פסק-דין בתיק הפ 1457/05

א.        רקע עובדתי

1.         בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 1.12.05 על ידי ערכאת הערעור של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: "הבורסה"), לפיו חוייב המבקש לשלם למשיב ולאדם אחר סך של 30,000 דולר, ולהשיב שיק שנמצא ברשותו (להלן: "פסק הבוררות של ערכאת הערעור"). פסק זה ניתן בערעור על פסק הבוררות של מוסד הבוררות של הבורסה מיום 7.8.05, לפיו חוייב המבקש לשלם למשיב סך של 19,000 דולר, ולהחזיר לו שיק שנמצא ברשותו (להלן: "פסק הבוררות של הערכאה הראשונה").

2.         השתלשלות העניינים שהובילה למתן הפסק בערכאת הערעור מפורטת בתצהירה של הגב' אתי יחזקאל, בתו של המבקש, שליוותה אותו בכל ההליכים נשוא בקשה זו, ובתצהירו של המשיב שהוגש בתגובה, ולהלן תאור הארועים:

א.         המבקש והמשיב הינם חברי הבורסה, והתעורר ביניהם סכסוך בנוגע למסחר ביהלומים. ביום 20.3.03 הם מינו בורר מוסכם, מר משה קטיוב (להלן: "קטיוב"), להכריע בסכסוך שביניהם. ביום 15.5.03 פסק הבורר קטיוב כי המבקש ישלם למשיב סך של 24,000 דולר.

ב.         המבקש טוען כי לאחר מתן פסק הבוררות של קטיוב התגלה לו כי המשיב קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין יהלום שהיווה חלק משמעותי מן הפיצוי שנפסק לו על ידי הבורר, וכי המשיב הסתיר זאת במהלך הבוררות. המבקש גם טוען כי המשיב הסכים, לנוכח גילוי תרמית נטענת זו, להסתפק בתשלום הסך של 5,000 דולר מתוך הסכום שפסק לו הבורר, ואשר שולם למשיב בטרם גילה את התרמית. אלא שלאחר מכן חזר בו המשיב מהסכמתו, והגיש את הפסק לאישור בה"פ 815/04.

ג.          המבקש התנגד לאישור הפסק. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט (כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז, ס"נ) ביום 28.11.04 על ביטול פסק הבורר, והעברת הסכסוך ביניהם להכרעת המוסד לבוררות של הבורסה. המשיב הכחיש את טענות המבקש כאילו קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין יהלום שנדון במהלך הבוררות.

ד.         המשיב הגיש תביעה חדשה בפני מוסד הבוררות של הבורסה (הערכאה הראשונה), שלגביה מעלה המבקש טענות שונות, וביום 7.8.05 ניתן פסק הבוררות של הערכאה הראשונה (הבוררים הנכבדים אמנון אבידן ושלומי פסקר), אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 19,000 דולר. נראה שהבוררים קיבלו, למעשה, את מסקנותיו של הבורר קטיוב, אשר פסק למשיב סך של 24,000 דולר, וקיזזו מסכום זה את הסך של 5,000 דולר ששילם המבקש למשיב בעקבות הפסק (כך טוען המבקש בסיכומיו).

ה.         על פי תקנון הבורסה קיימת זכות ערעור על פסק הבוררות של הערכאה הראשונה, בפני ערכאת ערעור של הבורסה, והמבקש אכן הגיש ערעור שנדון ביום 20.11.05 בפני הבוררים הנכבדים ג. ארבוב, ג' פוס וש' פפיר (פרוטוקול הדיון בערעור צורף כנספח "ו" לבקשה). גם המשיב הגיש ערעור. ביום 1.12.05 החליטה ערכאת הערעור של הבורסה כי המשיב ישלם למבקש סך של 30,000 דולר למבקש ולאדם אחר (יצחק לזרוביץ). פסק זה של ערכאת הערעור הוא נושא הבקשה שבפני.

ו.          המשיב ולזרוביץ היו התובעים בהליך בערכאה הראשונה, והמערערים-משיבים בערכאת הערעור, ולא ברור מדוע לזרוביץ לא צורף להליך זה.

