פסק-דין בתיק הפ 1359/05

רקע עובדתי

1.         עניינו של תיק ה"פ 1359/05 בפסק ביניים של בורר מיום 29/11/05 שנתבקש אישורו על ידי בית משפט זה (להלן: "פסק הביניים"), ולאחר מכן בפסק הבורר מיום 14/12/05 שאף אישורו נתבקש במסגרת תיק ה"פ 1359/05 בבקשה שהוגשה וצורפה לתובענה ביום 20/12/05 (להלן: "פסק הבורר"). שניהם ניתנו על ידי הבורר עו"ד משה זאב בן-דורי (להלן: "הבורר") בקשר עם סכסוך שכר טרחה בין עו"ד איתן ליברמן (להלן: "עו"ד ליברמן") לבין גב' איריס באום (להלן: "באום").

            הרקע לסכסוך הוא בשירותים משפטיים שהעניק עו"ד ליברמן לבאום. עו"ד ליברמן מונה לייצג את באום מטעם היחידה לסיוע משפטי בערעור שהגישה על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בה כנפגעת עבודה בעקבות אירוע טראומתי שעברה במהלך עבודתה. משהתקבל הערעור, שוב לא הייתה זכאית באום לייצוג מטעם הסיוע המשפטי, אך ביקשה לערער על היקף הנכות שנקבע לה, ולכן פנתה לעו"ד ליברמן, הפעם באופן פרטי, והתקשרה עימו בהסכם שכר טרחה, שאליו אדרש בהמשך. באום מסרה לעו"ד ליברמן המחאה על סך 29,082 ש"ח על חשבון שכר טרחתו, אולם המחאה זו לא כובדה בשל הוראת ביטול שנתנה באום לבנק. לגבי יתרת שכר טרחתו, ביקש עו"ד ליברמן להפנות את הסכסוך לבוררות, מכוח סעיף בוררות הכלול בהסכם שכר הטרחה.

            מכוחו של סעיף זה, מונה הבורר בידי יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין, והתנהל הליך הבוררות כפי שיפורט להלן.

התנהלות ההליכים בבית המשפט

2.         בה"פ 1359/05 שהוגשה ביום 30/11/05, עתר תחילה עו"ד ליברמן לאישור פסק הביניים של הבורר, שמכוחו ניתן לעו"ד ליברמן סעד זמני בדרך של עיקול כספים בחשבונה של באום. רשם בית המשפט (כב' השופט ד' גלדשטיין) נעתר לבקשה ביום 30/11/05, והורה על העיקול על פי התנאים שנקבעו בפסק הביניים.

            ביום 11/12/05 פנתה באום ב "בקשה לביטול העיקול" (בש"א 26271/05) שהוגשה בכתב יד, ובה עתרה לביטולו של העיקול שהוטל על חשבונה, וציינה כי: "הסיבה שאני אישה נכה ורוצים להונות אותי וקיימת גם תלונה במשטרה."

            כב' השופט גלדשטיין דחה את הבקשה בציינו כי:

"הבקשה אינה ערוכה כדין ואף אם בית המשפט היה מנסה לעזור למבקשת לא יכול היה לעשות כן בהעדר בקשה מפורטת ותצהיר ערוך כדין." (החלטה  בבש"א  26271/05 מיום 11/12/05).

            ביום 14/12/05 הגישה באום בקשה חדשה שהוכתרה "בקשה לביטול העיקול הזמני", וזו הועברה לתגובת עו"ד ליברמן. ביום 20/12/05 המציא עו"ד ליברמן תגובה מפורטת לבקשה לביטול העיקול, ועמה אף בקשה לאישור פסק הבורר שניתן בינתיים על ידי הבורר ביום 14/12/05. בהחלטה מיום 26/12/05 קבע כב' השופט גלדשטיין כי הבקשה לביטול העיקול נדחתה מבלי שהיה צורך בתגובה.

3.         ביום 11/12/05 הגישה באום את ה"פ 1410/05, שבה היא מתנגדת "לביצוע פסיקת בורר שיוגש והוגש ע"י הבורר עו"ד זאב משה בן-דורי" (להלן: "בקשת הביטול"). יוער כי בקשת הביטול הוגשה עוד בטרם ניתן פסק הבורר, ומשכך ברי כי אין היא מעלה טענות באשר לתוכנו של זה. התובענה לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנות 255 ו-241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"). באום צירפה לבקשתה עותק מהתנגדות לביצוע שטר שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל (תיק מס' 6-05-82110-01) וכן שורה של מסמכים נוספים, בהם מסמך הנושא את הכותרת "תצהיר" ובסופו מודפס שמה של גב' יהודית אילני, ששימשה כעובדת סוציאלית בעמותת "תאיר" מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. יוער כבר כעת כי מסמך זה איננו "תצהיר" כמשמעו בפקודת הראיות [נוסח חדש] - 1982, שכן הוא איננו חתום כלל בידי גב' אילני ואף אינו מאומת כנדרש.

