פסק-דין בתיק הפ 1390/06

1.1        בקשה לביטול פסק בורר שניתן על ידי כבוד הבורר שאול אלוני.

1.2        בין השנים 1988-1991, היו המבקשים והמשיבים 1 ו-2 שותפים בקבוצה שבבעלותה היו מספר חברות. המבקשים החזיקו במישרין ובעקיפין ב38% מזכויות הקבוצה. החזקותיהם של הצדדים בחלק מהחברות שבקבוצה - חברת ליאו גולדברג בע"מ (להלן: " ליאו גולדברג"), ובחברת חוף הכרמל 88' בע"מ וחוף הכרמל נופש ותיירות 89' בע"מ (להלן יחד: " חוף הכרמל"), היו באמצעות המשיבה 3 (להלן: " טלאדיום"). יוער כי למבקשים אין טענה כלפי טלאדיום במסגרת התובענה הנוכחית, והיא צורפה כמשיבה פורמאלית, בהיותה חתומה על הסכם הבוררות.

1.3        בסוף שנת 1991 התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, והם החליטו להיפרד. הם הגיעו להסכמה בדבר אופן ההיפרדות, הסכמה שעוגנה במערכת הסכמים מיום 8/7/92 ( להלן: הסכמי ההפרדה"). ההסכמה כללה חלוקה בין הצדדים של החברות, וכן "תשלומי איזון" ששיעורם הוסכם בין הצדדים, בהתאם להערכת שוויין של החברות שחולקו.

1.4        המבקשים טענו כי הם הוטעו על ידי המשיבים במהלך המשא ומתן לקראת הסכמי ההפרדה. הטענות התייחסו בעיקרן לחברות חוף הכרמל, וליאו גולדברג.

1.5        המבקשים והמשיבים החליטו להפנות את המחלוקת ביניהם לבוררות (הסכם הבוררות צורף כנספח ג' לתשובת המשיבים). המבקשים הגישו בשנת 2004 תביעה לכב' הבורר אלוני, ופסק הבורר שניתן על ידו הוא מושא הבקשה הנוכחית.

1.6        יוער כי בבקשת הביטול טענו המבקשים שבמסגרת הסכמי ההפרדה שולם להם על ידי המשיבים סך של  כ -3.4 מליון דולר, ולא סך של 10 מיליון דולר, כפי שנכתב בסעיף 3 לפסק הבוררות. המשיבים אישרו את הטענה בתשובתם. המבקשים לא עתרו לכל סעד בענין זה, וזנחו את הטענה בסיכומיהם. 

1.7        המבקשים העלו במסגרת הבקשה והסיכומים שהוגשו מטעמם, טענות ביחס למספר עניינים שנדונו על ידי הבורר בפסק הבורר. עניינים אלה יידונו בפירוט להלן.

2.         חוף הכרמל - הסכמי פיתוח והחזרי היטלים

2.1        המבקשים טענו כי הבורר החליט שלא לדון בסוגיה זו. לטענתם, הוא החליט שלא לדון בה משום שמדובר בטענות שלא נזכרו לדבריו בכתב התביעה, וכי מדובר לכן בהרחבת חזית אסורה, שהבורר לא התיר אותה.

המבקשים טוענים כי החלטתו זו של הבורר לא הייתה נכונה לגופה, שכן טענות אלה עלו - הן בהסכם הבוררות, והן בכתב התביעה.

2.2        מכאן שמדובר בנושא שהבורר הוסמך לדון ולהכריע בו, ואף על פי כן לא עשה כן. המבקשים טוענים כי הבורר לא היה מוסמך להכריע בדבר סמכותו והיקפה, ולכן הוא לא היה מוסמך לקבוע כי אין לו סמכות לדון בטענות הנ"ל.

2.3        המשיבים טענו כי הבורר לא התייחס לשאלת סמכותו העניינית, אלא התייחס לטענות המבקשים ודחה אותן, לאור קביעתו לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה. הבורר קבע כי אין ממש בטענות גם לגופן.

2.4        אינני מקבלת את טענת המבקשים.

העובדה שהבורר קבע כי אין מקום לדון בטענות הנ"ל משום שהן מהוות הרחבת חזית, אין משמעותה כי הבורר היה סבור כי הוא איננו מוסמך לדון בטענות, ואף אין משמעותה כי הוא לא דן בהן.

2.5        הבורר אכן דן בטענות, והתייחס אליהן בפסק הבורר. הקביעה הפוזיטיבית שלו, לאחר דיון בטענות, היתה כי יש לדחות אותן - משום שלגישתו של הבורר טענות אלה מהוות הרחבת חזית. אין מדובר אם כן בקביעה של הבורר בדבר "העדר סמכות" שלו, אלא בקביעה משפטית. הבורר מניח כי הוא מוסמך מבחינה פורמאלית לדון בטענות, אלא שלנוכח הנסיבות כפי שהוא פירש אותן, הוא קבע כי אין מקום לאפשר למבקשים להעלות טענה חדשה, שלא לא בא זכרה בכתב התביעה.

2.6        למותר לציין כי אינני מוצאת לנכון להתערב במסקנתו של הבורר לגופה. זאת, שכן אין מקום כי בית המשפט ישוב ויבחן האם מסקנתו של כבוד הבורר לפיה הטענה היוותה הרחבת חזית, היתה מסקנה נכונה, אם לאו. מדובר במסקנה של הבורר, שהייתה בגדרי סמכותו, ובית המשפט (אשר אינו יושב כמובן כערכאת ערעור על החלטותיו של הבורר), איננו בודק את החלטותיו לגופן, איננו ממיר את שיקול דעתו בזה של הבורר, ואיננו מתערב לכן במסקנותיו.

2.7        לכן, אני דוחה את הטענה המתייחסת לחוף הכרמל, הסכם הפיתוח והחזרי ההיטלים.

2.8        מעבר לדרוש אוסיף כי הבורר ציין בפסק כי יש לדחות את הטענות הללו גם לגופן - אם כי הוא לא הרחיב ונימק את מסקנתו בנקודה זו.

3.       ליאו גולדברג

3.1        רקע עובדתי