פסק-דין בתיק הפ 152/04

1.         רקע וטיעוני הצדדים.

המבקשים בתיק שבפני, דוד ושרית זר, מבקשים בתובענה זו שבית המשפט יצהיר על בטלות חברותם  של המשיבים 2, 3 ו- 5  אלי וצופית פרג'יאן ומר איתי מיכאל במשיב 6, שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: מושב שזור). כמו כן עותרים המבקשים לביטול הקצאת המגרשים מספר 113 ו- 114 לטובת אלי וצופית פרג'יאן ומר איתי מיכאל (להלן: המשיבים) ולצוות על מושב שזור להקצות למבקשים מגרש או להיעתר לבקשת המבקשים להתקבל כחברים במושב שזור ולקבל הקצאת נחלה ומגרש.

בשנת 1982 הוחלט על הרחבה למושב לצורך קליטת חברים חדשים ולצורך בניית בתים לילדי החברים המייסדים. תחילה דובר על 55 נחלות, אך משהתברר שחלק מהחלקות אינן בבעלות המינהל אלא בבעלות אזרחים פרטיים, הוכשרו, במימון המדינה כ- 25 מגרשים, וכ-10 מגרשים נוספים נותרו ללא פיתוח. כל המגרשים הוקצו, אך רק 17 בנים מייסדים מימשו את הקצאתם, ויתר המגרשים נותרו פנויים. בשנת 1994 הוקצו שני מגרשים נוספים לבנים של מייסדים. ב- 2.1.95 הוקצו 2 מגרשים נוספים, האחד מגרש 124 ליואל פרג'י והשני מגרש 129 למבקש 1, כבן של מייסד.  המבקש לא מימש את ההקצאה לטובתו. ביום 26.11.96 ניתן צו מניעה על ידי המשקם על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב- 1992 לפיו אין להעביר זכויות בנחלות במושב שזור עד להסדרת חובות המתיישבים. חשיבות החלטה זו היא כי עד החלטה זו ניתן היה להקצות נחלה לחבר מבלי שהחבר ישלם עבור הנחלה, אולם החל מיום זה היה על החבר שלו הוקצתה הנחלה לשלם בעבורה לצורך צמצום צו המניעה על הקצאת הנחלות. ביום 12.10.97 נשלח מכתב למושב שזור מאת מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל) לפיו אין אפשרות להקצות למושב קרקעות נוספות. כמו כן צויין שיש לחלק את הנחלות הקיימות באופן כזה שמשפחה שכבר קיבלה מגרש לא תוכל לגשת שוב למכרז. מלשון מכתב זה טוענים המבקשים שניתן ללמוד כי על מושב שזור לקיים מכרז לחלוקת הקרקעות הנותרות.

לטענת המבקשים, שני חברי הועד המנהל של המושב, מר יצחק פריג'יאן ומר שלמה מיכאל, נהגו ברכוש האגודה כשלהם וחילקו שתי נחלות יקרות ערך לילדיהם, אלי פריג'יאן ואיתי מיכאל, בניגוד לתקנון המושב. לאחר מכן, בשנת 2004, זמן קצר לפני הגשת המרצת הפתיחה, תפסו המשיבים 2,3 ו- 5  חזקה בנחלות 113 ו- 114 והחלו מכשירים אותן לצורך ביצוע עבודות בניה. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה עתרו התובעים למתן צו מניעה  שיאסור על אלי וצופית פריג'יאן וכן על איתי מיכאל לבצע עבודות בנחלות 113 ו-114. בית המשפט דחה את הבקשה לצו מניעה כאשר הטעם העיקרי להחלטת בית המשפט היה שהמבקשים לא מיצו את הדרכים המקובלות לצורך הקצאת מגרש עבורם וכי אינם טוענים לזכויות במגרשים שמספרם 113 ו- 114 שהוקצו למשיבים. כמו כן לא הוכח, בשלב ההכרעה על צו המניעה הזמני כי אין מספיק מגרשים להקצאה עבור כל בני המושב המעוניינים בכך. עם זאת, כתב בית המשפט בהחלטתו כי:

"המשיבים נוטלים על עצמם סיכון כי בסוף הדרך, אם יתברר שההקצאה עבורם נעשתה שלא כדין, לא יוכלו להסתמך על כך שכבר התקדמו בבנייה, ויהיו מנועים מלטעון טענה נוסח "מעשה עשוי" .

על החלטת ביהמ"ש המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון וזו נדחתה תוך שביהמ"ש העליון מציין כי:

"עיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של המבקשים. שוכנעתי, כי אין מקום להתערב בהחלטה וממילא אין ליתן סעד זמני. מן החומר עולה, כי גורלו של מגרש אחד, הוא מגרש 115, נותר עלום. נראה לכאורה, כי לפיכך יוכלו המבקשים לרכז מאמציהם המיידיים לגבי מגרש זה. אם דרכם לא תצלח ניתן יהיה לבקש סעד זמני בכל הנוגע לאותו מגרש" . 

המשיבים טוענים כי הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה שבפני הינם בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים מכיוון שביהמ"ש מתבקש לפסול החלטות של אגודה שיתופית מטעמים של אפליה.  לפיכך מבקשים המשיבים לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הליך קבלת המשיבים כחברים והליך הקצאת הנחלות היו חוקיים ובהתאם לכללי המנהל, הסוכנות והמושב. כמו כן טוענים המשיבים להעדר יריבות והעדר עילה, שכן המבקשים אינם חברים במושב. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו מדוע יש לקבלם כחברים ומדוע בית המשפט צריך לפסוק בסוגיה זו.

המשיב 6 לא הגיב לתובענה. המשיבים 7 ו- 8 הסתפקו בהגשת עמדה בכתב המותירה את התובענה לשיקול דעת בית המשפט.

2.                     מסגרת הדיון

2.1        באיזו טענה של סמכות עניינית יש לדון?

הטענה היחידה באשר לסמכות ענינית המופיעה בתגובת המשיבים היא הטענה: "יש לדון בכובד ראש גם בענין הסמכות הענינית, דהיינו הפניה לבוררות כפי שב"כ המשיבים ציין בדבריו". הפניה לבוררות אינה ענין של סמכות ענינית. כדי להפנות סכסוך לבוררות, היה על המשיבים להגיש בקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות:

עיכוב הליכים בבית המשפט

5.   (א)        הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)  בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)   בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות .

בהקשר זה יש לציין גם את הוראות פקודת האגודות השיתופיות:

בוררות בסכסוכים

52. (1)        יכולה אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר: תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא-הכח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף-קטן זה.