פסק-דין בתיק הפ 1389/06

המבקש למד במכללה האקדמית יהודה ושומרון כסטודנט במחלקה לתעשיה וניהול בפקולטה להנדסה.

כדי לזכות בתואר הנכסף היה עליו להשתתף בלימודי השפה האנגלית או להמציא תעודה המזכה בפטור מלימודי השפה האנגלית. המבקש הגיש למזכירות המחלקה להנדסה תעודת פטור מאנגלית הנחזית כתעודה שהוצאה לו על ידי האוניברסיטה הפתוחה.

משנמצא שתעודת הפטור מזוייפת, הועמד המבקש לדין משמעתי על פי סעיף 6 לתקנון המשיבה, ונגזר עליו העונש הקבוע בסעיף 6 יד לתקנון:

"הרחקת הסטודנט מן המכללה לצמיתות, לרבות איסור כניסת הסטודנט לתחומי קריות המכללה".

ערעורו של המבקש על העונש שנגזר עליו לועדת הערר ולאחר מכן לנשיא המשיבה נדחו ואז פנה לבית המשפט.

בתובענה שלפני עתר המבקש לצו המורה למשיבה לבטל את עונש ההרחקה לצמיתות, ולאפשר לו לסיים את לימודיו לתואר ראשון, והטעם המוצע על ידי המבקש לכך הוא: "הענישה שהושתה עליו מצד המשיבה הנה בלתי מידתית בצורה יוצאת דופן". עוד נטען כי ההליכים שננקטו נגדו היו נגועים בהפרות הוראת תקנון ובפגיעה בכללי הצדק הטבעי.

ד י ו ן

          כללי

מאז ומעולם נהג בית המשפט במידת הצמצום בהתערבותו בהחלטות טריבונלים פנימיים של אגודות וולונטריות. בית המשפט אינו מעביר את החלטות טריבונלים אלה ביקורת ערעורית. התערבות בית המשפט מצמצמת עצמה, כעניין של מדיניות משפטית, לא כעניין של סמכות, לבדיקת תקינות ההליכים לפי הכללים הקבועים לכך בתקנון הגוף הוולונטרי בו מדובר, ולביקורת ההליך וההחלטה מבחינת עמידתם בכללי הצדק הטבעי (ראה ע"א 2211/96 כהן נ' כהן ואח', פד"י נ (1) 629).

ככל שהיתה סטיה מהלכה זו בפסיקת בתי משפט מחוזיים בעבר, אליה מפנה המבקש, דעתי היא שאין מקום לסטות מההלכה, הן באשר אני רואה עצמי מחוייב לה, והן מפני שאני שלם עמה לחלוטין.

מן הכלל אל הפרט

א.             המבקש מתרעם על אי מתן הזדמנות נאותה להביא ראיות ולטעון לעונש, שכן אין בפרוטוקול תיעוד לדיון בעונש לאחר שלב ההרשעה.

אכן, בחוק סדר הדין הפלילי נקבעו הוראות מפורשות היוצרות שני שלבי דיון נפרדים. הדיון בשאלת אשמת הנאשם, המסתיים בהכרעת דין, ומקום שהנאשם מורשע, מתקיים שלב עצמאי של דיון בעונש, בו זכאים הצדדים להציג תחילה ראיות, ולאחר מכן טיעונים, כל זאת בטרם קביעת העונש.

חוק סדר הדין הפלילי אינו חל על טריבונאלים פנימיים של גופים וולונטרים, ואלו אינם מצווים לנהוג כדרך שבית משפט נוהג. אכן מקום שטריבונל גוזר עונש תוך שלילת זכות הנאשם לטעון לעונש, בית המשפט עשוי להתערב ולבטל את ההחלטה בשל קיפוח זכות הנאשם לדיון הוגן, אולם מקום שניתנה לנאשם הזדמנות לשטוח את ראיותיו וטענותיו בדיון בעונש לפני מתן גזר הדין, אין באי הקפדה על קיום דיון בשני שלבים נפרדים, כדי להצדיק התערבות שיפוטית.

בענייננו אין ספק שהמבקש הציג את טיעוניו לקולת העונש לפני מתן גזר הדין, שהרי בפרוטוקול צויין שועדת המשמעת שמעה את התלונות והעדויות של מגישי התלונה והסטודנט.

המבקש הודה בעבירה שיוחסה לו, וממילא עדותו לפני הועדה לא יכלה להתייחס אלא לעניין העונש.

לא נטען שהמבקש הוגבל בדרך כלשהי על ידי ועדת המשמעת בהבאת ראיות או טענות, ובנסיבות אלה איני מוצא ממש בטענה בדבר קיפוח זכות המבקש להביא ראיות וטיעונים לעונש לאחר הרשעה.

ב.             טענתו העיקרית של המבקש היא שהעונש אינו מידתי, ואין בו התחשבות ראויה בהודאת המבקש בעבירה שיוחסה לו.

טענה זו הינה טענה ערעורית מובהקת שאין לשעות לה.

העונש שנגזר על  המבקש מעוגן בתקנון המשיבה, ואם סברה ועדת המשמעת שהעבירה חמורה ומצדיקה תגובה עונשית חמורה, איני מוצא סיבה להתערב בכך.

אכן, העונש מסב למבקש נזק חמור, אך גם בעיני המעשה עליו נענש המבקש חמור, שכן המעשה נעשה בזדון ובמחשבה תחילה, ומעיד על חוסר יושר של עושהו.