פסק-דין בתיק הפ 200100/05

1.         המשיב הגיש תובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ה. פ. 944/92 (להלן: " התובענה הראשונה "). המבקשים טוענים כי המשיב הגיש את התובענה הראשונה בשם כל משפחתו. המשיב עתר, בתובענה הראשונה, כי בית המשפט יצהיר כי יש לרשום 30% מהמניות בחברת אולמי שושנים בע"מ, ו-30% מנכס מקרקעין מסויים, על שם המשיב, עבורו ועבור משפחתו. בית המשפט קיבל את עתירת המשיב בתובענה הראשונה. בפסיקתא מיום 17.2.93, ניתן צו להעברת הנכסים כמבוקש, מונה כונס נכסים לצורך כך, ובית המשפט חייב את המשיבים בתובענה הראשונה בהוצאותיו של המבקש בתובענה הנ"ל, הוא המשיב בתובענה דנן.

2.         המבקשים הגישו תובענה נגד המבקש - המרצת פתיחה 1018/00. בתביעה זו עתרו המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי זכויות המשיב במקרקעין נשוא התובענה הראשונה הן 6% בלבד מסך כל הזכויות במקרקעין, וכי לכל אחד מהמבקשים יש זכות להרשם כבעלים של 6% מסך כל הזכויות במקרקעין (המרצת פתיחה זו תכונה להלן: " התובענה השניה ").

בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה השניה.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 6365/03).  בית המשפט העליון דחה את רוב הטענות בערעור (למעט טענה לגבי זיהוי החלקות שלגביהן יש לבצע את הרישום).

3.         בתובענה דנן, טוענים המבקשים, כי מאחר והמשיב פעל כשלוח שלהם בהגשת התובענה הראשונה, הם זכאים לחלק יחסי מההוצאות שנפסקו לזכות המשיב בתובענה הראשונה. לכן, לטענתם, אין המשיב זכאי לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייבת בתובענה הראשונה (חברת רוזלינדה), שכן המבקשים מבקשים לוותר על חלקם בהוצאות שנפסקו לזכות החייבת.

4.         כעולה ממכלול טענותיהם של המבקשים, הם מבססים את תביעתם על שני אדנים עיקריים: הטענה הראשונה היא  כי המבקשים  זכאים לקבל חלק מההוצאות שנפסקו לזכות המשיב, שכן הם נשאו בחלק מההוצאות במהלך ניהולה של התובענה הראשונה.

טענה שניה היא כי הם זכאים לחלק מההוצאות, מכוח הוראות ס' 10 ב' לחוק השליחות.

5.         מנגד, המשיב טוען כי הוא נשא בהוצאות התובענה הקודמת בעצמו, ועל כל פנים המבקשים לא הוכיחו אחרת.

נטען כי מהפסיקתא של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתובענה הראשונה עולה כי ההוצאות נפסקו לזכות המשיב, ולזכותו בלבד.

כן נטען כי המבקשים מנועים מלהגיש את התובענה דנן מחמת מעשה בית דין - מאחר שבתובענה השניה - ה. פ. 1018/00, עתרו המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי הם זכאים לזכויות בנכס המקרקעין נשוא התובענה הראשונה. המבקשים לא עתרו במסגרת התובענה השניה כי בית המשפט יצהיר כי הם זכאים לחלק מההוצאות שנפסקו בתובענה הראשונה.

6.         אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי הם נשאו בחלק מההוצאות נשוא התובענה הראשונה.

המבקשים ניסו להוכיח את טענתם על סמך מסמכים שצורפו כנספח א' לתצהירה של המבקשת 3. מדובר במסמכי התחשבנות, שאין חולק כי נערכו ע"י המשיב, בקשר עם התחשבנות בינו לבין המבקשת 3. אולם, אני סבורה עולה מעיון במסמכים כי הם אינם קשורים לתובענה הראשונה.

ראשית, המבקשת 3 לא ידעה להסביר את תוכנם של המסמכים. שנית, עיון במסמכים מעלה כי הם אינם מתייחסים לשנים נשוא התובענה הראשונה (שנים 92-93) אלא לשנים מאוחרות יותר.

לכן, המסמכים מעידים על כך כי בין הצדדים היו התחשבנויות שונות, אך אין בהם כדי להעיד על כך כי היתה התחשבנות שעניינה התובענה הראשונה, או כי המשיב גבה מהמבקשים או ממי מהם חלק מההוצאות בהן הוא נשא במסגרת התובענה הראשונה.

7.         ב"כ המבקשים פנה לב"כ המשיב מספר ימים לפני הדיון, וביקש כי המשיב יביא לדיון אסמכתאות על תשלומי ההוצאות בהם נשא המשיב.

המשיב לא הביא את החומר.

אינני סבורה כי יש בכך כדי לשנות את התוצאה. אין חולק כי המשיב הוא זה שהגיש את התובענה הראשונה. הנטל להוכיח כי חרף זאת, גם המבקשים נשאו בהוצאות כאלה או אחרות הקשורות לתובענה הראשונה - מוטל על המבקשים. אני סבורה כי המבקשים לא הרימו את הנטל, והעדר מענה של המשיב לפנייה לבא כוחו - אין בו כשלעצמו כדי להביא לתוצאה אחרת.

8.         השאלה הבאה שיש לבחון אותה מתייחסת לס' 10 ב' לחוק השליחות.

הסעיף קובע: