פסק-דין בתיק הפ 1331/05

1.      עניינה של תובענה זו הוא פיצויים אותם תובע המבקש מהמשיבות בגין הפקעת שלוש חלקות קרקע הגובלות זו בזו, בשטח כולל של 1612 מ"ר (חלקים מחלקות,223 ,222, 221 בגוש 6361).

אין חולק כי התובע זכאי לפיצויים בגין ההפקעה. המחלוקת היא לגבי שיעורם, או ליתר דיוק, על פי איזו מהחלופות לקביעת שיעור הפיצוי שפורטו בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט יש לקבוע את שיעור הפיצויים.

2.      זכויות הבעלות בחלקות המופקעות נרשמו על שם המבקש ביום 31.3.57, בעת שיעודן על פי התב"ע שהיתה אז בתוקף (תב"ע פ"ת/109), היה לבניה למטרות מסחר.

מאז ובמהלך השנים פורסמו למתן תוקף תכניות בנין עיר אחרות ששינו את יעודה של הקרקע למטרת בניית תחנת אוטובוסים.

הקרקע הופקעה ע"י המשיבות ביום 26.1.84, עת שפורסמה הודעה על כך לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (הפקעה לצרכי ציבור) 1943 וחוק התכנון והבניה 1965. זכויות הבעלות בה נרשמו על שם הרשות המפקיעה, היינו על שם המשיבה 2 ביום 9.11.92.

3.      המומחית מטעם בית המשפט, אשר מונתה בהסכמת הצדדים, שמאית המקרקעין לבנה אשד, קבעה את שיעור הפיצויים להם זכאי המבקש על פי שתי חלופות, לאמור על בסיס שווי הקרקע המופקעת בשני מועדים שונים.

על פי החלופה הראשונה הוערכה הקרקע ליום 26.3.84 - 60 יום לאחר פרסום הודעת ההפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות הנ"ל, לסכום כולל (עבור כל שלושת החלקות) של -.15,196 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה.

על פי החלופה השניה הוערכה הקרקע ליום 6.10.94 - הוא מועד עריכת שומת הפיצויים לגבי הפקעת חלקת קרקע סמוכה (חלקה 218 בגוש 6361) - בסכום כולל של -.2,265,233 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה.

המבקש טוען כי זכאי הוא לפיצויי הפקעה בשיעור שהוערך ע"י השמאית על פי החלופה השניה ואילו המשיבות טוענות כי מן הדין לפסוק את שיעור הפיצויים לפי החלופה הראשונה שהציגה השמאית.

4.      את טענתו מבסס המבקש על הבטחה שניתנה לו, לדבריו, על ידי מהנדס העיר של המשיבה 2 לפיה, הוא יפוצה באותו שיעור בו פוצתה בעלת חלקה 218 הנ"ל הסמוכה לחלקותיו, היינו לפי אותן הערכות שווי וקביעות שעשה שמאי מכריע שמונה לצורך כך (מאיר צור) לגבי שווי החלקה ליום 6.10.94. לדבריו הבטחה זו ניתנה לו בטרם ניתנה חוות דעתו של מאיר צור.

באי קיום הבטחה זו יש לראות, לטענתו, לא רק משום הפרת התחייבות מצד המשיבה 2 כלפיו, אלא אף פגיעה בעקרון השוויון, שהיה על הרשות המפקיעה לכבד, בעת שהיא מפצה בעלי קרקע המופקעת על ידה לצרכי ציבור.

5.      אין חולק כי ככלל, הפיצוי בגין הפקעת קרקע על פי פקודת הקרקעות הנ"ל מבוסס על שוויה של הקרקע המופקעת ביום ההפקעה, היינו ביום פרסום ההודעה לפי סעיפים 5 ו-7 על כוונת שר האוצר לרכוש אותה.

קובע סעיף 12(ב) לפקודת הקרקעות הנ"ל אשר בסיפא מוסיף ומבהיר כי אין להביא בחשבון לענין קביעת השווי, "כל השבחה או עבודות שנעשו או תיעשנה או שתיבננה על אותה קרקע".

ההודעה על ההפקעה או כוונת שר האוצר לרכוש את חלקותיו של המבקש פורסמה ב-26.1.84. משכך, זהו המועד הקובע לצורך הערכת שוויה של הקרקע.

6.      האם יש לסטות מהוראה סטטוטורית מפורשת זו, לגבי "המועד הקובע" משום ההבטחה שניתנה למבקש ו/או הפגיעה בעקרון השוויון, כאמור לעיל.

לשאלה זו יש, לדעתי, להשיב בשלילה, ולו משום שאין להשוות בין שני מקרים שונים ומובדלים האחד ממשנהו בפרמטרים הקובעים והרלוונטיים.

בעוד שהודעות ההפקעה לגבי חלקות המבקש פורסמו כדין ב-26.1.84, הרי שההודעה בדבר הפקעת חלקה 218 פורסמה שנים רבות לאחר מכן, היינו בשנת 1994.

בשני המקרים הוערכו שווין של הקרקעות המופקעות על בסיס מועד ההפקעה כקבוע בסעיף 12(ב) הנ"ל, אלא שלאור העובדה כי מועדים אלה שונים בתכלית, נקבע לכל הפקעה שווי שונה של הקרקע המופקעת.

לא ניתן, איפוא, להשוות בין שני המקרים ולטעון כי המשיבה 2 נהגה בחוסר שוויון כלפי המבקש. עקרון השוויון לא נפגע והשוויון הרלוונטי נשמר ע"י המשיבה שהעניקה "טיפול שווה" לשני מקרי ההפקעה,לאמור, קבעה בשני המקרים את שווי הקרקע המופקעת על יסוד מועד ההפקעה של כל אחת מהן, כקבוע בחוק.