פסק-דין בתיק הפ 195/07

בפני בקשה לביטול פסק בורר.

רקע עובדתי

1.         המבקשת, (להלן: " סאנריידר") היא חברה העוסקת בשיווק תוספי תזונה וקוסמטיקה. המשיבה, בריאות ושגשוג בע"מ (להלן: " בריאות ושגשוג"), פעלה כמפיצה של המבקשת עד תחילת שנת 2005. היחסים בין הצדדים הוסדרו על פי הסכם מפיץ, שכלל את המדריך העסקי של סאנריידר (להלן: " ההסכם"). במדריך העסקי נקבע כי המחלוקות בין הצדדים יתנהלו במסגרת של בוררות (עמ' 81-89 למדריך העסקי). בתחילת שנת 2005 התגלעו מחלוקות בין הצדדים בשל רצונה של בריאות ושגשוג למכור את זכויות ההפצה שלה לצדדים שלישיים, והתנגדות סאנריידר לקונים המוצעים. בהמשך, התגלעו גם מחלוקות נוספות הנוגעות לטענות סאנריידר בדבר הפרות של ההסכם מצד בריאות ושגשוג. ההסכם בין הצדדים בוטל על-ידי סאנריידר. 

2.         בריאות ושגשוג הגישה תביעה שנדונה בפני כבוד הבורר, עו"ד איל רוזובסקי. בתביעה נתבע פיצוי בגין הנזק שנגרם לבריאות ושגשוג בשל כך שסאנריידר מנעה ממנה את מכירת הסוכנות, וכן פיצוי על עוגמת נפש ותשלום עמלות.

3.         בהתאם להסכם היתה לסאנריידר זכות לאשר את הרוכשים הפוטנציאליים שלהם בקשה בריאות ושגשוג למכור את הסוכנות. הבורר בחן בפסק-הבוררות את נימוקי הסירוב של סאנריידר לקונים שהוצעו על-ידי בריאות ושגשוג לרכישת הסוכנות, וקבע כי נימוקי הסירוב אינם עולים בקנה אחד עם ההסכם, וכי סאנריידר פעלה בניגוד להוראותיו. הבורר קבע כי הנזק שנגרם לבריאות ושגשוג כתוצאה מהפרת ההסכם הוא המחיר שהיא היתה אמורה לקבל בגין המכירה, בסך של 1.5 מליון ש"ח.

4.         הבורר דחה את התביעה לעמלות, וקבע כי אילו בריאות ושגשוג היתה מוכרת את הסוכנות בחודש דצמבר 2004, היא לא היתה מקבלת עוד עמלות. מאחר שהבורר פסק כי סאנריידר תשלם לבריאות ושגשוג פיצוי המשקף את המכירה שנמנעה ממנה, תביעתה לעמלות נדחתה. הבורר דחה את תביעת בריאות ושגשוג לעוגמת נפש.

5.         יצוין כי במסגרת הליך הבוררות הוגשה גם תביעה של סאנריידר נגד בריאות ושגשוג שעילתה תביעת פיצוי בשל הפרות הסכם על-ידי בריאות ושגשוג, הוצאת לשון הרע כנגד מר גריכטר, בעל השליטה בבריאות ושגשוג, וגזל סודות מסחריים. תביעה זו נדחתה על-ידי הבורר והיא אינה חלק מיריעת המחלוקת בבקשה זו, למעט טענת סאנריידר כי הבורר לא דן בטענתה כי ההסכם בוטל כדין על-ידה - טענה שהועלתה במסגרת התביעה שכנגד. ענין זה יידון להלן.

6.         לטענת סאנריידר הבורר חרג מסמכותו, מאחר שפסק לטובת בריאות ושגשוג סעד שלא נתבע במסגרת הבוררות. עוד נטען כי הבורר קבע כי לסכום הפיצוי יתווסף מס ערך מוסף, על אף שסכום זה לא נתבע על-ידי סאנריידר. כמו כן, נטען כי הבורר לא הכריע בשני עניינים שהובאו להכרעתו. 

סאנריידר טענה כי יש להורות על ביטולו של פסק הבורר או חלקים ממנו לאור התקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות:  חריגה מסמכות - סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות - סעיף 24(4) לחוק הבוררות, אי-הכרעה בעניינים שנמסרו להכרעת הבורר- סעיף 24(5) לחוק הבוררות, אי מתן נימוקים בפסק הבורר - סעיף 24(6) חוק הבוררות,  פסיקה בניגוד לדין בניגוד להסכם הבוררות- סעיף 24 (7) לחוק הבוררות.

דיון

7.         כידוע, הכלל הוא, כי " בגדר הדיון לביטול פסק בוררות אין בית המשפט נזקק להשגות ערעוריות על צדקת הכרעתו של הבורר"  - רע"א 1512/92 קירת-חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר, פ"ד מ"ז (5) 529 (להלן: "ענין קירת").  

זאת ועוד - שעה שמוגשת בקשה לביטול פסק בורר לבית המשפט המבוססת על עילות הביטול של סעיף 24 לחוק הבוררות, על בית המשפט החובה להקפיד ולבדוק האם אין מדובר בטענות ערעור בלבוש בקשה לביטול פסק בורר- ס' אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) בעמ' 965 (להלן: " אוטולנגי") .

