פסק-דין בתיק הפ 1580/04

לפניי תובענה לסעדים הצהרתיים שהוגשה ביום 1/12/04 בדרך של המרצת פתיחה, והועברה לפסים של תביעה רגילה, בהתאם להוראת תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

העובדות הצריכות לעניין

1.                עניינה של התובענה בשני הסכמים שנחתמו בין הצדדים במשרדו של הנתבע 6 שהוא פרקליט במקצועו (להלן: "הפרקליט").

על-פי ההסכם הראשון, שנחתם ביום 7/10/99, קיבלה התובעת ברכה יעקב (להלן: "ברכה")  הלוואה בסך 110,000 ש"ח מידי הנתבע 3 יצחק יחיא (להלן: "יחיא"), והתחייבה לרשום לטובתו משכנתא על הדירה הרשומה על שמה ברחוב הרצל 27 כפר-סבא, הידועה גם כתת-חלקה 178/32 בגוש 6439 (להלן: "הסכם ההלוואה" ו- "שטר המשכנתא", מצורפים כנספח ב' לתובענה). 

לפי ההסכם השני, אשר נחתם ביום 21/10/99, מכרה ברכה את הדירה הנ"ל לנתבעים 1 - 2 (להלן: "גכמן"), תמורת סך של 135,000 $ (דולר ארה"ב) (להלן: "הסכם המכר", נספח א' לתובענה). בסעיף 8 להסכם נכתב, כי סך של 26,000 $ שולם למוכרת במעמד החתימה על ההסכם, ועד ליום 30/11/99 ישולם סכום נוסף של 104,000 $, מכספי המשכנתא שיתקבלו לרכישת הדירה, כדלקמן: סך של 275,000 ש"ח ישולם בשיק לפקודת הפרקליט, כפקדון לסילוק חובות המוכרת והוצאות, וסך של 167,000 ש"ח ישולם בשיק לפקודת המוכרת. תשלום אחרון בסך של 5,000 $ ישולם בשיק בנקאי עם מסירת הנכס ביום 30/12/99.   

2.                על-יסוד הסכם המכר, נטלו גכמן הלוואה בסך של 444,000 ש"ח מידי הנתבע 4 (להלן: "הבנק"), ולשם הבטחת פירעונה, משכנו את זכויותיהם החוזיות בדירה (מסמכי ההלוואה צורפו כנספח ג' לתובענה). ברכה, מצדה, חתמה על כתב התחייבות לרישום משכנתא למקרה שלא תועבר הבעלות בדירה על שם גכמן, או למקרה שיינתן נגדה צו פירוק, צו לקבלת נכסים, צו למינוי כונס נכסים או צו עיקול על הדירה (נספח ד' לתובענה).

בהתאם לסעיף 8 להסכם המכר ולכתב הוראות בלתי-חוזרות, עליו חתמו הצדדים להסכם, משך הבנק ביום 28/10/99 שני שיקים בסך כולל של 169,000 ש"ח לפקודת ברכה, ושיק על סך 275,000 ש"ח לפקודת הפרקליט (צילומי השיקים צורפו כנספח ה' לתובענה).

3.                משלא הועברו הזכויות בדירה על-שם גכמן ולא נפרעו תשלומי ההלוואה כסדרם, הגיש הבנק ביום 21/1/03 בקשה למימוש המשכון שנרשם לטובתו על זכויותיהם בדירה, וביום 3/6/03 הגיש בקשה למינוי הנתבעת 5 ככונסת נכסים על הזכויות. ביום 6/11/03 הודיעה ברכה, באמצעות בא-כוחה הנתבע 7 (להלן: "פרידמן"), על התנגדותה למינוי כונס וביקשה עיכוב הליכים. טענתה הייתה, כי הקונים עדיין לא שילמו תשלום אחרון בסך 5,000 ,$ כפי שהתחייבו בהסכם המכר, וכן פיצויים מוסכמים בסך 13,500 $ בגין הפרת ההסכם. לכן, לא הועברה לידיהם החזקה בדירה ולא נרשמו זכויות הבעלות על שמם. להתנגדות צורף תצהיר מאת ברכה, לאימות העובדות הנטענות והעתק מהסכם המכר (ראו נספח ט' לתשובת הבנק). טענה זו חזרה על עצמה בתשובה שהוגשה מטעם ברכה ביום 24/12/03 (נספח י' לתשובת הבנק), ובהודעה שהוגשה מטעמה ביום 19/1/04. להודעה זו צורפו תצהיר של ברכה ומסמכים נוספים, בהם מכתב מהפרקליט מיום 11/9/03 המפרט את השתלשלות העניינים בקשר עם מכירת הדירה, שטר פדיון משכנתא חתום בידי ברכה ויחיא, וכתב ההתחייבות (ראו: נספח יב' לתשובת הבנק, וכן ראו: תגובה מיום 20/6/04 - נספח יד' לתשובת הבנק).

