פסק-דין בתיק הפ 1545/04

1.         בקשה לביטול פסק בורר.

            בין הצדדים - המבקש ומר הושנג משיאן ז"ל (להלן: " המנוח", שהמשיבה היא היורשת שלו), היה סכסוך שנגע לדמי תיווך.

            הצדדים מינו את הבורר, כב' השופט (בדימוס) גלעדי, על מנת שיפסוק במחלוקת ביניהם בקשר לדמי תיווך בגין עסקת מקרקעין.

העובדות בקצרה

2.         בכתב התביעה שהגיש המנוח לבורר, הוא טען כי הוא היה המתווך בעסקה בה מכרה חברת זאוס השקעות בע"מ (להלן " זאוס"), נכס מקרקעין לחברות אילות השקעות בנכסים בע"מ (להלן: " אילות"), ואמות השקעות בע"מ (להלן: "אמות"), עסקה בה התקשרו הצדדים ב-31.11.94.

            המנוח טען כי הוא יצר את הקשר בין זאוס לבין אופיר אחזקות בע"מ (להלן: " אופיר") וגרנית הכרמל נכסים (1993) בע"מ (להלן: " גרנית"), כאשר הן אמות ואילות והן אופיר וגרנות נמנו בתקופה הרלוונטית על קבוצת חברות הבת של בנק הפועלים.

3.         המנוח הגיש בהקשר זה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כנגד אופיר, גרנית, אמות ואילות. הנתבעות בתביעה הנ"ל טענו, כי המבקש הוא ששימש מתווך בעסקה.

            בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת פלפל) כי על אמות ואיילות לשלם למנוח מחצית מדמי התיווך ששילמה קבוצת בנק הפועלים למבקש. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין, לפיה המנוח ישיב לאיילות ואמות 2/3 מהסכומים ששולמו לו מכוח פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.         בבוררות טען המנוח כי המבקש גזל ממנו את דמי התיווך שהיו מגיעים לו, ודרש שהמבקש ישיב לו את הסכום שלטענתו נגזל ממנו.

            בכתב הגנתו שהוגש לכב' הבורר, טען המבקש טענה של העדר יריבות, שכן הוא מנהל את עסקיו באמצעות חברה בע"מ. כן הוא טען כי הוא היה זה שתיווך בין הצדדים לעיסקה, וכאשר עשה כן  - הוא לא ידע כי למנוח היתה מעורבות כלשהיא בנכס המקרקעין.

החלטות הבורר

5.         אין חולק כי התיק הועבר לכב' הבורר תוך שהוסכם בין הצדדים כי הבורר יהיה כבול לדין המהותי, יהיה פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין, אך ינהל פרוטוקול וייתן פסק בוררות מנומק (ר' ס' 1.10 לבקשה).

            בישיבה המקדמית שהתנהלה בפני כב' הבורר, הוסכם כי הבוררות תהיה כפופה לדין המהותי ותנומק (ר' נספח ד' לבקשה).

6.         כב' הבורר נתן במסגרת הבוררות, ביום 8.12.02, החלטת ביניים (נספח ט' לבקשה, להלן " החלטת הביניים"),  בה החליט בבקשה למחיקה על הסף של חלקים מתצהיר עדותו הראשית של המנוח.

            בנוסף, בסיום הבוררות, ולאחר שמיעת עדויות והגשת סיכומים ע"י הצדדים, נתן הבורר את פסק הבורר נשוא התובענה - נספח א' לבקשה מיום 10.10.04 (להלן: " פסק הבורר").

7.         טענות המבקש מבוססות על מספר עילות הנובעות מס' 24 לחוק הבוררות.

            להלן נדון בטענות המבקש אחת לאחת.

8.         ראשית, טוען המבקש כי הבורר לא יכול היה להחליט לקבל את התובענה כנגד המבקש, שפעל כמתווך באמצעות חברה בע"מ, חברת נכסי רזים (1997) בע"מ.  זאת, משום שהמבקש העלה במסגרת כתב הגנתו טענה של העדר יריבות.

            המבקש מפנה להחלטת הביניים של הבורר נספח ט', בה החליט כב' הבורר למחוק מתצהיר עדותו הראשית של המנוח את ס' 165.

            בסעיף זה הצהיר המנוח:

            " ברוורמן (המבקש) עובד במסגרת חברת נכסי רזים (1979) בע"מ שהקים יחד עם אשתו מסיבות מיסוי ואחרות. המתווך הוא ברוורמן, והוא אשר רשום כחבר במלד"ן (וגם אשתו) מזה עשרות שנים. טענתו האפשרית של ברוורמן כאילו המתווך הוא החברה וכי אין תביעה כלפיו, אינה אלא היתממות חסרת תום לב. חברת נכסי רזים איננה "מתווך" כהגדרתו. את דמי התיווך קבל ברוורמן, אשר העדיף, מסיבות של מיסוי, לקבל את הכספים באמצעות שיקים לחברה בבעלותו. מכאן ועד הטענה כי כאילו לא הוא הצד הנכון בתביעה, רחוקה הדרך. ברור גם שכל הקשרים האישיים עם אנשי המפתח בבנק הפועלים והגופים הקשורים עמו, הם עם ברוורמן אישית, ולא עם אישיות משפטית ערטילאית".