פסק-דין בתיק הפ 1448/06

רקע

כימאלדור (נתניה) 1992 בע"מ שבשליטת המבקשים (להלן: "החברה") מנהלת חשבון בנק בסניף תעשיה נתניה של המשיב (להלן: "הבנק") ולהבטחת פירעון חובותיה ערבו המבקשים ושעבדו נכסי מקרקעין.

ביום 20.2.01 התקשר הבנק עם החברה והמבקשים בהסכם לפיו התחייבו המבקשים לסלק את חובם לבנק בסך 5,487,000 ש"ח על פי פירוט שצורף כנספח א להסכם, בתנאים ובמועדים שנקבעו בהסכם (להלן: "ההסכם הראשון").

המבקשים לא סילקו את החוב לבנק בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הראשון, ולאחר שהבנק שלח למבקשים מספר התראות בקשר עם הפרת ההסכם, התקשרו הצדדים ביום 24.2.03 בהסכם נוסף לפיו התחייבו המבקשים לסלק את חובם בסך 6,232,165 ש"ח כמפורט בסעיף 2 להסכם האמור, בתנאים ובמועדים שנקבעו בהסכם (להלן: "ההסכם השני").

גם לאחר כריתת ההסכם הנוסף, לא סילקו המבקשים את חובם לבנק בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם השני ולאחר משא ומתן התקשרו הצדדים ביום 1.6.05 בהסכם נוסף לפיו התחייבו המבקשים לסלק את חובם בסך 7,830,609 ש"ח על פי פירוט שצורף כנספח א להסכם, בתנאים ובמועדים שנקבעו בהסכם (להלן: "ההסכם השלישי").

משלא קיימו המבקשים את התחייבותם לפרוע את החוב לבנק בתנאים ובמועדים שנקבעו בהסכם השלישי, הגיש הבנק ביום 2.11.06 תביעה כספית בסדר דין מקוצר בה תבע לחייב את החברה והמבקשים לשלם לו סך של 6,635,002.85 ש"ח, ובסמוך פתח בהליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 0 - 06 - 77436 - 01 לביצוע שטר משכנתה.

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להורות על בטלות ההסכם השלישי ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתה.

טענות המבקשים

המבקשים הסכימו להתקשר עם הבנק בהסכם השלישי בעקבות לחץ שהופעל עליהם על ידי הבנק המגיע לכדי עושק ומרמה תוך ניצול בקשתם לשחרור נכס ששועבד לטובתו.

בלחץ הבנק לא בדקו המבקשים את חיובי הריבית ואת אופן חישוב סכום החוב שדרש הבנק. אולם בדיעבד ועל פי חישובי המבקשים הנסמכים על טיוטה ראשונית של רו"ח בר לב, נמצא שהבנק גבה מהמבקשים ריבית שנתית בשיעור 25%  שאינה חוקית.

טענות הבנק

המבקשים העלימו מבית המשפט את ההסכמים הקודמים אשר נכרתו בינם לבין הבנק ותוכנם של הסכמים אלה בהם הודו בחובם לבנק באופן המשמיט את הבסיס לטענותיהם באשר לגובה החוב הנקוב בהסכם השלישי ו/או שיעור הריבית המופרזת שלכאורה חייב אותם הבנק.

המבקשים הפרו את התחייבויותיהם כלפי הבנק פעם אחר פעם למרות נכונותו של הבנק לאפשר להם לפרוע את חובם בתנאים שהוסכמו בכל פעם מחדש עד אשר הפרו את התחייבויותיהם על פי ההסכם השלישי.

עובר לעריכת ההסכם השלישי ניהלו המבקשים באמצעות בא כוחם, עו"ד רונן אברמוב משא ומתן בקשר עם תנאי ההסכם, קיבלו את טיוטת ההסכם לעיונם והעבירו לבנק טיוטא מתוקנת בה ביקשו לשנות חלק מהתנאים בטיוטת ההסכם ובכלל זה את גובה החוב וחישובו לפי ריבית רגילה במקום ריבית חריגה הנהוגה בבנק בהתאם להסכמים עליהם חתמו המבקשים ו/או החברה. לפיכך, אין ממש בטענת המבקשים כאילו הסכימו לתנאים שנקבעו בהסכם השלישי ובכלל זה גובה החוב בשל לחץ מצד הבנק.

בחישוב שיעור הריבית נסמכים המבקשים על מסמך מיום 11.6.01 שנשלח על ידי הבנק ממנו עולה לכאורה כי חובם לבנק נכון לאותו מועד עמד ע"ס 3,326,494 ש"ח. אלא, שנתון זה אינו כולל חוב מט"ח שבאותה העת עמד על כ - 2,000,000 ש"ח. נוכח נתונים אלה, ברור ששיעור הריבית בה חוייבו המבקשים ואשר לפיה ביום עריכת ההסכם השלישי עמד חובם של המבקשים ע"ס של 7,830,609 ש"ח נמוכה בהרבה מהנטען על ידי המבקשים.

דיון

א.      ביום 30.2.01 הצהירו המבקשים כי ידוע להם כי חובה של החברה לבנק נכון ליום 19.2.01 עומד ע"ס 5,487,000 ש"ח כמפורט בנספח א להסכם הראשון.

בתובענתם לא התייחסו המבקשים להסכם הראשון וממילא לא טענו כי פרעו את החוב בו הודו במסגרת ההסכם הראשון.

ב.      ביום 24.2.03 הצהירו המבקשים בסעיף 2 להסכם השני כי חובה של החברה לבנק הוא כדלהלן:

1.       יתרת חובה בחשבון חח"ד מספר 701300/89 בסך 2,881,608.99 ש"ח כולל ריבית עד ליום 31.12.02.

2.       יתרה בלתי מסולקת בסך 287,475.01 ש"ח בגין הלוואה לא צמודה ע"ס 1,500,000 ש"ח מיום 12.11.98

3.       יתרת אשראי בפיגור בסך 3,063,082.26 ש"ח  כולל ריבית עד ליום 31.12.02.