פסק-דין בתיק הפ 152/05

1.         המבקשת הגישה בקשה למתן צו המצהיר כי היא בעלת זכות הבעלות היחידה בדירה ברחוב המורן 5, נשר, הידועה כחלקה 31 בגוש 11206 (להלן "הדירה").

2.         המשיב מס' 3 (להלן "המשיב") הינו בעלה של המבקשת.

3.         הדירה רשומה על שם  המבקשת והמשיב בלשכת רישום המקרקעין מאז 24.3.03, כאשר עד מועד זה התנהל רישום הזכויות בחבות שיכון עובדים בע"מ.

4.         ביום 10.8.03 הטיל המשיב מס' 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (הלן "הבנק") עיקול זמני על זכויותיו של המשיב בדירה וזאת במסגרת תובענה שניהל נגד המשיב בת.א. 10882/03. העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.9.04.

5.         ביום 14.9.04 ניתן פסק דין בתביעת הבנק נגד המשיב והבנק נקט נגד המשיב בהליכי הוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ 7-04-21613-02.

6.         ביום 20.1.05 מונה המשיב מס' 1 (להלן "הכונס") ככונס נכסים של זכויותיו של המשיב בדירה. בין היתר, הגיש הכונס תביעה לפירוק השיתוף בדירה - בת.א. 4205/05. ביום 12.4.05 ניתן פסק דין בהעדר בתובענה זו.

7.         בבקשתה טוענת המבקשת כי בתאריך 21.11.02 העביר לה המשיב את מלוא זכויותיו בדירה, ללא תמורה, כי למשיב אין כל זכויות בדירה וכי דין העיקול להתבטל.

8.         הכונס והבנק הגישו תשובה לבקשה וטענו כי העברת הזכויות מהמשיב למבקשת הינה עיסקה פיקטיבית, המהווה נסיון של המשיב להבריח נכסיו ולהתחמק מתשלום חובותיו ולחילופין כי מדובר בעיסקת מתנה ללא תמורה, שלא הושלמה ולפיכך העיקול עומד בתוקפו. הכונס והבנק טענו עוד כי על היחסים בין המבקשת והמשיב חלה חזקת השיתוף בחובות ומכוחה יש לחייב את המבקשת לשאת בחובות המשיב.

9.         המבקשת הגישה תצהיר עדות ראשית (ת/ 1) ובישיבת יום 27.6.06 נחקרה בחקירה נגדית. המבקשת אישרה כי היא עובדת בתפקידים ניהוליים בבנק מזה 25 שנה. היא אישרה עוד כי ידעה על קשיים בניהול עיסקו של המשיב ועל חובות אליהם נקלע וכן ידעה על קשיים בניהול חשבונו של המשיב בבנק. לטענתה, היא ביקשה להעביר על שמה את הזכויות בדירה כיון שהמשיב השקיע כספים בעסק מחשבונה והיא רצתה להבטיח את עתידה ועתיד ילדיה ולא להיות חשופה . היא רצתה להבטיח שהדירה לא תשמש בטחון לערבויות של המשיב לחובותיו ושהמשיב יידע שהדירה שלה. המבקשת אישרה עוד כי קיבלה מכתב שהדירה נרשמה על שמה ועל שם המשיב. היא פנתה רק למשיב ולדבריה המשיב אמר לה שעורך הדין שטיפל בהעברת הדירה על שמה מסר לו כי התהליך הושלם והדירה רשומה על שמה ופרט לכך לא עשתה כל בירור נוסף.  היא אישרה גם כי בתוקף תפקידה היא מקפידה על הנהלים והבדיקות אם מדובר בעיסקה מיוחדת אבל בעניינה היא חתמה על כל המסמכים הדרושים ופרט לכך לא עשתה דבר.

10.        המשיב העיד כי חתם על מסמכי העברת הדירה על שם אשתו כי כל אחד רצה את הרכוש שלו וכל אחד דאג לדברים שלו. יחד עם זאת הוא אישר כי ההפרדה נעשתה רק לגבי הזכויות בדירה וכי שאר הרכוש לא היה רלבנטי. הוא אישר עוד כי במועד בו העביר את הזכויות בדירה החשבון בבנק היה במינוס "אך לא היה חוב לבנק".