4.                ביום 16/6/04 מונתה הנתבעת 5 ככונסת נכסים על הזכויות (להלן: "הכונסת"). במסגרת הליכי הכינוס, הגישה הכונסת בבית-משפט זה תביעה לאכיפת הסכם המכר ולתשלום פיצויים בגין הפרתו ובקשה לסעד זמני לפינוי הדירה. הדיון בתביעה הועבר לבית-משפט השלום בכפר-סבא, ועוכב בהסכמת הצדדים עד להכרעה בתובענה דכאן (ראו: החלטת בית המשפט מיום 19/12/04 בת"א 6104/04).

גירסת התובעת וטיעוניה המשפטיים

5.                 על-פי הגירסה המוצגת בתובענה, נפלה ברכה קורבן ל"עסקת עוקץ" שנרקמה על-ידי מספר גורמים שחברו יחדיו, ובראשם הנתבע הפורמלי, שלום סיאני (להלן: "סיאני"), מי שהיה במועדים הרלוונטיים חבר של בתה של ברכה, והתגורר עמן תחת קורת גג אחת. אותו סיאני ביקש מברכה כי תשמש כערבה להלוואת משכנתא שלקח על מגרש בכפר-סבא, על-מנת שיוכל למוכרו ולפרוע חובות. לטענתה, נענתה לבקשתו מתוך לחץ ופחד, נוכח חובותיו של סיאני לעבריינים בשוק האפור. בשל עיקולים המוטלים על חשבונותיו, ביקש סיאני כי כספי ההלוואה יועברו אל ברכה, והיא תעבירם לידיו. כך, כשהגיעה למשרדו של הפרקליט, הבינה ברכה כי היא חותמת על הסכם הלוואה כערבה לסיאני, ולא תיארה לעצמה כי למעשה חתמה על הסכם למכירת הדירה. עוד היא טוענת, כי לא קיבלה לידיה סכום של 26,000 $ או כל סכום אחר במעמד החתימה, כאמור בהסכם  (ראו: סעיפים 1 - 15 לתצהירה של ברכה). 

6.                לטענת ברכה, נעזר סיאני בשני ספסרי-משכנתאות, רמי ורוברט, שאותם לא ראתה במו עיניה אולם שמעה עליהם מבתה, ואלה גייסו לצורך רכישת הדירה את גכמן, זוג עולים חדשים, שגם בהם לא פגשה ברכה מעודה. גכמן פנו לבנק לקבלת הלוואת משכנתא לזכאים ומשכנתא משלימה עבור רכישת הדירה, וכדי לעמוד בתנאים לקבלת ההלוואה, נרשמו כעובדים בחברת כוח אדם. כשבועיים לפני מתן ההלוואה, לגרסת ברכה, דאגו ספסרי ההלוואות כי תירשם הערת אזהרה בגין הלוואה בסך 110,000 ש"ח לטובת יחיא, שאף עמו לא נפגשה מעולם ואיננה יודעת מי הוא. לסברתה, הדבר נעשה בתיאום עם סיאני מאחורי גבה. עוד טוענת ברכה בהקשר זה, כי זויפו חתימותיה על שטר המשכנתא ועל שטר פדיון המשכנתא, המצורפים כחלק מנספח ב' לתובענה (ראו: סעיפים 17-24 לתצהירה). 

