהלך הדיון מאחר שאותן חשבוניות נגעו לתובענה עצמה. ב"כ המשיב 1 הביע בשלב מסוים התנגדות לחשבוניות שצורפו וביקש לפסול אותן.

לקראת סוף הדיון נשאל המבקש 1 אודות המכשירים החשמליים בביתו, כאשר עלה כי יחד עם המרתף, מדובר בבית בעל שטח של 327 מ'.

מר מנשה רונן, מטעם המשיב 1, נחקר על תצהירו אשר הוגש לתיק במסגרת חקירה נגדית ובמהלכה העיד, בין השאר, כי הוא עובד במשרד שירותי מידע לישראל. הוא העיד כי המשיבה 2 אכן פעלה מתוך הבית של המבקשים, אם כי הוסיף כי לא ראה שום נכס של החברה ואף לא ראה שנכנסה סחורה לבית.

ב"כ המשיב 1 ביקש בתום הדיון לסכם בכתב, כאשר ב"כ המבקשים העדיף לסכם בע"פ, בתום הדיון.

ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי מדובר במיטלטלין אשר מצויים בבית הפרטי של המבקשים וכאשר למשיבות 2 ו- 3 אין כל רכוש באותו בית. עוד נטען כי לטובת המשיב 1 עדות יחידה של חוקר שלא גילה כל ממצא הקושר את המשיבה 2 לבית ולמיטלטלין נשוא הבקשה, כאשר אין מקום לקבוע כי ספקים וקונים פעלו מתוך אותו בית.

ב"כ המשיבים הגישו את סיכומיהם הארוכים ובהם טענות רבות אשר חלק גדול מהן כלל אינן רלוונטיות לתובענה. באותם סיכומים נטען בנוסף כי המשיבה 2 והמשיבה 3 עוסקות בתחום החשמל, וכל זאת כאשר הכתובת אצל רשם החברות בקשר לאותן חברות הינה אותה כתובת של המבקשים ועל כן, מכוח החזקה הקבועה בסעיף 28 לחוק ההוצל"פ, יש לראות את חצרי המבקשים כחצרי המשיבות 2 ו- 3 הנ"ל ועל כן, על המבקשים להוכיח כי אכן מדובר במיטלטלין שלהם ולא של המשיבות 2 ו- 3. בנוסף לכך נטען כי מדובר בבית אשר מכיל למעלה מ- 80 מכשירי חשמל, אולם לא צורפו מסמכים ואסמכתאות כדי לבסס את הבעלות בהם.

בהתייחס לחשבוניות אשר צורפו במהלך הדיון, נטען כי מדובר בראיות אשר אינן קבילות ו/או, לחילופין, חסרות כל משקל ראייתי. עוד נטען כי אין מקום לקבל את תצהירה של המבקשת 1, אולם במידה שביהמ"ש לא יקבל את התנגדות המשיב 1, אין בכוחו של התצהיר כדי להוסיף מאומה באשר לסעד אותו מבקשים המבקשים מביהמ"ש, שכן החשבוניות אשר צורפו אינן רלוונטיות, כאשר לא ניתן לשייך חלק מהן לפריטים ברשימת המיטלטלין.

בסיכומי המשיב 1 טענות נוספות על כך שהמבקשים הבריחו נכסים תוך שימוש בפוליסת ביטוח כאליבי למיטלטלין, כאשר הם ביקשו להרחיב את הפוליסה על מנת להכליל בה מוצרי חשמל נוספים.

המבקשים הגישו סיכומי תגובה ובהם נטען כי אין בסיכומים של המשיב 1 דבר ולא כלום, וכל זאת כאשר הוכח כי המקרקעין שייכים אך ורק למבקשים ואין נפקא מינה במספר המכשירים שמשפחה מחזיקה בתוך ביתה, כאשר מדובר במכשירים ביתיים ולא תעשייתיים, שבהם עסקו המשיבות 2 ו- 3.

דיון

אין חולק כי הבית אשר נמצא ברחוב השחף 60 בתל מונד הינו בית אשר בבעלות המבקשים ואשר משמש כמקום מגוריהם של המבקשים. עיון ברשימת המיטלטלין מעלה בנוסף כי פרט לשני מחשבים + מסכים + סורקים + מדפסות, מרכזיית טלפונים משולבת, טלפון אלחוטי פנסוניק, מכשיר פקס פנסוניק ומחשב IPC + USB + רמקולים, אין ברשימה הנ"ל פריטים אשר במהותם פריטים משרדיים.

המשיבות 2 ו- 3 אכן עסקו בסחר בנורות, כאשר ברשימת המיטלטלין "נברשות", אולם אין לשלול כי מדובר בנברשות אשר נרכשו לצורך הבית ולא לצורך עסק או חברה.

נכון כי אותם פריטים אשר פורטו לעיל הינם פריטים בעלי אופי משרדי, אולם מדובר בפריטים אשר מצויים כמעט בכל בית בסדר גודל של הבית של המבקשים ועל כן הנני קובע במקרה דנן כי המבקשים הרימו את נטל ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח כי אותם מיטלטלין הינם מיטלטלין אשר מצויים בשימוש ביתי ולא לשימוש מסחרי, אגב פעילות עסקית של המשיבות 2 ו- 3.

במאמר מוסגר יצוין כי גם לו אותם פריטים בודדים היו פריטים של המשיבות 2 ו- 3, ערכם בערכי מימוש מהיר בהוצל"פ קטן ביותר. התצהיר אשר הוגש על ידי החוקר מטעם המשיב 1 לא הוכיח דבר. נהפוך הוא, אותו תצהיר אישר כי מדובר בבית אשר משמש את המבקשים כבית מגוריהם.

ברור כי בהיות רוב המיטלטלין, כמעט כולם, מיטלטלין אשר מצויים בבית מגורים, לרבות כיריים, מיקרוגל, שואב אבק, מקפיא, מכונת כביסה וכיו"ב, הנטל להוכחת מקום מגוריהם של המבקשים כמקום שבו מצויים מיטלטלין של חברות עובר למשיבה 1.