11.        מר שבתאי פלג, מנהל סניף הבנק בו התנהל חשבונו של המשיב מאז 22.10.02, העיד כי מאז שהגיע לסניף חשבונו של המשיב היה בעייתי, מסגרת האשראי שלו עמדה על 120,000 ש"ח והוא עמד ביתרת חובה של 180,000 ש"ח. לדבריו, המשיב אמר לו שיש לו קשיים והוא עומד לסגור את עיסקו אך ידאג לכיסוי החוב עד סוף חודש דצמבר. מאחר והמבקשת עובדת בבנק בתפקיד בכיר והוא הכיר אותה ואת המשיב - הוא סמך על דבריו ולכן הבנק לא נקט בהליכי עיקול באופן מיידי. הוא לא ידע להשיב אלו בטחונות היו בידי הבנק.

12.        המבקשת טוענת בסיכום טענותיה כי המשיב העביר לה את זכויותיו בדירה קודם שהוגשה נגדו תביעה על ידי הבנק ואף קודם שנתגלה סכסוך פורמלי בינו לבין הבנק  וכי לעובדה שהיתה באותו מועד יתרת חוב בבנק אין כל קשר לעיסקה, שנעשתה להבטחת עתידה של המבקשת בלבד ממניעים לגיטימיים.

13.        המבקשת מסתמכת בסיכום טענותיה על ההלכה ברע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ. אהרונוב , פ"ד נג(4) 199 (להלן "הלכת אהרונוב") ולפיה, משנעשה הסכם להעברת נכס מקרקעין על שם רוכש, גם אם ההעברה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, אין המעקל תופס דבר ודין העיקול להתבטל. לטענתה, כאשר נעשתה העיסקה הבסיסית בין הבנק למשיב , הבנק לא הסתמך על הדירה כבטחון ולא היה לו כל בטחון כי מצב נכסיו של המשיב ישאר כפי שהוא ולפיכך - אין לו כל אינטרס בדירה.

14.        המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין המדובר בחוזה למראית עין, כטענת הבנק והכונס, מאחר והשני הצדדים לעיסקה התכוונו לקיימה וגם אין בסיס לטענה כי מדובר בעיסקה בטלה מאחר ונועדה להברחת רכוש מפני נושים.

15.        המבקשת גם דוחה טענת הבנק והכונס בדבר שיתוף בחובות - החלה רק ביחסים הפנימיים בין הצדדים ולא כלפי צד ג' וכן את הטענה בדבר מתנה שלא הושלמה - כאשר נותן המתנה לא חזר בו מהתחייבותו.

16.        הבנק והכונס חזרו בסיכום טענותיהם על הטענה כי העברת הזכויות נעשתה במטרה להבריח נכסים מפני נושיו של המשיב, כאשר המבקשת, כעובדת בכירה בבנק, ידעה היטב אודות קשייו הכלכליים של המשיב באותו מועד ועל מצב חשבונו בבנק. הבנק והכונס שבו וטענו כי מדובר בחוזה למראית עין בין המבקשת והמשיב וכי אין מקום להלכת אהרונוב בעיסקת מתנה שלא הושלמה ברישום (ה"פ 397/04 נוימן (זוארץ) נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ) וכי מדובר בעיסקת מתנה שלא נגמרה ברישום.

דיון:

17.        מחקירת המבקשת והמשיב התרשמתי באופן חד משמעי, ומעל לכל ספק, כי העברת חלקו של המשיב בדירה על שם המבקשת נעשתה למטרה אחת ויחידה - למלט את הנכס מנושיו של המשיב, על מנת שישאר "במשפחה" (והמבקשת אף אישרה זאת במפורש בחקירתה הנגדית).

אין ספק כי המבקשת ידעה את מצבו הכלכלי של עיסקו של המשיב ואת מצבו בבנק וכבעלת תפקיד בכיר בבנק - אין גם ספק כי הבינה את ההשלכות הנובעות ואשר עשויות לנבוע ממצב זה. אין לי גם ספק כי המבקשת ידעה כי זכויותיו של המשיב בדירה מהוות בטחון לעסקיו.