7.                ברכה מוסיפה וטוענת, כי זומנה לבנק כדי לחתום על מסמכים נוספים, וגם שם לא קיבלה כל הסבר, אשר ממנו יכולה הייתה להבין כי מדובר במסמכי הלוואה שנתן הבנק לרכישת דירתה. עם קבלת כספי ההלוואה, העביר הבנק, על-פי הוראות הקונים, חלק מן הכספים לברכה, אותם העבירה מיד לסיאני, ואילו סך של 275,000 ש"ח הועבר לחשבון נאמנות של הפרקליט. סכום זה חולק לשלושה שיקים שנרשמו לפקודת ברכה על הסכומים: 110,000 ש"ח, 58,000 ש"ח ו- 95,000 ש"ח. לטענתה השיקים נמשכו מבנקים בלוד לחשבונו של יחיא באמצעות זיוף חתימתה, והכספים התגלגלו לידיו של סיאני ולידי גורמים נוספים שהיה בקשר עמם, ביניהם גכמן, יחיא, רמי ורוברט  (ראו: סעיפים 30-44 לתצהיר של ברכה).

8.                בחלוף מספר חודשים, הופסקו תשלומי המשכנתא והבנק החל בהליך משפטי כנגד ברכה. בעקבות זאת, טוענת ברכה, הפנה אותה סיאני (שהיה אז בכלא) לפרידמן, כדי שייצגה בהליכים, ופרידמן אף ביקרו בכלא כדי לקבל ממנו פרטים על התיק. לטענת ברכה, עיכב פרידמן את הליכי ההוצאה לפועל על-פי הנחיותיו של סיאני ובהתבסס על מידע מוטעה שמסר לו, לפיו הסכם המכר לא הושלם, היות שהקונים לא פרעו את התשלום האחרון בגין הרכישה. בסופו של דבר, נדחתה טענה זו, והוגשה התביעה נגד ברכה בבית-משפט השלום בכפר-סבא לאכיפת הסכם המכר ולפינויה מן הדירה (ראו סעיפים 45-65 לתצהירה).

9.                על רקע זה, עותרת ברכה לסעדים הבאים:

א.                 פסק-דין הצהרתי הקובע, כי הסכם המכר בטל ומבוטל, על כל הזכויות הנובעות ממנו;

ב.                  פסק-דין הצהרתי הקובע, כי על רשם המקרקעין להסיר את הערת האזהרה שנרשמה על-שם יחיא על הדירה, וכי יחיא מחוייב להחזיר כל תשלום שקיבל לידיו שלא כדין;

ג.                   פסק-דין הצהרתי הקובע, כי כל המסמכים שהוגשו מטעם ברכה על-ידי פרידמן במסגרת הליך ההוצאה לפועל המתנהל נגדה, נחתמו שלא בגמירות דעתה ומבלי שנתנה דעתה למהותם של המסמכים ולתוכנם.

ד.                  להורות על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת הבנק על הדירה.

נוסף על כל אלה, נתבקש בית המשפט ליתן היתר לפיצול סעדים, על-מנת שניתן יהיה לתבוע סעדים כספיים לאחר שיינתנו הסעדים ההצהרתיים הנ"ל.

10.            את עיקר תביעתה מבססת ברכה על טענת "לא נעשה דבר". לדבריה, מעולם לא פגשה את הקונים, לא היה לה דין ודברים עמם ולא חתמה איתם על חוזה למכירת הדירה. לפיכך, היא טוענת, אין לקונים זכות כלשהי בדירה מכוח הסכם המכר. לחילופין, נטען כי הסכם המכר נחתם תוך טעות והטעייה, ניצול, עורמה והונאה, ואין לדבר בנסיבות כריתתו על גמירות דעת, הסכמה ומפגש רצונות בין הצדדים. לפיכך, דין ההסכם להתבטל על-פי סעיפים 12, 14, 15 ו- 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). 

11.            במישור היחסים עם הבנק, טוענת ברכה, כי הבנק התרשל בתפקידו ולא מילא את חובתו כבנק סביר, בכך שלא סיפק לה את ההסברים הנדרשים בעת שחתמה על הסכם ההלוואה ובכך שלא העביר את הסכום הכולל של כספי ההלוואה ישירות לידיה. לא זו בלבד, אלא שלנוכח התמיהות הרבות המתעוררות, לדעת ברכה, מהמסמכים ומאופן התנהלות הדברים, מסקנתה היא, כי עובדי הבנק לקחו חלק בקנוניה נגדה. על-כן, היא טוענת כי יש להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על הדירה לטובת הבנק.