פסק-דין בתיק הפ 200167/06

1.         במרכזה של תובענה זו עומד הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 24/4/04 (להלן - ההסכם), תוך כדי הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי המשיבות כנגד המבקשים בשני תיקי הוצל"פ.

            יצוין, כי ההסכם הוגש לראש ההוצל"פ למתן תוקף, והוא אכן אושר על ידו (כנזכר בסעיף 1 בתצהיר המבקש 1 שצורף לבקשה נספח ב 2 לתובענה).

            לעובדה זו חשיבות מכרעת לעניננו, כפי שנראה להלן.

2.         שאלת קיומו או הפרתו של ההסכם נדונה על ידי ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת כוכבה לוי) בצורה מפורשת, לפחות בשתי החלטות, מיום 6/7/05 ומיום 26/9/05 (נספחים ב' ו-ג' לבש"א).

            בשתי ההחלטות נקבע, למעשה, כי המבקשים לא קיימו את ההסכם.

3.         בתובענה זו עותרים המבקשים למתן צוים הצהרתיים, שענינם הארכת המועד לקיומו של ההסכם, תוך הכרזה שהמשיבות הן שמנעו את קיומו במועד ומינוי מומחה שיבדוק את ההתחשבנות הראויה להעשות על פי ההסכם.

            בפירוט הטענות, טענו המבקשים, למעשה, כי הם אינם חבים עוד חוב כלשהו למשיבות (למשל, בסעיף 24 סיפא ל-ה"פ).

            המשיבות עותרות בבש"א לדחיית התביעה על הסף, עקב מעשה בית דין, ובהסתמך על החלטות ראש הוצל"פ האמורות.

4.         לאחר חילופי כתבי בי דין עבי כרס בין הצדדים בשאלה שהועלתה, יצאה מאת המבקשים "הודעה בהולה לבית המשפט בענין בקשה לסילוק תובענה על הסף",  בעלת תוכן מפתיע:

            "המרחק בין ענינה של התובענה הנדונה לבין טענת המבקשות בענין מעשה בי דין, כמוהו כמרחק השמים מהארץ. שכן, יסודה של התובענה הנדונה טמון בעובדה לפיה אכן הופר הסכם הפשרה בין הצדדים, כפי שקבע ראש ההוצאה לפועל במסגרת דיונו בטענת פרעתי אחת שדן בה (בקשת פרעתי נוספת נמחקה ולא נדונה).

המשיבים אינם חולקים על קביעת ראש ההוצאה לפועל כאמור ומשום כך לא ערערו עליה!

אדרבא, המשיבים מצטרפים לתגובת המבקשות ככל שזו מתייחסת לממצאי ראש ההוצאה לפועל בכל הנוגע לקיומו ו/או להפרתו של הסכם הפשרה השני שנכרת בין הצדדים, כמו גם לעובדה שממצאים אלה יכול ויהיו מעשה בי דין כפי שטוענות לכך המבקשות.

זהו הדין, אלה העובדות, ועל כך אין עוררין.

עם זאת, יש להבדיל אלפי הבדלות בין שאלת הפרתו של הסכם ו/או קיומו, עובדה שהמשיבים אינם חולקים עליה, לבין הסיבות והטעמים לקרות הפרה זו, כמו גם לטעמים שמנעו מהמשיבים לקיים את הסכם הפשרה, שראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך, ומעולם לא היה מוסמך לדון בהן.

משום טעמים אלה, עותרים המשיבים להארכת המועד לקיומו של הסכם הפשרה, ולא טוענים לקיומו, נהפוך הוא. המשיבים מודים בהפרתו אך טוענים בד בבד לכך, כי הטעמים שהביאו לכך מצדיקים על פי דין את הארכת קיומו של סעיף 3 להסכם!!

לפיכך, אין בין מעשה בי דין שיצא מלפני ראש ההוצאה לפועל לבין הסעדים המבוקשים בתובענה הנדונה דבר וחצי דבר, שהרי מדובר בענינים שונים בתכליתם כשמים וארץ שהמבקשות חטאו להם, ולא בכדי תשובת המבקשות שבה וחוזרת על שידוע לכל בדין הישראלי, ולפיו ממצאי ראש ההוצאה לפועל יכול ויהיו מעשה בי דין בכל הנוגע להפרתו או קיומו של הסכם הפשרה השני, אך לא בדבר הטעמים העומדים מאחורי הוראות ההסכם והמניעה לקיומו, שכאמור ראש ההוצאה לפועל אינו יכול ואינו רשאי לדון בהם!

על כן, ענינה של התובענה ראוי וידון בפני ערכאה נכבדה זו המוסמכת לבדה לדון בסעדיה."

5.         דעתי איננה כדעת ב"כ המבקשים.

            מלכתחילה אני סבור, כי ראש ההוצל"פ היה מוסמך לדון בשאלת קיומו או הפרתו של ההסכם, שהוגש לאישורו ושנתן לו תוקף של החלטה (רע"א 113/04 בוכמן נ' בנק הפועלים בע"מ, לא פורסם).