פסק-דין בתיק הפ 200192/06

פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב, בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבה "ליתן סעד הצהרתי הקובע כי קניית הרכב מסוג פולקסוואגן הנושא מס' רישוי 39-346-35 , על ידי המשיבה לא עמדה בתנאי תקנת השוק, כאמור בסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968, ועל כן המבקשת הינה הבעלים החוקיים של הרכב מאז ומעולם".

המבקשת הגישה את המרצת הפתיחה תחילה ללא תצהיר, אולם בעקבות החלטת בית המשפט מיום 14/5/06 ותשלום הסכום שנקבע, הוגש התצהיר לתיק, וזאת לאחר הגשת כתב התשובה מטעם המשיבה בצירוף תצהיר.

בתצהירה של המבקשת הנ"ל נטען, בין השאר, כדלקמן:

1. ביום 7/5/01 רכשה רכב חדש מסוג פולקסוואגן הנושא מס' רישוי 39-346-35 (להלן: "הרכב") תמורת סכום של 114,000 ש"ח ונרשמה במשרד הרישוי כבעליו.
2. ביום 17/7/01 נסעה לחו"ל והחנתה את הרכב בחניון לטווח ארוך בנמל התעופה בן-גוריון.
3. ביום 24/7/01 שבה ארצה בסביבות השעה 06:00 בבוקר, הלכה ברגל למגרש החניה, חיפשה את הרכב במשך זמן רב, אך לא מצאה אותו.
4. לאחר שהגיעה המבקשת לביתה, ניגשה למשטרה לצורך הגשת תלונה, ולמחרת פנתה לסוכן הביטוח על מנת להודיע לו שהרכב נגנב.
5. המבקשת פנתה למשרד הרישוי על מנת לקבל אישור לכך שהרכב גנוב, אולם נאמר לה שלא ניתן לקבל אישור כזה משום שהרכב בבעלות אדם אחר ממוצא ערבי מיום 22/7/01.
6. מספר ימים לאחר מכן מסרה המבקשת שני העתקים מקוריים של המפתח ושל השלטים של הרכב, וזאת לדרישת המבטחת, כאשר שני הסטים המקוריים נלקחו על ידה לחו"ל. 
7. בניגוד לטענת המשיבה, המבקשת לא נכנסה לחניה תחילה ואז נסעה לאחור לאחר שהוציאה את כרטיס החניה.
8. ככל הנראה חל שיבוש במערכת הזיהוי לנוכח עבודות כורכר במגרש החניה, וזאת כאשר מר דרור פרינץ, אשר משמש כטכנאי תמיכה למערכת הבקרה הממוחשבת המותקנת בחניה בנתב"ג, מסר בהודעתו במשטרה כי "מערכת הזמיר מזהה רק 95% מלוחיות הרישוי. האפשרויות שבהן המערכת אינה מזהה את לוחיות הרישוי הם במקרים כגון: עצם כלשהו שמסתיר את המצלמה, מזג אויר כמו ערפל כבד או אבק".
9. סביר ביותר לומר שחל שיבוש כלשהו בזיהוי רכבה של המבקשת עקב עבודות הסלילה והכשרת התשתיות שבוצעו באותה תקופה בחניון.
10. מדו"ח המעקב לגבי כניסות ויציאות מהחניון ביום 17/7/01, עולה כי המערכת הממוחשבת לא זיהתה את מספר הרישוי של כמה כלי רכב, וכי מספר כלי רכב אשר ביצעו נסיגה לאחור לאחר שהוציאו כרטיס חניה, לא זוהו על ידי המצלמה. מכאן שלא ניתן לדעת האם אכן רכבה של המבקשת הוא זה אשר נסע לאחור.
11. המבטחת לא שילמה למבקשת תגמולים בגין גניבת הרכב, וזאת מאחר שנפתחה חקירה משטרתית על ידי משטרת ישראל והרכב נתפס בפועל.
12. בעת שהיית המבקשת בחו"ל, אדם בשם יצחק אלבז פרסם ביום 18/7/01 מודעה בעיתונות ובה הציע למכירה את רכבה של המבקשת.
13. בעקבות המודעה, וככל שידוע למבקשת, התעניינה המשיבה ברכישת הרכב, ולאחר יצירת קשר עם מר יצחק אלבז, שילמה סך של 102,000 ש"ח בגין הרכב. בעקבות זאת, ביום 22/7/01 נפגש אותו יצחק אלבז עם המשיבה וקרוביה בסניף בנק הדואר בשכונת מעוז אביב בת"א על מנת להשלים את העסקה.
14. מהעדויות עולה כי מר יצחק אלבז התחזה לקרוב משפחה של המבקשת, והציג בפני פקידת הדואר טופס משרד התחבורה המשמש להעברת רישום הבעלות ברכב ללא נוכחות הבעלים, כאשר הפרטים אושרו כביכול על ידי עו"ד יגאל שפירא, ובדיעבד זויפו.
15. כנגד תשלום יתרת סכום התמורה בגין הרכב, העביר מר יצחק אלבז את הרכב ביחד עם מפתחות הרכב למשיבה.
16. המבקשת עתרה בבקשה לבית משפט השלום בפ"ת להשיב את החזקה ברכב לידיה, ואכן נקבע כי אין מחלוקת שלא מולאה תקנת השוק לעניין מכירת הרכב הגנוב, אולם לנוכח חקירה משטרתית, הותיר בית המשפט את הרכב בחזקת המשיבה, תוך שאסר על המשיבה לעשות דיספוזיציה ברכב עד לקביעת הבעלות בו.