פסק-דין בתיק הפ 200318/05

פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו לתיק בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד המבקש והמשיבה 1, וזאת במסגרת בקשת המבקש ליתן פס"ד הצהרתי לפיו הציוד (להלן: " ליין הפיתות") על כל מרכיביו, כפי שנמצאים באחסנה אצל חברת א. אקרמן מערכות בע"מ בכפר הנגיד, וכפי שפורט ברשימת הציוד בפרוטוקול הדיון בה"פ 201295/04 מיום 20/02/05, נמצאים בבעלותו המלאה של המבקש וכי למשיבים אין זכויות בהם.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה בו הצהיר כי הינו הבעלים של מאפייה בשם "מאפה לי" הנמצאת ברחוב לוינסקי 108 בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. עוד הוצהר כי בחודש מרץ 2004 הוצע לו לרכוש ליין של פיתות על ידי "מאפיית הכפר" מחולון (להלן: " המאפייה"). המבקש צירף כנספח א' לתצהירו הנ"ל חשבונית רכישה של פיתות ממאפיית הכפר, שכן נהג לרכוש מהם פיתות. עוד נטען כי לאחר שניהל משא ומתן עם מר אורי זוכר, אשר הציג את עצמו בפני המבקש כבעלים של המאפייה ושל ליין הפיתות, סוכם עמו לרכוש את הליין של הפיתות תמורת סך של 78,750 ש"ח כולל מע"מ, וזאת באמצעות שיק מספר 08255901, אשר נפרע במועדו. צילום השיק, חשבונית המס בגין השיק ותדפיס חשבון הבנק צורפו כנספחים לתובענה.

בנוסף לכך, הוצהר כי המבקש שילם למוביל אשר נסע עם עובדים מטעם חברת אקרמן על מנת להוביל את ליין הפיתות למחסנים של החברה.

לבסוף הוצהר כי מדובר בעסקה אשר נעשתה בתום לב ובתמורה מלאה, כאשר היה בכוונת המבקש לפתוח ליין של פיתות בשלב מאוחר יותר.

מר רון כהן מטעם המשיבה 1 הגיש תצהיר בתגובה לתובענה, ובו טען כי המשיבה הפעילה עסק של מאפייה ברחוב המנור 3 בחולון, וזאת באמצעות הציוד נשוא התובענה. בנוסף לכך, הוצהר כי ביום 21/09/03 מכרה המבקשת את הציוד ל"מאפיית הכפר א.ש. בע"מ" (להלן: "מאפיית הכפר") ובגינו נכנסה כשוכרת למושכר במקום המבקשת שפינתה אותו, וזאת בהסכמת בעלי המושכר, והפעילה בו מאפייה באמצעות הציוד.

מר רון כהן צירף העתק של ההסכם כנספח א'1 והוסיף והצהיר כי השיקים הדחויים שמסרה מאפיית הכפר תשלום עבור הציוד לא נפרעו. הודגש כי המשיבה 3 מעולם לא רכשה את הציוד ולא הייתה מעולם בעלים של הציוד שנרכש, כאמור לעיל, על ידי מאפיית הכפר בלבד.

מר רון כהן מפנה לפסק הדין של בית משפט זה, אשר ניתן בעקבות בקשת מאפיית הכפר והמשיבה 3 לקבל פסק דין הצהרתי לפיו הציוד בבעלותן, ולכך שבמסגרת ההליך הוחזר הציוד למאפיית הכפר, על פי צו זמני, כנגד ערבות בסך 25,000 ש"ח. לעניין זה נטען בנוסף כי בדיעבד התברר שמאפיית הכפר, המשיבה 3 ומנהלן פעלו במרמה, כאשר אף שמו של המנהל, אורי זוכר, היה שם בדוי.

בהתייחס לעסקת הרכישה הנטענת על ידי המבקש, נטען על ידי המשיבה 1 כי מדובר בעסקה שנעשתה שלא בתום לב, כאשר הסכום אשר שולם, ולו לכאורה, נופל בהרבה מערכו של הציוד שנמכר.