3.         בבקשה לביטול הפסק של ערכאת הערעור טוען המבקש כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו. לפיכך, עילת ביטול הפסק של ערכאת הערעור היא זו שקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). הכוונה היא להחלטת הבוררים שלא לזמן לעדות את מר קטיוב, ולהמנע מלבקש את מסמכי חברת הביטוח, למרות שראיות אלו נוגעות לגוף המחלוקת, ולטענת המבקש לו היו בפני הבוררים - היה בהן כדי להשפיע בצורה מכרעת על הפסק שניתן.

כמו כן טוען המבקש כי הבוררים לא הכריעו באחד העניינים שנמסרו להכרעתם, דבר המהווה עילה לביטול הפסק על פי סעיף 24(5) לחוק. הכוונה היא למחלוקת בין הצדדים בעניין פתק מיום 13.9.01 שמסר המבקש למשיב בעניין אבן שנמסרה למשיב לבדיקה (להלן: "פתק הבדיקה"). על סמך בדיקה זו מכר המשיב למבקש את האבן, ותשלום התמורה עבורה היה אחד הנושאים שנדונו בבוררות הראשונה בפני קטיוב. לטענת המבקש קטיוב פסק למשיב את מלוא התמורה בגין פתק הבדיקה, וכי בעקבות כך קיבל המשיב את תמורת אבן זו. אך בבוררות שהתקיימה במוסד של הבורסה טען המשיב כי המבקש צריך לשלם לו את הסכום הנקוב בפתק הבדיקה, למרות שקיבל את תמורתה, והבוררים פסקו לו סכום גלובלי בגין כל ראשי הנזק שתבע, ואף לא הורו על השבת פתק הבדיקה למבקש. לטענת המבקש היו הבוררים צריכים להורות על השבת הפתק למבקש, על מנת שהמשיב לא יוכל לתבוע בשנית, על סמך פתק זה, את מחיר האבן שמכר למבקש.

4.         הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המצהירים בבקשה לביטול פסק הבוררות, ולהסתפק בכתבי הטענות ובסיכומים שהגישו. אין זאת אומרת שבית משפט זה יתייחס לטענות העובדתיות השונות שמעלים הצדדים בתצהיריהם, אשר נוגעות למהות הסכסוך ביניהם, רק משום שהם לא נחקרו על כך. בית משפט הדן בבקשה לביטול פסק בורר איננו דן בסכסוך לגופו, אלא אך ורק בשאלה האם קיימת עילה לביטול הפסק.

5.         תקנון ההתאגדות של הבורסה כולל פרק על בוררות בנוגע לסכסוכים בין חברי הבורסה (סעיפים 98 עד 113). בהתאם להוראות פרק זה התנהלה הבוררות נשוא תיק זה, בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור. סעיף 107(ו) לתקנון קובע:

"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו ומצפונו על פי החומר שבפניו. הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט"

סעיף 107(י) קובע כי: "הבורר לא יהיה חייב לנמק את החלטותיו".

6.         אשר למהות הערעור בפני הערכאה השניה של הבורסה, יש לציין כי הכותרת לסעיף 103 לתקנון הבורסה היא: "שמיעה מחודשת בפני ערכאה שניה", ובסעיף 103(א) נאמר לגבי אותם מקרים בהם קיימת זכות ערעור, כי בעלי הדין יהיו "רשאים לפנות בבקשה לברר את הסכסוך בפני בוררים בערכאה שניה". מכאן נובע כי ערכאת הערעור של הבורסה מוסמכת לשמוע עדים או לקבל ראיות. אולם, הדבר נתון לשיקול דעתה, במסגרת סעיף 107(ו) לתקנון הבורסה (ראה סעיף 5 לעיל): עליה לפעול בדרך הנראית לה מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה בסכסוך. היא יכולה להחליט לנהוג כפי שנוהגת ערכאת הערעור בבתי המשפט, ולהמנע מגבייה מחודשת של ראיות שנדונו בערכאה הראשונה.

ב.         זימונו לעדות של הבורר קטיוב

7.         המבקש טוען כי ביקש מערכאת הערעור, בעת הדיון שהתקיים ביום 20.11.05, לזמן לעדות את הבורר קטיוב. המבקש אמר במהלך הדיון בערכאת הערעור (הפרוטוקול צורף כנספח ז' לבקשה):

"יחזקאל: קטיוב אמר שאם היה יודע שקיבל את הכסף לא היה פוסק. תקראו לו
     לעדות. תרשמו שאני מבקש להזמין עדים.