פסק-דין בתיק הפ 200148/05

1.         המבקש עתר כי בית המשפט יצהיר כי קיים הסכם להסדר תשלומים בינו לבין המשיב (להלן: " הבנק"), שתוכנו הינו כפי שמבוקש ברישא להמרצת הפתיחה.

2.         אין מחלוקת כי כנגד המבקש ניתן פסק דין בתביעה שהגיש הבנק נגדו, בת. א. 46810/03. סכום החוב הפסוק עמד על 66,322 ש"ח. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. במסגרת זו, הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש.

            המבקש פנה אל הבנק בהצעה להסדר תשלומים. לטענתו, הוא הציע לבנק לשלם לו 10,000 ש"ח בתשלום מיידי, ו-36 תשלומים בסך 1,000 ש"ח לחודש. לאחר מכן, כך הוסכם לטענת המבקש, ייערך מו"מ בינו לבין הבנק על תשלום יתרת החוב.

3.         המבקש טוען כי פקידת הוצל"פ במשרד ב"כ המשיב, הודיעה לו כי הבנק קיבל את ההסדר, וכי סוכם עם הפקידה כי הבנק יסיר את העיקול וסך של 10,000 ש"ח יישלח למשרד ב"כ הבנק. המבקש ניגש למשרד ב"כ הבנק, קיבל את הבקשה לביטול העיקול וביטל את העיקול. לטענתו, תוך המועד המוסכם, הוא שלח לב"כ הבנק שני שיקים על סך כולל של 10,000 ש"ח.

            לאור זאת ניתן, לטענת המבקש, לקבוע כי הבנק קיבל את הצעת ההסדר שלו, הן ע"י קיבול בע"פ של הפקידה, והן בקיבול בהתנהגות.

4.         המבקש טוען כי לאחר מכן שלח הבנק לבא כוחו הצעת הסדר שלא היתה מקובלת על המבקש, וב"כ הבנק אף אמר לב"כ המבקש כי אם המבקש לא יחתום על ההסדר המוצע ע"י הבנק, הבנק ייחדש את העיקולים.

            המבקש לא חתם על הצעת ההסדר של הבנק, והבנק חידש את העיקולים.

5.         אני סבורה כי המבקש לא הרים את הנטל שהוטל עליו, ולא הוכיח כי הוא התקשר עם הבנק בהסכם לפריסת חובו לבנק לתשלומים, שתנאיו הינם התנאים שהמבקש טוען להם.

            אני סבורה כי מחומר הראיות עולה, כי הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ, אך לא הגיעו להסדר מחייב.

            הטעם הראשון לכך, הוא כי לא קיים מסמך כתוב המשקף את הסכמת הצדדים כפי שהמבקש טוען לה. אכן, ההסדר בן המבקש לבין הבנק אינו הסכם שהכרחי לערוך אותו דווקא בכתב. אולם, מאחר שהצדדים החליפו ביניהם טיוטות כתובות במהלך המו"מ לפשרה, ומאחר שמדובר בגוף גדול כמו בנק, הדעת נותנת כי על מנת להוכיח קיומו של הסכם בעל פה, נדרשות ראיות כבדות משקל. מובן שבאין מסמך כתוב, אין גם מסמך החתום כדין על ידי הצדדים, ואף עובדה זו מכבידה על הצד המבקש לטעון כי הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם.

6.         טענת ההסכם נסתרת מיניה וביה כאשר נבחנות טענות המבקש לגבי תוכן ההסכם. בין הצדדים קיימות מספר מחלוקות משמעותיות בהקשר זה.

            ראשית, הבנק דרש כי המבקש יתחייב לשלם לו את כל החוב הפסוק, כפי שהוא היה בלשכת ההוצאה לפועל - ב-48 תשלומים, לאחר תשלום ראשוני על סך 10,000 ש"ח.

המבקש טען, לעומת זאת, כי הוא הסכים לשלם 10,000 ש"ח ועוד 36 תשלומים בסך 1,000 ש"ח לחודש, כאשר לאחר מכן - תיבחן מחדש יכולתו הכלכלית של המבקש, ו" במידה ומצבו ישתנה לטובה, יעשה מאמץ לשפר את ההסדר. כמו כן באותה עת נדון בהנחה" (ס' 8 למכתב ב"כ המבקש מיום 4.1.05, שאף הוא מוכתר בכותרת "בלי לפגוע בזכויות").

            בניגוד לטענות ב"כ המבקש, אני סבורה כי קיים הבדל משמעותי ביותר בין הצעת הבנק לבין הצעתו של המבקש. המבקש אינו מתחייב לשלם את החוב במלואו, והוא מתנה את תשלום יתרת החוב מעבר לסכום של 46,000 ש"ח, בכך שמצבו הכלכלי ישתפר. בכך אין התחייבות מטעם המבקש לשלם את החוב במלואו, ואם הבנק עמד על כך שהמבקש ישלם את החוב כולו - הרי שהצדדים לא הגיעו להסכמה בנקודה קריטית ומשמעותית זו.  

7.         בנוסף, אין הסכמה בין הצדדים בנקודה משמעותית נוספת - המבקש טוען כי לא הסכים והוא מסרב לחתום על סעיף שמשמעותו ויתור על תביעות שלו כנגד הבנק. לגישתו, כאשר ייערך ההסדר הסופי בינו לבין הבנק בעוד 3 שנים, הוא ינסה לעשות שימוש בטענותיו נגד הבנק לצורך המו"מ לגבי תשלום יתרת החוב שתיוותר באותו מועד. הבנק לעומת זאת עמד ועומד על סעיף ויתור על תביעות, כתנאי לחתימת הסדר התשלומים.

8.         עולה מהדברים הנ"ל, כי המבקש התכוון לערוך הסדר ראשוני שישוב וייבחן בעוד שלוש שנים, כאשר כל צד שומר על טענותיו, ואילו הבנק התכוון לערוך הסדר סופי, לחיסול כל המחלוקות בין הצדדים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי הצדדים התקשרו בהסכם.

9.         ניתן לראות בבירור, כי בין הצדדים לא היתה הסכמה, מעיון במסמך נספח ט' לתצהיר ב"כ הבנק. זוהי טיוטת ההסדר, שנשלחה ע"י ב"כ הבנק לב"כ המבקש להערותיו. ב"כ המבקש הוסיף בכתב יד הערות לשישה סעיפים, שינה את מספר התשלומים המוסכם, ומחק לחלוטין את סעיף 7 לטיוטה (המתייחס לוויתור על תביעות). עיון קצר במסמך על הערותיו של ב"כ המבקש על גביו, מעלה כי בין הצדדים לא היה הסדר.

10.        אינני סבורה כי טענות המבקש לגבי הדין ודברים שהתנהלו בינו לבין פקידת ההוצאה לפועל, יש בהם כדי לשנות את המסקנה שלעיל.

             המבקש אינו טוען כי היה סבור כי המו"מ על תנאי הסכם הפשרה, התנהל בינו לבין פקידת ההוצל"פ. ב"כ  המבקש היה מודע לכך כי הוא מנהל מו"מ עם עו"ד, ולא עם פקידה. הוא שלח את המכתבים שלו, וביקש לנהל את שיחות הטלפון לגבי הסדר הפשרה עם עוה"ד טולידאנו, ולא עם הפקידה מטעמו.