            עו"ד ליברמן הגיש תגובה מפורטת לבקשת הביטול ובה דחה את טענותיה של באום. לטענת עו"ד ליברמן, בקשת הביטול כפי שנוסחה איננה מגלה כל עילה לביטול פסק הבורר, ולאחר שעו"ד ליברמן "תרגם" את טיעוניה של באום ללשון משפטית, הוא טוען גם כי אין בהם ממש.

            ביום 9/1/06 הגישה באום "תשובת המבקשת לתגובת המשיב", תשובה המתייחסת, ככל הנראה, לתשובתו של עו"ד ליברמן לבקשתה נושא בש"א 26271/05, הבקשה לביטול העיקול, שכן תשובתו לה"פ 1410/05 הוגשה רק ביום 20/2/06. בתשובתה זו, שאף היא לא נתמכה בתצהיר, חזרה באום על טענותיה לגופו של הסכסוך עם עו"ד ליברמן, והוסיפה אף טענות לעניין הבוררות: ראשית, טענתה כי בין הצדדים לבוררות לא היה הסכם בוררות בר תוקף, ושנית טענה כי לא ניתנה לה אפשרות להביא טיעוניה לפני הבורר. לטיעונים אלה אתייחס בהרחבה בהמשך.

4.         להשלמת התמונה אוסיף, כי בין הצדדים מתנהל במקביל גם הליך ביצוע שטר בגין המחאה על סך 29,082 ש"ח שמסרה באום לעו"ד ליברמן ואשר בוטלה על ידה לאחר מכן. ההמחאה הוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, ובאום הגישה, באמצעות עו"ד כרמי בוסתנאי, התנגדות לביצוע השטר (בש"א 180110/05, להלן: "הליך ההתנגדות"). נראה כי טרם ניתנה החלטה בעניין זה, ומכל מקום לא הובא לידיעתי אחרת.

            בבוררות בין הצדדים נדונה שאלת יתרת שכר הטרחה, בסך 28,142 ש"ח (נספח ח' לתשובת עו"ד ליברמן לה"פ 1410/05).

5.         אעיר כבר עתה, כי די היה בעובדה שבאום לא תמכה את הטענות העובדתיות שהעלתה בבקשת הביטול בתצהיר כדין כדי לדחות את בקשתה ולאשר את פסק הבורר. אולם לא אעשה מלאכתי קלה, ואתייחס לגופן של טענות המבקשת אשר בבקשת הביטול.

הרקע הנורמטיבי

6.         הכלל הוא כי פסק בורר איננו נתון לערעור [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל כרך ב'  963 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), להלן: "אוטולנגי"]. המחוקק קבע בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק" או "חוק הבוררות") רשימה סגורה ומוגבלת של עילות שבהתקיים איזו מהן יבוטל פסק הבורר.

            כאשר נדרש בית המשפט לתובענה לביטול פסק בורר, אין הוא יושב כערכאת ערעור אלא בוחן את הליך הבוררות, את ניהולו בידי הבורר ואת התאמתם של אלה ושל פסק הבורר למסגרת החוזית של הסכם הבוררות שבין הצדדים ולהוראות החוק. במסגרת בקשה לביטול פסק בורר נתונה אמנם לבית המשפט סמכות לבחון היבטים מסוימים בפסק הבורר, אך סמכות זו מצומצמת בהיקפה: כך, למשל, בוחן בית המשפט אם פסק הבורר תואם את הדין המהותי ואם הוא מנומק, אך זאת רק כאשר הסכם הבוררות קובע כי הבורר מחויב לפסוק בהתאם לדין המהותי ולנמק את פסקו. עוד מוסמך בית המשפט לבחון אם פסק הבורר איננו מנוגד לתקנת הציבור על פי סעיף 24 (9) לחוק הבוררות; עם זאת, בית המשפט איננו נדרש לגופה של המחלוקת שבבסיס הבוררות ואיננו בוחן מחדש את הקביעות העובדתיות ואת ההכרעות המשפטיות של הבורר, כי אם את ההיבטים הפרוצדורליים - ככל שהם מתבטאים בפסק הבורר, בפרוטוקולים של הבוררות ובראיות נוספות.  מגמה זו, של צמצום התערבות בית המשפט בפסיקת בורר, נקבעה בחוק והתחדדה בפסיקה (לסקירה ראו: אוטולנגי, 985 - 986 והאסמכתאות שם).