פסק-דין בתיק הפ 200127/05

1.         המבקש הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתר כי בית המשפט יצהיר כי יש לו זכויות של מחזיק כדין מכוח ישיבה של שנים בנכס הידוע כגוש 6927 חלקה 70, הממוקם ברח' עין יעקב 11 תל אביב (להלן: " הנכס"), וכן להצהיר כי צו הפינוי שניתן כנגד המבקש אינו תקף.

2.         כעולה מהבקשה, המשיבה 2 היתה הבעלים של הנכס. המבקש טוען כי אביו תפס חזקה בנכס בסביבות שנות ה-70, ולאחר מכן החזיק הוא עצמו בנכס.

            אין מחלוקת כי המשיבה 1 (להלן: " העירייה ") רכשה את הזכויות בנכס מהמשיבה 2 ביום 24.4.02 (ר' סעיף 3 לבקשה).

            כעולה מעיון בנסח הטאבו של הנכס, ביום 29.5.02, נרשמה הערת אזהרה לטובת העירייה על הנכס.

3.         ביום 1.7.04, הוציאה המשיבה צו לסילוק ידו של המבקש מהנכס, שנמסר לידי המבקש ביום 12.7.04.

            הצו הוצא מכוח סמכותה של העירייה, לפי ס' 4(א) לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק").

4.         ב"כ המבקש עתר בראשית הדיון כי בית המשפט ימחק את התביעה כנגד המשיבה 2.

            באשר לעירייה, היא הגישה תגובתה לתובענה, אם כי לא תמכה אותה בתצהיר. לכן, ככל שמדובר בתשובה בעובדות להן טוענת העירייה - אין לעובדות אלה בסיס ראייתי, ובית המשפט לא יתייחס אליהן.

5.         אני סבורה כי המבקש לא הוכיח כי הוא זכאי לקבל את הסעד הראשון לו עתר בתביעתו. המבקש עתר, כזכור, כי בית המשפט יצהיר שהוא בעל זכויות מחזיק כדין בנכס. המבקש לא ביסס עתירה זו על כל מסמך או ראייה, מה עוד שכעולה מחקירתו הנגדית, אין לו טענה לפיה הוא עצמו (או אפילו אביו) קיבל אי פעם רשות כלשהיא ממי שהיו בעלי הנכס - אגודת בית הכנסת חב"ד. ב"כ המבקש לא חזר על טענותיו בהקשר זה בסיכומים מטעמו.

6.         נשאלת השאלה האם יש מקום להעתר לסעד השני המבוקש בבקשה, המתייחס לצו הסילוק.

            המבקש טוען כי צו הסילוק הוא חסר תוקף. לטענתו, לצו לא צורף נסח טאבו - או אף הסכם רכישה של הנכס ע"י העירייה מהמשיבה 2. בנוסף, ע"פ הטענה, חרף האמור בחוק, הצו לא הוצא בתוך פרקי הזמן המנויים בס' 4א' לחוק - היינו תוך 3 חודשים מיום שהתברר לממונה כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר מ-12 חודשים מיום התפיסה.

7.         אני סבורה כי אין לקבל את הבקשה אף בפן הזה שלה.

            ראשית, אין חולק כי הצו נמסר למבקש עוד ביום 12.7.04. כעולה מהאמור בצו, דינו כדין פסק דין, והמבקש נדרש לסלק את ידו מהמקרקעין, או לחלופין לפנות לבית משפט השלום כדי להוכיח כי יש לו זכות להחזיק במקרקעין - והכל - תוך 14 יום מיום מסירת הצו (ר' ס' 5 ג' לחוק).

8.         אין חולק כי המבקש לא עמד בלוחות הזמנים הנ"ל. הוא אף לא הגיש בקשה להאריך אותם, ובחקירתו הנגדית לא נתן כל טעם ממשי לכך שלא פנה לבית המשפט במועד.

            לכן, ובהתאם לס' 5 ג' לחוק, ובהתאם לאמור בצו, ואת ההליך על פיו, שהמבקש היה מודע לו, הפך הצו לחלוט. המבקש אינו רשאי לעקוף את הוראות הצו, ולפנות לבית המשפט שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק, בדרך של המרצת פתיחה.

9.         טענתו של המבקש לפיה העירייה לא עמדה בזמנים הקבועים בחוק, וכי הצו ניתן מעבר לתקופה בה היה ידוע לעירייה כי הוא תפס חזקה בנכס, אינה יכולה להתקבל במסגרת ההליך דנן. זו טענה מהסוג שהיה על המבקש להעלות לו היה פונה לבית המשפט. אינני סבורה כי יש מקום לאפשר למבקש להעלות טענה זו בהליך זה, העוקף כאמור את ההליך בו היה על המבקש לנקוט.

            יתרה מזאת, וזה העיקר: בבקשה הנוכחית אין כל ראיה ביחס לטענת המבקש, לגבי המועד בו הוא טוען בו נודע לממונה על החזקתו של המבקש בנכס. לכן, המבקש לא הרים את הנטל ולא הוכיח, במסגרת התובענה דנן, כי העירייה ידעה כי הוא מחזיק בנכס במועד הקודם ל-12 חודשים לפני הוצאת צו הפינוי - או במועד אחר כלשהוא (המבקש אינו מתייחס בתצהירו כלל לשאלה מתי נודע לעירייה כי הוא מחזיק בנכס). לכן, המבקש לא הוכיח כי הצו לא ניתן במסגרת הזמנים הקבועים בס' 4 לחוק.

10.        המבקש הוסיף וטען כי לצו אין תוקף, משום שלא צורף אליו נסח טאבו של הנכס - וזאת בניגוד להוראות ס' 4 א' הנ"ל לחוק. לטענתו, מאחר שלא צורף נסח טאבו, הצו אינו תקף, ולכן ניתן לתקוף אותו גם בהליך כגון ההליך דנן.

            אינני מקבלת את הטענה. לצו אכן לא צורף נסח טאבו. צויין בו כי "הסכם הרכישה יצורף ע"פ בקשה". ואולם, אינני סבורה כי אי צירוף נסח טאבו שולל את תוקפו של הצו ומאיין אותו . הצו אינו הופך void חרף אי צירוף הנסח.