פסק-דין בתיק הפ 148/07

רקע

ביום 5.5.1988 נכרת בין המבקשים לבין שלמה שוורץ (להלן: "שוורץ") הסכם (להלן: "הסכם ההעברה") לפיו רכשו המבקשים זכות חכירה בחלקה שבבעלות קרן קימת לישראל, הידועה כחלקה 92 בגוש 6718 בישוב גת רימון (להלן: "המקרקעין").

בשנת 1992 פנו המבקשים אל מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בבקשה להוון את זכותם במקרקעין. בתשובה לפניה זו הודיע המינהל למבקשים כי בהתאם לנהלי המינהל לא ניתן להוון משקי עזר. בהתאם לעמדתו זו אף העביר למבקשים ביום 12.12.01 טיוטת הסכם להארכת תקופת החכירה עד ליום 30.9.2047 בה התייחס למקרקעין כמשק עזר.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי המקרקעין מהווים "נחלה חקלאית" כמשמעותה בהחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, וכן להורות למינהל לחדש את חוזה החכירה בהתאם לנוסח ההסכם המקובל אצלו ביחס לנחלות חקלאיות.

טענות המבקשים

במקורן היו המקרקעין חלק מנחלה שהוחכרה לנחמן פרובר אשר פיצל את הנחלה בהסכמת קרן קימת לישראל. בשנת 1952 התקשר שוורץ עם קרן קימת לישראל בהסכם (להלן: "הסכם החכירה") לפיו חכר את המקרקעין אשר הוגדרו כ"נחלה". על פי הסכם ההעברה הוקנו למבקשים זכויותיו של שוורץ במקרקעין. לפיכך, זכאים המבקשים להאריך את תקופת חכירת המקרקעין בתנאי נחלה.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 9 משנת 1966 בה הוגדרה נחלה, אינה חלה רטרואקטיבית ואינה מבטלת הגדרות שנקבעו על ידי קרן קימת לישראל קודם לכן.

טענות המינהל

בחוזי החכירה אשר נחתמו על ידי קרן קימת לישראל טרם הקמת המינהל, כונו כנחלה מרבית שטחי הקרקע אשר הוחכרו מקרן קימת לישראל למתיישבים. זאת, אף אם שימשו שטחי הקרקע המוחכרים כמשקי עזר, נחלות חקלאיות או מטעים. לפיכך, אין בכינוי שטח הקרקע שהוחכר לשוורץ "נחלה" כדי להקנות למקרקעין מעמד של נחלה כהגדרתה בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, אשר התקבלו בשלב מאוחר יותר.

במשך כל תקופת חכירת המקרקעיו התייחסו המינהל ושוורץ אל המקרקעין כמשק עזר. בהתאם, גבה המינהל משלמה שוורץ דמי חכירה שנתיים עבור משק עזר מבלי ששוורץ התנגד לכך. יתר על כן, אף בהעברת זכויותיו של שוורץ למבקשים ולאחר מכן בעת קביעת דמי הסכמה ודמי החכירה שגבה המינהל מהמבקשים התייחסו הצדדים למקרקעין כמשק עזר.

בשנת 1993 הודיע המינהל למבקשים כי למרות האמור בהסכם החכירה מהווים המקרקעין משק עזר, ובהתאם אף התנגד לבניית אורווה על המקרקעין.

בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 9 מיום 5.7.66 (להלן: "החלטה מס' 9"), הוגדרה נחלה בין היתר על פי הגודל שאמור היה שר החקלאות לקבוע. הרשות לתכנון ולפיתוח חקלאי במשרד החקלאות (להלן: "הרשות לתכנון"),  קבעה כי גודל "נחלה" באזור הינו כ - 30 דונם. שטח המקרקעין 5,908 מ"ר והוא קטן באופן משמעותי מקביעת הרשות לתכנון, ועל כן אינו עונה להגדרת הנחלה שנקבעה בהחלטה מס' 9.

הרשות לתכנון לא אישרה נחלות חקלאיות ביישוב גת רימון. על כן, ישוב זה אינו ישוב חקלאי מתוכנן ואינו מופיע ברשימת הישובים לגביהם נקבע מספר תקן של נחלות חקלאיות וגודלן, בהתאם השטחים החכורים בישוב זה מהווים משקי עזר ולא נחלות חקלאיות.

דיון

א.      לתשובתו צירף המינהל מכתב מיום 15.4.68 שנשלח אל שוורץ לאחר שהחלטה מס' 9 התקבלה (נספח ב לתשובת המינהל), ממנו עולה כי המינהל הגדיר את המקרקעין כמשק עזר, ובהתאם נדרש שוורץ לשלם דמי חכירה הנהוגים לגבי משק עזר.

בסיכומיהם טוענים המבקשים כי לא הוצגו ראיות לכך ששוורץ שילם למינהל דמי חכירה בשיעור 1% כמקובל במשקי עזר ואף לא הוצגו ראיות לגבי תשלום דמי הסכמה כמקובל לגבי משק עזר (סעיף 14).

גם בשלב מאוחר יותר בשנת 1991, היו שוורץ והמבקשים שותפים לעריכת שטר העברת זכות השכירות (נספח ה לתשובת המינהל), בו נקבע כי דמי השכירות השנתיים יהיו בשיעור 1% מערך הקרקע, כמקובל לגבי משק עזר. זאת ועוד. המבקשים חתמו על שטר העברת זכות השכירות לאחר שקיבלו מהמינהל מכתב מיום 9.11.1989 (נספח ח לתשובת המינהל) אליו צורף מכתבו של שלום שאשה, אחראי מחוזי במינהל, ממנו עולה כי המינהל התייחס אל המקרקעין כמשק עזר (נספח ט לתשובת המינהל).

בחקירתו העיד צבי דגני (ש' 13 בע' 3 לפרוטוקול מיום 24.9.07):

"ש. נכון שמר שוורץ וגם אתה משלמים דמי חכירה שנתיים לפי משק עזר.

ת. אני יודע מה אני משלם, אני לא יודע מה שוורץ משלם. אני יודע שאני משלם יותר מאשר משלמת נחלה אבל אני לא יודע אם אני משלם דמי חכירה לפי משק עזר.

ש. האם ידוע לך שמה שאתה משלם זה סכום שלפי הטבלה משלמים משקי עזר?

ת. אני באמת לא יודע.