בתצהירו הנ"ל של מר רון כהן ישנה התייחסות לתובענה אשר הוגשה על ידי המשיבה בה"פ 201295/04 בה ביקשה המשיבה מבית המשפט להצהיר כי הציוד שלה וכי על מאפיית הכוהנים ואקרמן להחזירו לידיה. בהמשך לכך, מתאר מר רון כהן כיצד זיהה, יחד עם אלי אקרמן, את הציוד של המשיבה אשר מצוי בכפר הנגיד בידי מר אקרמן, וכי נאמר לו על ידי מר אקרמן שהוא ירכז את כל הציוד בחוץ על מנת להובילו על פי הוראות בית המשפט. הודגש כי אקרמן לא הזכיר כלל את שמו של המבקש כבעלים או כרוכש של הציוד הנ"ל.

מר רון כהן הוסיף והצהיר כי הציוד נרכש על ידי המשיבה ממאפיית אל נור תמורת סך של 304,144.80 ש"ח כאשר הציוד שופץ, הותקנו בו מערכות ונוספו לו תוספות, כך שלאחר השיפור, מדובר בציוד בעלות של 642,348.80 ש"ח.

לבסוף הוצהר כי הציוד נרכש בסכום אשר נופל ב- 86% מערכו, ועל-כן מדובר ברכישה שלא בתום לב ובניגוד לתקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר.

המצהירים נחקרו במסגרת חקירות נגדיות על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, כאשר כל צד חזר בסיכומיו על טענותיו כפי שהוזכרו לעיל.

בפסק הדין אשר ניתן בתיק ה"פ 201109/03 נקבע כי המבקשות, וביניהן המשיבה 3 בתובענה זו, לא עמדו בנטל ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח כי הן אכן הבעלים של הציוד הנ"ל, ועל-כן - תובענתן נדחתה תוך חיובן בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

המבקש טוען כי למרות זאת, רכש את הציוד מאת המשיבה 3 כנגד תשלום תמורה הולמת ובתום לב. המשיבה 1 טענה, לעומת זאת, כי מדובר בציוד אשר נמכר למאפיית הכפר, אולם השיקים אשר שולמו בגין הציוד לא נפרעו בפועל, כאשר המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 34 לחוק המכר כדי להוכיח ולבסס הגנת תקנת השוק.

ב"כ המשיבה 1 טען בסיכומיו כי כנגד משיכת השיק על סך 78,750 ש"ח, ניתן לראות כי הופקדו לחשבון 80,000 ש"ח במזומנים, והמבקש לא יכול היה ליתן הסבר לשאלה מדוע לא צורפו דפי חשבון נוספים ואף לא הציג ראייה או הסבר מתקבל על הדעת בדבר כניסתו של הסכום הנ"ל, אשר כמעט זהה לסכום השיק אשר שולם בגין הציוד.

ב"כ המשיבה 1 תיאר בסיכומיו כיצד בוצעה העסקה בין המבקש ובין מאפיית הכפר במחיר מוגזם ומופחת, וכל  זאת כאשר מונה כונס נכסים בהתייחס לאותו ציוד באותו הזמן.

בנוסף לכך נטען בסיכומי ב"כ המשיבה 1 כי המבקש לא העיד עדים שיכולים היו לסייע לתובענה, כגון: מר אקרמן, נציגים מטעם מאפיית הכוהנים או מר אורי זוכר, יהא שמו אשר יהא.

בסיכומי ב"כ המבקש נטען, בין השאר, כי אין למשיבה 1 להלין אלא על מאפיית הכפר ועל כך שלא עמדה בהסכם שנכרת בין מאפיית הכפר לבין המשיבה 1, וכל זאת כאשר תנאי תקנת השוק חלים במקרה דנן לטובת המבקש.

בתדפיס חשבון הבנק אכן מופיעה הפקדה על סך 80,000 ש"ח בסמוך למועד פירעון השיק אשר שולם על סך 78,750 ש"ח על ידי המבקש בגין הציוד.