כמו כן, מגמת בתי המשפט הינה להמנע מהתערבות בפסקי בוררות, ולפרש את עילות הביטול בצורה דווקנית (ר' רע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' זאב שורגי (טרם פורסם)).

לאור האמור לעיל, יידונו להלן טענות סאנריידר.

הטענה בדבר פסיקת סעד שלא נתבע

8.         לטענת סאנריידר, בריאות ושגשוג לא עתרה לסעד שיחייב את סאנריידר לרכוש ממנה את הסוכנות. אף על פי כן, הבורר הורה בפועל על מכירת הסוכנות לסאנריידר, וקבע כי סאנריידר "נכנסת לנעליה של בריאות". סעד זה - מכירה כפויה של הסוכנות - לא התבקש, לא נדון, ולא נבחן בבוררות. סעד זה אף לא קבוע בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. על כן, הבורר חרג מסמכותו, פסק בניגוד לדין המהותי ולא איפשר למבקשת להביא ראיות ולהתגונן מפני סעד שלא נתבע כלל.

בריאות ושגשוג טוענת כי הבורר פסק את הסעד של הרכישה כפיצוי בגין הנזק שגרם לה, עקב הפרתה של סאנריידר את ההסכם, בסיכול מכירת הסוכנות. לטענתה, סאנריידר היתה צריכה לצפות כי הבורר עשוי לפסוק פיצויים בגין סיכול המכירה. עוד נטען כי הבורר לא כפוף לדין המהותי, וכי בכל מקרה לא נגרם לסאנריידר עיוות דין.

9.         בריאות ושגשוג הגישה לבורר " הודעה על אופי הסכסוך בין הצדדים והסעדים המבוקשים", אשר היווה את כתב התביעה מטעמה בבוררות (מוצג ג' לבקשה לביטול פסק בוררות). בין הסעדים שהתבקשו על-ידיה צוין כי " באם הסוכנות של המבקשת תיסגר יש לשלם למבקשת פיצויים ראויים בגין המוניטין העסקי אותו בנתה כל השנים. המבקשת יכולה היתה למכור ויכולה עדיין , את סוכנות ההפצה שלה בסך של 1,500,000 ש"ח ... באם לא יאושר לה למכור את סוכנות ההפצה שלה לצדדים שלישיים ... על המשיבה לשלם לה סך של 1,500,000 ש"ח פיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שלא אושר לה למכור את העסקה". (ר' סעיף 1.7 להודעה).

10.        הבורר קבע בפסק הבוררות כי בריאות ושגשוג הוכיחה את המחיר שהוצע לה תמורת הסוכנות - סך של 1.5 מליון ש"ח (ר' בעמ' 6 לפסק הבוררות ובעמ' 11), וכי סאנריידר מנעה מכירה זו בניגוד לתנאי ההסכם. על כן, הבורר קבע כי " בענייננו הוכח שווי הסוכנות על-פי הצעה של קונה מרצון למוכר מרצון. מדובר במבחן השוק. בין אם המחיר משקף שווי ובין אם לאו עובדה היא, כי נמצא קונה שהסכים לשלמו. אלמלא התנהגותה של סאנייידר, היתה בריאות ושגשוג מקבלת סכום זה מהקונה. סכום זה הינו איפוא השווי של הסוכנות שנמנע מבריאות ושגשוג. זהו סכום הנזק שלה. בהתנהגותה, כאמור לעיל, גרמה סאנריידר לבריאות ושגשוג נזק. הנזק הינו המחיר שהוכח, כי היה בידה של בריאות ושגשוג לקבל. קרי, סך 1.5 מיליון ש"ח".

11.        מכאן עולה כי הבורר פסק פיצוי בגין נזק, שנגרם כתוצאה מכך שהמכירה לא אושרה על-ידי סאנריידר, תוך הפרת ההסכם. את הנזק חישב הבורר בהתאם למחיר שניתן היה למכור בו את הסוכנות. פסיקת פיצוי זה נעשתה במסגרת סמכויות הבורר. כאמור לעיל, בריאות ושגשוג תבעה פיצוי על הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שסאנריידר סיכלה את מכירת הסוכנות.

יוער עוד כי לו סברה סאנריידר כי אין מקום לתביעת סעד זה, היתה לה האפשרות להתנגד לכך במהלך הבוררות, במסגרת טענותיה לפיה בריאות ושגשוג אינה זכאית לפיצוי, וכי שיעור הפיצוי לא הוכח (ר' סיכומי סאנריידר, בסעיף 3ד', נספח ז'2 לבקשה לביטול).

12.        כאמור לעיל, סאנריידר טענה כי הבורר חייב אותה בפועל לרכוש מבריאות ושגשוג את סוכנות ההפצה שלה. על כן החלטתו אינה בדבר פסיקת פיצוי, אלא חיובה לרכישה כפויה של הסוכנות. איני מקבלת את הטענה.

13.        בסעיף 39 לפסק הבוררות, קבע הבורר כי " לנוכח הכרעתי לעיל, לפיה על סאנריידר לפצות את בריאות ושגשוג בגין כך שמנעה מבריאות ושגשוג למכור את הסוכנות - פיצוי שמעמיד את בריאות ושגשוג באותו מצב אלמלא ההפרה (קרי, התמורה בידיה ואין עוד קשר חוזי בין הצדדים) - אין משמעות מעשית לשאלה אם ביטלה סאנריידר את ההסכם כדין".