פסק-דין בתיק הפ 1444/06

1.      המבקשת העוסקת בהשקעות פיננסיות והענקת הלוואות ואשר תפקדה בעבר כבנק (בנק יורו-טרייד בע"מ) מבקשת סעד הצהרתי לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, לפיו המשיבים 1 ו-2 הם הבעלים של דירה הידועה כחלקה 100/7 בגוש 7099.

2.      המשיב 1 ערב לחובות תאגיד בשליטתו למבקשת שהעניקה לו אשראי. לימים ומשלא נפרע החוב, הוגשה נגד התאגיד, ונגדו כערב, תובענה. בקשתו לקבל רשות להתגונן נדחתה. באפריל 2003 ניתן נגד המשיב 1 פסק דין על מלוא סכום התביעה, העומד כיום על כ-1,7 מליון ש"ח.

בנסיונותיה לגבות את החוב הפסוק "גילתה" המבקשת דירה שהבעלות עליה רשומה עדיין בלשכת רישום המקרקעין על שם הוריו המנוחים, על אף שהם נפטרו ב-2002 וב-2004. צו ירושה המכריז על המשיב 1 ואחותו, המשיבה 2, כיורשי ההורים המנוחים הוצא ב-2006, אך עד היום טרם נרשם הצו בלשכת רישום המקרקעין וטרם הועברו זכויות הבעלות בדירה על שם המשיבים הנ"ל.

לציין כי עד היום, כך נטען, מתגוררת בדירה המשיבה 2 וכי על זכויות הבעלות של המנוחים רשומים עיקולים לטובת משיבים 3, 4.

3.      עותרת, איפוא, המבקשת להצהרה לפיה, מכח צו הירושה והוראות חוק הירושה הבעלות בדירה עברה למשיבים 1, 2 (בחלקים שווים ביניהם) עם מות הוריהם וכך יש לרשום בלשכת רישום המקרקעין.

המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") שהיתה המתנגדת היחידה לעתירה (המשיב 1 לא הגיב ואף לא התגונן בשל מצבו הכספי, כנראה, ואילו המשיבות 3, 4 תומכים בבקשת המבקשת) טוענת כי לאחיה אין זכויות כלשהן בדירה או בחלק ממנה.

את טענתה מבססת המשיבה על מסמך עליו חתם אחיה ביום 19.2.03 (נספח א' לתצהירה) המאשר כי הוא נטל מכספי הוריו המנוחים ללא רשותה (לאחר פטירת האב) סכום של למעלה מ-1 מליון ש"ח וכי הוא התחייב להשיב לה כספים אלה לאחר מות האם.

טוענת, איפוא, המשיבה בנסיבות אלה כי:

"קיימת לה זכות שביושר - שהינה זכות מעין קניינית בחלקו של המשיב 1 (מכח ירושת ההורים) בדירת המגורים וכי זכותה זו גוברת על כל זכות נושה של המשיב 1, לרבות המבקשת" (סעיף 4 לסיכומי המשיבה).

4.      תכליתו של סעיף 34 (ב) לחוק ההוצל"פ הוא למנוע הברחת או העלמת נכסים של חייב מפני נושהו, ע"י אי רישומם על אף שבבעלותו הם. אם שוכנע בית המשפט כי מדובר בנכס של חייב יצווה הוא על עיקול לטובת הנושה על אף שאין הוא רשום על שמו של החייב בלשכת רישום המקרקעין.

(ראה ע"א 1680/03 לוי - ברקול פד"י נ"ח (6) 941).

האם עלה בידי המבקשת, שנטל השכנוע מוטל עליה, להראות או להוכיח כי מחצית הדירה בה מדובר היא בבעלות החייב שלה, קרי המשיב 1.

5.      אין חולק כי המשיב 1 והמשיבה הינם יורשיהם הבלעדיים של הוריהם המנוחים אשר נפטרו, כאמור ב-2002 (האב) וב-2004 (האם). (ראה צו הירושה מ-2006). משכך זכאים היו המשיבים הנ"ל להרשם כבעלי הדירה (בחלקים שווים ביניהם), לכל המאוחר מיד לאחר פטירת האם ב-2004.

כל עוד לא שונה ולא תוקן צו הירושה, והוא אכן לא תוקן, אין אלא לרשום את המשיבים כבעלי זכויות הבעלות בדירה, מכח צו הירושה לפיו הם הוכרו כיורשים היחידים של בעלי הנכס הרשומים, שאינם עוד בין החיים.

6.      טענת המבקשת כי מכח התחייבות אחיה (משיב 1) לפיה היא זכאית למחצית הדירה שאמורה להרשם על שם אחיה אין בה ממש. התחייבות זו אינה מחייבת את נושיו של המשיב 1 ואף לא את המבקשת. לכל היותר זכאית המשיבה לתבוע מאחיה השבת הכספים שנטל ואף להתחשבן איתו בענין זה.

לו אכן התכוון משיב 1 להעביר זכויותיו כיורש במחצית הדירה על שם המשיבה, היה עליו להסתלק מחלקו בעזבון לטובת המבקשת על פי הוראות 6, 7 לחוק הירושה. הוא לא עשה כן עד היום. ההתחייבות שמסר למשיבה אינה מעידה על הסתלקותו הספציפית מעזבון ההורים ו/או מהדירה נשוא התובענה שנכללה בעזבון ואף לא על שעבוד חלקו בעזבון, כפי שמאשר סעיף 7 לחוק הנ"ל.

הסתלקות מעין זו לא נעשתה מעולם אף לא בעת נקיטת ההליכים ע"י המבקשת להוצאת צו ירושה ב-2006.

בנסיבות אלה, אין כל תוקף להתחייבות שנתן המשיב 1 לאחותו, המשיבה, כלפי הנושים שעיקולו, או מבקשים לעקל, את הזכויות הקנייניות בדירה, הרשומות על שם המשיב 1. התחייבות זו המופנית למשיבה, היא לכל היותר התחייבות כספית של המשיב 1 כלפיה, ולא התחייבות להעברת זכות קניינית, שטרם קמה לו בעת שניתנה ההתחייבות.

אף משום הסתלקות מחלקו בעזבון, או שעבוד חלקו לטובת המשיבה, אין בהתחייבות זו.