פסק-דין בתיק הפ 1482/06

רקע

המשיב מחזיק במבנה ברח' סמטת שלוש 17 הידוע כחלק מחלקה 43 בגוש 7041 בתל אביב (להלן:"המבנה"). על המקרקעין עליהם מצוי המבנה חלות תוכניות מס' 1200 שפורסמה למתן תוקף ביום 3.7.75 המייעדת את המקרקעין לדרך ותמ"מ 1/5 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.03 בי.פ 5258 עמ' 1396 המייעדת את המקרקעין לצורך הקמת הרכבת הקלה.

ביום 17.7.06 פרסמה המבקשת בילקוט הפרסומים 5555 הודעה לפיה זכות השימוש והחזקה הבלעדית במקרקעין עליהם מצוי המבנה דרושה למבקשת לצרכי ציבור. כן דרשה המבקשת מכל המחזיק במקרקעין למסור לה את החזקה במקרקעין מיד.

תוכן ההודעה האמורה פורסם על גבי שלטים בקרבת המקרקעין וביום 5.12.06 נמסרה למשיב הודעה על הפקעת המקרקעין לצרכי ציבור ודרישה למסור למבקשת את החזקה במבנה תוך 60 יום.

לפני תובענה מכוח הוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") להורות למשיב לסלק ידו מן המבנה ולמוסרו למבקשת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם.

טענות המשיב

א.      המבקשת הודיעה למשיב ביום 5.12.06 על דרישתה לפינוי המקרקעין ומסירתם לה תוך 60 יום. לפיכך, ביום הגשת התובענה, קרי 13.12.06, חלפו רק 8 ימים מדרישת המבקשת לפינוי המקרקעין. ממילא במועד הגשת התובענה טרם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8 לפקודת הקרקעות המגבשים את זכותה לסעד המבוקש.

ב.      המבקש מתגורר במקרקעין כדין ועל כן אין המבקשת זכאית לפנות את המשיב בטרם תמציא לו דיור חלוף כאמור בסעיף 194 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

ג.        בעת הגשת התובענה התנהל בין הצדדים משא ומתן שהיה על סף פשרה ועל כן יש לראות בהגשת התובענה במועד האמור משום חוסר תום לב מצד המבקשת.

דיון

א.      סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, קובע:

"בהליכי הפקעה מכוח פרק זה לא יפונה בית מגורים שנועד בתכנית להריסה אלא לאחר שהועמד שיכון חלוף סביר למי שהיה דר בבית מכוח זכות שבדין או זכות שביושר במועד פרסום ההודעה על הכוונה לרכוש את המקרקעין, או, אם רצה הדייר בכך, לאחר ששולמו לו או לזכותו פיצויים כדי השגת שיכון חלוף סביר."

ב.      לטענת המשיב, בסמוך לשנת 1965 שכר שני נכסים המהווים את המבנה ובהסכמת הבעלים משמש המבנה למגוריו. זאת ועוד. ביום 14.9.04 קבעה ועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב - יפו (להלן: "ועדת הערר") כי החל מיום 1.1.03 ישונה סיווג המבנה למגורים.

המבקשת טוענת כי מהסכם השכירות מכוחו מחזיק המשיב בנכס עולה כי המבנה הושכר למשיב למטרת בית מלאכה. לפיכך, שימוש במבנה למטרת מגורים מהווה שימוש שלא כדין ומשום כך אין המשיב זכאי להיבנות מהוראות סעיף 194 לחוק התכנון והבניה. עוד טוענת המבקשת, כי המבנה משמש כמחסן גרוטאות ואינו ראוי למגורים ומבדיקה שנעשתה במקום נמצא שהמשיב אינו מתגורר במבנה.

ג.        בחקירתו העיד המשיב (ש' 23 בע' 2 לפרוטוקול מיום 1.3.07):

"ש.ת בעבר היה עסק של החזקת ציוד במקום. אחרי הגירושין שלי התחלתי להתגורר בנכס, החל משנת 92."

רוני נשר, המצהיר מטעם המבקשת, העיד (ש' 6 בע' 2 לפרוטוקול מיום 1.3.07):

"ש.ת. נכון שלטענתי המחסן נראה נטוש.

ש.ת.  נכון שלא ראיתי את המשיב במקום. אני עושה סיור קבוע בשטח 1 - 3 בשבוע, לא ראיתי איש במקום והמקום מלא בגרוטאות. למחסן יש סככה ורואים קצת בפנים ואני מבין מזה שאף אחד לא גר בו. יכול להיות שיש במחסן מיטה, מקרר שירותים. אני יודע שיש במחסן שירותים, מיטה ומקרר ראיתי תמונות שהשמאי עשה, אני לא ראיתי באופן אישי את זה.

ש. אם ראית את הפריטים האלה האם יש סיכוי שמישהו גר?

ת. אני לא ראיתי אף פעם מישהו גר שם בשעות שאני בדקתי והסתובבתי במקום. אני בדקתי והסתובבתי בשטח בשעות 8:00 ל - 17:00."

איני מטיל ספק במהימנות עדותו של רוני נשר לפיה לא ראה שמישהו מתגורר במבנה, אולם נוכח עדותו לפיה בדק את סביבת המבנה בין פעם אחת לשלוש פעמים בשבוע בין השעות 8:00 ל - 17:00, אין בעדותו כדי לשלול אפשרות שהמשיב אשר העיד כי הוא יוצא מהמקום בשעה 9:00 בבוקר ושב בשעה 19:00  (ש' 20 בע' 3 לפרוטוקול), אכן מתגורר במבנה.