פסק-דין בתיק הפ 1351/04

1.         המבקשת (להלן: " רסידו") בקשה להקים בשכונת הדר יוסף פרוייקט מגורים, במסגרת תוכנית שיקום בשכונה.

רסידו ניהלה לצורך הקמת הפרוייקט משא ומתן עם דיירים בבנין בו גר המשיב, ברחוב קהילת ורשה (להלן " הבנין"), על מנת להגיע איתם להסכמה ביחס לפינויים מדירותיהם. רסידו טוענת כי ביום 28.12.99, נחתם הסכם בינה לבין המשיב (להלן: " ההסכם"), בו הוסכם כי המשיב יעמיד את דירתו לרשות רסידו להריסה, ובמקומה תבנה לו דירה משופרת, על פי עקרונות "תכנית השיקום" והתב"ע, בהתאם לחוזה הפיתוח שייחתם בין רסידו לבין מינהל מקרקעי ישראל, ובהתאם למפרט שצורף להסכם (ר' ס' 2ה' להסכם).

במהלך שנת 2000, נדרש המשיב לחתום על יפוי כוח בהתאם להתחייבותו על פי ההסכם, וסרב.

בתובענה הנוכחית עתרה רסידו כי בית המשפט יצהיר כי ההסכם הוא בר תוקף.

2.         המשיב העלה בתשובתו לתובענה מספר טענות. המשיב טען כי הוא סובל ממחלת נפש, שבשלה הוא אינו זוכר האם חתם על ההסכם. אולם, גם אם חתם - חתימתו היתה במסגרת הסכם עם חברת "ישראל קנדה", חברה שקדמה לרסידו, בנסיון להקים את הפרוייקט.

המשיב טען כי חתימתו על ההסכם זוייפה, וכי ככל הנראה שינה מר ליבוביץ (העד מטעם רסידו, שעבד קודם לכן עבור חברת ישראל קנדה), את שם החברה על גבי ההסכם - הסיר את שמה של קנדה ישראל, והוסיף את שמה של רסידו.

המשיב הוסיף וטען כי להסכם אין תוקף, שכן לא התקיימו שלושת התנאים המתלים, שקיומו של ההסכם הותנה בהם. עוד נטען כי תנאי ההסכם מקפחים את המשיב ועושקים אותו, וכן כי ה"קיבול" של רסידו להסכם נעשה בחתימתה על ההסכם בשנת 2000, וכי לכן חלף פרק זמן בלתי סביר מאז הצעתו של המשיב ועד הקיבול על ידי רסידו, פרק זמן שבמהלכו פקעה ההצעה.

בסיכומים מטעמו הדגיש המשיב, כי טענתו העיקרית היא הטענה על פיה אין להסכם תוקף, בשל כך שלא התקיימו התנאים המתלים להתקיימותו.

3.         ס' 18(א) להסכם קובע:

" חוזה זה יהיה מותלה וייכנס לתוקפו בתנאים אלה: -

א.        כל בעלי הזכויות בבניין לשיקום חתמו על חוזה דומה לחוזה זה עד ליום הקובע כמפורט בנספח מ1.

ב.         הקבלן חתם עם מינהל מקרקעי ישראל על חוזה פיתוח או כל חוזה אחר לקבלת הזכויות לבנות ולפתח את המקרקעים עליהם קיים הבנין לשיקום, וזאת עד למועד של שנה או החל מן היום בו נחתם חוזה כזה לשיקום ושיפור הדיור בשכונת הדר יוסף עם אחרון המשתכנים בבניים לשיקום כבעל זכויות.

ג.         היזם השיג את כל האישורים הנחוצים על פי דין ועל פי חוזה להריסת הבנין לשיקום ולבניית הבנין המשופר, וזאת עד למועד של שנה אחת מן היום שבו קבל היזם את הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לניצול זכויות הבניה העודפות כנובע מהתב"ע".

עינינו הרואות כי לוח הזמנים לקיומם של התנאים "ב" ו"ג" תלוי בלוח הזמנים לקיום התנאי "א", והמועדים לקיומם של התנאים הללו מתחילים להספר מקיומו של תנאי "א". היינו - קיימת מגבלת זמן לחתימה על הסכם עם כל בעלי הזכויות בבניין (תנאי "א"), ולאחר חתימתם של אלה, קיימת מגבלת זמן להתקשרות בחוזה עם המינהל, ולהשגת אישורים לביצוע הפרוייקט.

4.         יוער כי בנספח מ1 להסכם, מצוין רק המועד לענין ס' 18ב' בהסכם (המועד שצוין שם הוא 31.12.99 - ככל הנראה מדובר בטעות בתאריך ההסכם או במועד הנ"ל).

כך או אחרת, אין חולק כי המועד הקובע בהסכם חלף, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם יש מקום להאריכו.

5.         רסידו טוענת כי לוח הזמנים מושא ס' 18 להסכם טרם נכנס לתוקף, בשל הפרת ההסכם על ידי המשיב. לטענתה, המשיב גרם לעצירת הפרוייקט לתקופה של שנתיים, ויש לכן למנות את המועדים הרלוונטיים להסכם ממועד פסק הדין שיינתן בתביעה הנוכחית.

6.         כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים, יש לבחון שתי שאלות - ראשית, האם התקיימו התנאים המתלים לקיומו של ההסכם (והנטל מוטל על המשיב הטוען כי הם לא התקיימו), ואם יוכח כי התנאים לא התקיימו - יש לבחון האם המשיב הוא זה שגרם לכך.

7.         כאמור, המשיב טוען כי לא הוכח קיומו של התנאי הראשון בס' 18 א' להסכם. זאת, משום שלפחות ביחס לאחת הדירות, לא הושגה הסכמה עם בעל הזכויות, אלא נחתם מסמך על ידי מי שאינה בעלת הזכויות הרשומה בדירה.