פסק-דין בתיק הפ 1436/06

פתח דבר

1.         ביום 20/11/06 ניתן פסק בוררות בסכסוך שבין המבקש לבין המשיב 1 (להלן: " המשיב") על ידי ערכאת הערעור של מוסד הבוררות של המשיבה 2, בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: " הבורסה ליהלומים" או " המשיבה"), בערעור שהגיש המבקש על החלטת ערכאת הבוררות הראשונה של הבורסה ליהלומים שניתנה ביום 20/2/06 (פסק הבוררות שניתן על ידי ערכאת הערעור ייקרא להלן: " פסק הבוררות"; פסק הבוררות שניתן על ידי הערכאה הראשונה ייקרא להלן: " פסק הבוררות בערכאה הראשונה").

            בפניי בקשתו של המבקש לביטול פסק הבוררות, שהוגשה בתיק הפ 1436/06 (להלן: " בקשת הביטול"); ומנגד בקשתו של המשיב לאישור פסק הבוררות שהוגשה בתיק הפ 1475/06.

            הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 26/3/07, ובהסכמתם נקבע כי בית המשפט יכריע בתובענה על סמך כתבי הטענות על נספחיהם שהוגשו זה מכבר לתיק בית המשפט וסיכומים שיוגשו - המבקש תחילה ולאחריו המשיבים.

            יוער כי המבקש הגיב בכתב לסיכומים שהגיש המשיב - שמצידו התנגד לתגובה - ואמנם אין מקום להידרש לתגובה, הן משום שהוגשה בלא נטילת רשות ובעיקר משום שבתגובה נטענו טענות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות.

            עוד אציין למען הסדר כי בין לבין הגיש המבקש בקשה לפסלות בית משפט זה מלדון בבקשת הביטול (בש"א 9146/07), וזו נדחתה מנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 24/5/07. אציין בהקשר זה, כי בהחלטתי כאמור נתתי דעתי בין היתר להתייחסות המבקש בסיכום טיעוניו למצבו הרפואי, וציינתי כי טיעוניו בענין זה אין להם כל רלוונטיות לדיון בבקשת הביטול; זאת לנוכח העובדה שאין בבקשת הביטול כל טענה שלפיה יש לכאורה במצבו הרפואי הנטען של המבקש משום עילה לביטול פסק הבוררות שניתן נגדו. אין לי אלא לחזור על דברים אלה גם במסגרת פסק הדין.

רקע עובדתי

2.         המשיב הינו חבר הבורסה ליהלומים.

            המבקש הינו חבר הבורסה הישראלית לאבני חן ויהלומים (להלן: " הבורסה לאבני חן").

            הרקע לסכסוך שבין הצדדים הוא יהלומים שמסר המשיב בידי המבקש עוד בשנת 1990, על מנת שהמבקש יבצע בהם עסקה במזרח הרחוק עבור המשיב ובשליחותו. לטענת המבקש, היהלומים נגנבו ממנו ונתברר כי לא היו מבוטחים. המשיב דרש מאת המבקש את החזר שווים של היהלומים, אך המבקש לא שעה לדרישתו.

3.         ביום 18/9/05 הגיש המשיב לערכאת הבוררות הראשונה של הבורסה ליהלומים תביעה נגד המבקש, שבה עתר המשיב לחייב את המבקש בתשלום שווי היהלומים כאמור.

            המבקש לא התכחש לחוב הנתבע, אלא שטען להתיישנות התביעה, שכן מדובר בארוע שהתרחש 15 שנים קודם לכן.

            לאחר התדיינות שהתקיימה בין הצדדים בפני הרכב של שני בוררים, ניתן פסק הבוררות בערכאה הראשונה, שבו נדחתה טענת ההתיישנות שבפי המבקש והתביעה התקבלה באופן חלקי, כך שהמבקש חויב בתשלום 114,000$ למשיב בתשלומים חודשיים החל מ-1/4/06.

            המבקש אשר לא השלים עם פסק הבוררות בערכאה הראשונה, הגיש עליו ערעור שנדון בפני ערכאת הערעור של הבורסה בהרכב של חמישה בוררים. ביום 20/11/06 ניתן על ידם פסק הבוררות שהוא נושא בקשת הביטול, שאף בו נדונה ונדחתה טענת ההתיישנות שהעלה המבקש; כן שונה פסק הבוררות שניתן בערכאה הראשונה באופן שהבוררים קיבלו את תביעתו של המשיב במלואה וחייבו את המבקש לשלם למשיב סכום של 171,132.80$ לאלתר.

עילות הביטול וטענות הצדדים

4.         רק בהתקיים איזה מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: " החוק") רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק בוררות [רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 516-517 (1991); ע"א 209/07 תביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד כה(1) 108, 112      (1971)].

            המבקש אינו מפנה באופן מפורש לעילות ביטול שבחוק, שרק במסגרתן ניתן כאמור לעתור לביטול פסק בורר. ואולם ככל שניתן להבין ולדלות מבקשת הביטול, המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הבוררות מהטעמים הבאים: היעדר הסכם בוררות תקף, בעוד שאולץ להתדיין בפני מוסד הבוררות  של הבורסה (שזו עילת ביטול על פי סעיף 24(1) לחוק: " לא היה הסכם בוררות בר תוקף"); לא נתאפשר למבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין במהלך הבוררות, כאשר טענה זו נטענה על ידי המבקש בהקשר להיעדר אפשרות נאותה לשטוח את טענותיו לעניין טענת ההתיישנות שבפיו (עילת ביטול על פי סעיף 24(4) לחוק: " לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו); היה על הבוררים לדון בטענת ההתיישנות כטענה מקדמית, וגם לגופה משנדחתה טענת ההתיישנות לא היה זה כדין אלא מנימוקים שמנוגדים לתקנת הציבור (וייתכן שבכך כיוון המבקש לעילת ביטול על פי סעיף     24(9) לחוק: " תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור").

            המשיבים דוחים את טענות המבקש רובן ככולן.

            לטענתם - המבקש חתם על שני הסכמי בוררות שעל פיהם כפף את עצמו בהסכמה לסמכות ערכאות הבוררות של הבורסה, מה גם שהוא מחויב להתדיינות בפניהן מכוח היותו חבר הבורסה לאבני חן. אשר לטענה שלא נתאפשר לו ייצוג על ידי עורך דין - טוענים המשיבים כי הדיונים בפני מוסדות הבוררות של הבורסה מתנהלים בלא ייצוג על ידי עורכי דין פעילים, מעצם אופיים של הסכסוכים שנדונים בפני ערכאות אלה ומקצועיות הבוררים היושבים לדין, וכי התנהלות זו אף זכתה להכרה בפסיקה. עוד הם טוענים בהקשר זה, כי בכל מקרה ניתנה הזדמנות מלאה למבקש להציג את עניינו בפני הבוררים באופן מפורט, כפי שאמנם עשה לרבות הגשת חוות דעת משפטית שנערכה על ידי פרקליט מטעמו לעניין ההתיישנות - שזו טענת ההגנה המרכזית שבפי המבקש. לגופו של עניין - לא היתה כל חובה על הבוררים להקדים דיון בטענת ההתיישנות לדיון בסכסוך כולו ובדין נדחתה טענת ההתיישנות של המבקש, כך לטענת המשיבים; וגם אם נפלה טעות מלפני הבוררים בעניין זה, הרי שזו אינה עילה לביטול פסק בורר.

            אפנה לברר את טענות הצדדים.